סע"ש 4409-07-14

האם זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן פיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו ויחס משפיל. אלה הן השאלות שבהן נדרשים אנו להכריע בהליך זה. זאת, לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ביום 1.2.17. 

רקע כללי

1. הנתבעת עוסקת בשיווק והתאמת מכשירי עזר אורתופדיים שונים והיא מפעילה סניפים בתל אביב (בבית החולים איכילוב) ובראשון לציון.

    

2. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 14.8.11, כאשר בתחילת עבודתו הוא שובץ לעבודה בסניף הנתבעת בראשון לציון, והחל מחודש דצמבר 2011 הוא החל לעבוד, על פי בקשת מנהל הנתבעת מר יעקב אלוש (להלן – אלוש), בסניף הנתבעת בתל אביב. יצוין כי לאחר שהתובע החל לעבוד בסניף הנתבעת בתל אביב, הוא העתיק את מקום מגוריו לרחוב אנצו סירני בגבעתיים, כך שעל מנת להגיע לסניף בראשון לציון, בו עבד בעבר, היה עליו לנסוע ב-3 אוטובוסים בכל כיוון ולצאת מביתו שעתיים לפני תחילת העבודה כדי להגיע בזמן ולאחר מכן נדרשו לו שעתיים נוספות על מנת להגיע מהעבודה לביתו.

    

3. אין חולק על כך שהתובע עבד בסניף הנתבעת בתל אביב עד למועד פיטוריו ביום 13.8.13, שהיו בנסיבות שנויות במחלוקת וכפי שיפורט להלן.

    

4. אין חולק על כך שלתובע לא ניתנה הודעה על תנאי עבודתו בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002, (להלן – חוק הודעה לעובד) ואין חולק אף על הסכומים ששולמו לתובע בגין שכר עבודה, כפי המפורט בתלושי השכר שצורפו כנספח א' לתצהירו.

    

5. המחלוקת העובדתית העיקרית שבין הצדדים נוגעת כאמור לנסיבות שבעטין פוטר התובע: בעוד התובע טוען כי הוא פוטר בשל דרישה בלתי סבירה וחסרת תום לב של הנתבעת להציב אותו לעבודה בסניף הנתבעת בראשון לציון, דבר שדרש ממנו, לדבריו, נסיעה ב-3 אוטובוסים ויציאה מביתו שעתיים לפני תחילת העבודה וכן בשל סירובו להיענות לדרישה זו - הרי שהנתבעת טוענת כי התובע עבר עבירת משמעת, לאחר שסירב לעבוד במשך 4 ימים ללא כל הצדקה בסניף הנתבעת בראשון לציון, על אף הפתרונות שהציעה לו, אשר היו מונעים את הצורך לצאת מביתו שעתיים לפני תחילת העבודה ולהגיע לביתו שעתיים לאחר סיומה.

    

6. בשל חשיבות שבתיאור המחלוקת להכרעה, נפרט להלן את גרסאות הצדדים, כפי שהן מצאו ביטוין בתצהיריהם:

    

7. התובע העיד בסעיף 6 לתצהירו כי ביום 2.8.13 הגיע לסניף הנתבעת בתל אביב טכנאי אורתופדיה אשר עבד בסניף הנתבעת בראשון לציון, ואמר לו, כבדרך אגב, כי הוא מתעתד לצאת לחופשה בין ה-11.8 עד ה-14.8, וכי הוא (התובע) מיועד להחליפו בסניף. לדברי התובע, בעקבות בירור שהוא ערך עם אחת העובדות במקום בשם יוליה, התברר לו כי אלוש רשם ביומן הנתבעת שיבוץ של התובע לעבודה בסניף ראשון לציון באותם הימים, וזאת בלא להחליף מילה וחצי מילה עם התובע. התובע הוסיף והעיד כי לאחר שהתבררה לו משמעות השיבוץ, שהייתה דורשת ממנו נסיעה ב-3 אוטובוסים כאמור, ואובדן של 4 שעות ביום בשל הנסיעות, ולאור יחסו ה"מזלזל, המחפיר והמבזה" של אלוש לעובדים, הוא פנה בעניין זה ליוליה והסביר לה את הבעייתיות של המעבר לראשון לציון, ואף אמר לה כי לא יוכל לעבוד בתאריכים אלה בסניף בראשון לציון. התובע הוסיף והעיד כי ביום 4.8.13 אמר לו מר אלוש, תוך כדי יציאה מן הסניף בתל אביב, כי הוא יידרש לעבוד בסניף בראשון לציון בתאריכים האמורים וכאשר הוא (התובע) הסביר לאלוש שיהיה עליו לנסוע ב-3 אוטובוסים לכל כיוון, השיב לו אלוש בתגובה שזה לא מעניין אותו וכי "מצדו שיסע ב-17 אוטובוסים" (ר' סעיפים 6-8 לתצהיר התובע).

    

8. התובע הוסיף והעיד כי ביום 5.8.13 נשלח לו מכתב מב"כ הנתבעת שבו הוא נדרש לעבוד בסניף ראשון לציון, וכי ביום 8.8.13 נמסר לו מכתב נוסף מב"כ הנתבעת. כמו כן, לדבריו, ביום 9.8.13 נמסר לו מכתב שלישי, שבו הוא נדרש להחזיר את מפתחות הסניף בתל אביב ואת מכשיר הטלפון הסלולרי, כאשר מר אלוש אף התקשר בנוכחותו לחברת הסלולר והורה לה לנתק את מכשיר הטלפון שבו עשה התובע גם שימוש אישי.

    

9. התובע הוסיף והעיד כי ביום 11.8.13 הוא התייצב לעבודה בסניף הנתבעת בתל אביב, אולם לא ניתן לו לעשות דבר, שכן אלוש אסר עליו ללבוש חלוק עבודה, ציווה עליו לשבת כל היום בחיבוק ידיים ובחוסר מעש, ואף מסר לידיו מכתב התראה. כן העיד כי למחרת היום, ביום 12.8.13, אלוש שב ואסר עליו ללבוש את חלוק העבודה, לא נתן לו לעשות דבר, גידף אותו והשפיל אותו לעיני העובדים ואמר לו "תעוף מכאן, חלאת המין האנושי". התובע העיד עוד כי הוא אמר בתגובה למר אלוש כי ככל שהוא (מר אלוש) מבקש ממנו (מהתובע) ללכת, אזי שעליו לתת לו מכתב פיטורים. לדבריו, בתגובה לכך אלוש איים עליו כי הוא יזמין קציני ביטחון של בית החולים ובהמשך איים כי יזמין משטרה אם הוא (התובע) לא יעזוב את המקום, אולם התובע נשאר, לדבריו, עד סוף יום העבודה, כאשר ביום 13.8.13, בעת שהגיע לעבודה, נמסר לידיו מכתב פיטורים. התובע הכחיש מכל וכל את הטענה כי הוא גידף את מר אלוש, ואף ציין כי הוא ביקש מאלוש לפנות אליו באופן מכובד, דברים שרק "הרתיחו" אותו עוד יותר. כמו כן הוא הכחיש מכל וכל את הטענה כי הוא הפריע לעובדים אחרים בעבודה הסדירה וכן את הטענה של אלוש, שלפיה הוא (אלוש) הציע לו (לתובע) הסדר תחבורה או נסיעה במונית לראשון לציון.

    

10. גרסתו של אלוש להשתלשלות העניינים הייתה כאמור שונה: לדבריו, התובע התקבל לעבודה לתפקיד של נציג מכירות בשני הסניפים של הנתבעת (בראשון לציון ובתל אביב) כאשר במהלך יולי 2013 הוא הודיע לתובע באופן אישי כי במהלך חודש אוגוסט 2013 הוא יידרש לעבוד בסניף בראשון לציון למשך מספר ימים, עקב יציאה לחופשה שנתית של אחד העובדים אשר הועסק בסניף זה דרך קבע. כמו כן, העיד אלוש כי עם קבלת ההודעה הודיע לו התובע כי הוא מסרב לעבוד בסניף ראשון לציון, וזאת בשל קשיי הגעה וחזרה ממקום מגוריו לסניף בראשון לציון, ואילו הוא הודיע לתובע, בנוכחות העובדת יוליה מוקובוז, כי התובע יוכל להתייצב לעבודה בכל בוקר בסניף תל אביב ואילו הוא (אלוש) ידאג להסעתו לסניף בראשון לציון וחזרה לסניף תל אביב עם סיום העבודה. לדבריו, הוא אף הודיע לתובע כי הוא יהיה רשאי להזמין מונית על חשבון הנתבעת מביתו לסניף ראשון לציון וחזרה, וכי זמן הנסיעה מן הסניף בתל אביב לסניף בראשון לציון יובא בחשבון במסגרת יום העבודה ויהיה על חשבון הנתבעת. מר אלוש העיד בנוסף, כי הוא ביקש מהתובע מספר פעמים לעבוד בסניף בראשון לציון למשך מספר ימים אולם התובע סירב, למרות שנאמר לו כי באותם ימים לא יהיה נוכח בסניף ראשון לציון איש מכירות, עקב החופשה שנטל העובד שעבד שם דרך קבע. עוד לדבריו, לאחר וויכוח שהיה בינו לבין התובע, בעניין זה, סירב התובע בהפגנתיות לבצע את העבודה בסניף תל אביב ואף הפריע לעבודה סדירה בסניף בכך "שכל הזמן התפרץ כלפיי בדיבור תוקפני וצעקני". לגרסתו של מר אלוש, לאחר שהוא נוכח לדעת כי התובע ממשיך לעמוד בסירובו לעבוד מספר ימים בראשון לציון הוא מסר לו במסירה אישית מספר מכתבים שצורפו לתצהיר התובע, וזאת במטרה לשכנע את התובע לחזור בו מסירובו כאמור. אולם משהתובע דבק בסירובו הוא הזמין את התובע לישיבת שימוע, בנוכחות הגב' יוליה מוקובוז, שבמהלכה חזר התובע על עמדתו לפיה הוא מסרב לעבוד בסניף ראשון לציון ולכן, לאחר מספר ימים, מסר לתובע מכתב פיטורים.

     

11. מחלוקות עובדתית נוספת נטושה בין הצדדים בנוגע לשאלה האם נערך לתובע שימוע: בעוד הנתבעת טוענת כי לתובע נערך שימוע לפני פיטוריו ביום 12.8.12, בנוכחות עובדת החברה הגב' יוליה מוקומוז (נספח א' לתצהיר אלוש), הרי שהתובע טוען כי לא נערך לו שימוע כלל, וכי המסמך המכונה "פרוטוקול השימוע" הינו פיקטיבי ואינו משקף את המציאות כהווייתה.

     

12. לאור מחלוקות עובדתיות אלה קיימת בין הצדדים מחלוקת בנוגע לשאלות משפטיות עובדתיות ובכלל אלה: האם פיטוריו של התובע היו כדין; האם נסיבות הפיטורים מצדיקות שלילה של פיצויי הפיטורים, אשר אין חולק כי הם לא שולמו לתובע והאם התובע זכאי לסעדים הכספיים שלהם עתר או לחלקם ובאיזה שיעור.

     

    הכרעה

    נסיבות סיום העבודה

13. נקדים ונציין כי במחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לסיום יחסי העבודה, עדיפה בעינינו גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. משמע, אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס למועד ולאופן שבו הודע לו על הצורך להחליף עובד בסניף בראשון לציון. אנו מקבלים את גרסת התובע שלפיה לא הוצעו לו על ידי הנתבעת שירותי הסעה ממקום עבודתו לסניף בראשון לציון או מהסניף בתל אביב לסניף בראשון לציון ולא התאפשר לו לנסוע במונית על חשבון הנתבעת לסניף בראשון. אנו מקבלים את גרסת התובע כי על אף שהוא ציין בפני אלוש כי הדרישה להתייצב לעבודה בסניף בראשון לציון כרוכה בנסיעה ב-3 אוטובוסים ובאובדן זמן של 4 שעות ביום, הרי שאלוש גילה לכך אדישות מוחלטת ואף אמר לתובע כי מצדו התובע יכול לנסוע גם ב-17 אוטובוסים, בלא שניסה להציע כל פתרון שיקל על התובע. בנוסף, אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס להתנהלות הכוחנית והמשפילה שבה נתקל מצד אלוש, החל מפרוץ הסכסוך ועד לסיום העסקתו, כמו גם את הגרסה כי לא נערך לתובע שימוע לפני פיטוריו וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן:

     

14. כפי האמור, אחת המחלוקות המרכזיות שבין הצדדים נגעה לשאלה האם אכן הנתבעת הציעה לתובע פתרון הולם לבעיית הנסיעות וזמן הנסיעות במהלך התקופה שבה הוא נדרש לעבוד בסניף ראשון לציון. גרסתו של התובע בהקשר זה הייתה עקבית ואמינה, הן בכתב התביעה, הן בתצהיר, הן בתכתובת שקדמה להגשת התביעה והן בחקירתו הנגדית. מנגד, גרסת הנתבעת עוררה קשיים בעיקר שעה שמעיינים במכתבים שנשלחו לתובע עוד במהלך יחסי העבודה. מכתבים שמהם ניתן אף ללמוד על האופן הכוחני שבו התנהלה הנתבעת מול התובע כפי שיפורט להלן:

     

15. אין חולק כי ביום 5.8.13 (יום לאחר המועד שבו נאמר לתובע, לגרסתו, כי הוא נדרש לעבוד בסניף בראשון לציון), שלחה הנתבעת לתובע מכתב באמצעות בא כוחה, וזאת למרות שהתובע הועסק בסניף קטן שמנה 4 עובדים בלבד, בהם גם מר אלוש. במכתב זה נכתב, בין היתר: "לאחרונה נדרשת להחליף עובד, אשר יצא לחופשה בבית העסק בראשון לציון והינך מסרב לעשות כן בטענה כי החלפת כתובת. כעולה מכרטיס העובד החתום על ידך, כתובתך הינה בתל אביב ולכן הטענה כי החלפת כתובת אינה מובנת. מכל מקום, למרשתי שני בתי עסק, ויש לזה זכות לדרוש ממך לעבוד באחד מהם לפי צרכיה מעת לעת. המשך סירובך למלא אחר הוראות מנכ"ל מרשתי מקנה למרשתי זכות לשקול את המשך העסקתך בחברה" (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). במכתב זה לא נזכרה ולו ברמז, ההצעה הנטענת על ידי הנתבעת לספק לתובע פתרון לבעיית הנסיעות וזמן הנסיעות שיידרש ממנו לצורך ביצוע העבודה בראשון לציון. נהפוך הוא – ממכתב זה עולה כי הנתבעת אף מתווכחת עם התובע כי היא זכאית לדרוש ממנו לעבוד בשני בתי העסק על פי הסכם העבודה ואף מלינה על כך שהתובע לא הודיע לה על שינוי הכתובת. לו אכן הייתה ניתנת לתובע הצעה, כפי שטוענת הנתבעת, לממן לו שימוש במוניות או להסיעו אל מקום העבודה בראשון לציון על חשבון העבודה, הרי שהצעה נדיבה זו הייתה מפורטת, קרוב לוודאי, במכתב כאמור. זאת ועוד, ב"כ הנתבעת הוסיף וכתב לתובע מכתב נוסף, "למסירה ביד", בהמשך למכתב מיום 5.8.13. במכתב זה צוין כי לאחר שהובא לידיעת מנכ"ל הנתבעת כי התובע עומד בסירובו להתייצב לעבודה בסניף בראשון לציון, הרי שהנתבעת מבקשת להודיעו כי "אי מילוי הוראות בעניין הנ"ל יגרום לה נזקים כספיים ניכרים, אותם היא תהיה ראשית לתבוע ממך [התובע] בכל עת". בנוסף נכתב שם כי ככל שהתובע יתמיד בהתנהגותו, הרי שהנתבעת תראה בכך הפרה בוטה של התחייבויותיו ותהיה זכאית לפטר אותו ללא תשלום פיצויי פיטורים. למותר לציין כי גם במכתב מאיים זה לא נזכרה ולו ברמז ההצעה לה טענה הנתבעת בבית הדין, כאמור לעיל (ר' נספח ג' לתצהיר התובע). כך גם במכתב הנתבעת מיום 9.8.13, שנכתב הפעם על ידי אלוש בעצמו ונשלח לכתובתו של התובע, לא נזכרת אותה הצעה ומנגד נכתב בו כי התובע נדרש להחזיר את מכשיר הטלפון של הנתבעת ואת מפתחות החנות (בסניף תל אביב) ליוליה. במכתב הנתבעת מיום 11.8.13, שנכתב שוב באמצעות ב"כ, מודיעה הנתבעת לתובע על מתן התראה אחרונה לפני פיטורים להתייצב ביום המחרת לעבודה בסניף הנתבעת בראשון לציון. גם במכתב זה אין כל התייחסות וכל אזכור של ההצעה לאפשר לתובע להגיע במונית או לכלול את זמן הנסיעות במסגרת יום העבודה או להעמיד לרשות התובע שירותי הסעה מהסניף בתל אביב לסניף בראשון לציון.

     

     

16. לא למותר לציין כי אין אזכור להצעה זו גם במכתב הפיטורים שנכתב לתובע (נספח ו' לתצהיר התובע), וכן גם בפרוטוקול "השימוע" הנטען שצורף כנספח א' לתצהיר אלוש. יתרה מכך, בפרוטוקול "השימוע" נכתב כי מר אלוש אמר לתובע כי יש לו זכות לנייד עובדים עד 30 ק"מ ממקום העבודה, גם מבלי לשאול את דעת העובד. אמירה אשר איננה מתיישבת עם המעטה הפייסני שניסתה הנתבעת להציג בפני בית הדין כאילו היא הלכה לקראת התובע והציעה לו הצעות, אשר ימנעו את הצורך בנסיעה ב-3 אוטובוסים למקום העבודה, בכל כיוון ולאובדן זמן רב.

     

17. לא למותר להוסיף כי החסר של ההצעה הפייסנית כאמור, באותם מכתבים, מקבל משקל מועצם דווקא בשים לב לחשיבות שהנתבעת מצאה בתיעוד חילופי הדברים שהיו בינה לבין התובע והעלאתם על הכתב באמצעות עורך דין. זאת, במהלך תקופה שבה שררו בין הצדדים יחסי עבודה ובשים לב לכך שהתובע הועסק במקום עבודה קטן שבו הועסקו 4 עובדים בלבד ובהם גם מר אלוש.

     

18. כמו כן יצוין כי גרסתו של אלוש בתצהירו, כמו גם גרסתה של הגב' יוליה מוקובוז, בנוגע לנסיבות שבהן הוצעה לתובע ההצעה כאמור, הייתה עמומה ולא מפורטת, בלא לציין את ההשתלשלות הספציפית של האירועים ובלא ציון תאריכים:

    כך למשל העיד אלוש בתצהירו כי במהלך חודש יולי 2013 הוא הודיע לתובע על כך שהוא יידרש לעבוד בסניף בראשון לציון למשך מספר ימים, וכי מיד עם קבלת ההודעה התובע הודיע לו כי הוא מסרב לכך, בשל קשיי הגעה וחזרה ממקום מגוריו לסניף בראשון לציון. בהמשך התצהיר, מציין אלוש כי הוא הודיע לתובע, בנוכחות הגב' יוליה מוקובוז, כי הוא ידאג לסידורי הסעה מתאימים או כי הוא יאפשר לתובע לקחת מונית. זאת בלא לפרט מתי הדברים נאמרו, ומדוע הם לא נאמרו לתובע מיד לאחר שהודיע לו לראשונה על כך שהוא מסרב לעבוד בסניף בראשון לציון, בשל קשיי תחבורה, אלא רק מאוחר יותר בנוכחותה של הגב' יוליה מוקובוז.

     

19. לא נעלמה מעינינו עדותה של הגב' מוקובוז, אשר חזרה על הדברים שהעיד אלוש בקשר להצעה שהוצעה לתובע בנוכחותה, כאמור לעיל. אלא שאיננו סבורים כי יש לקבל עדות זו. שכן, עיון בחקירתה הנגדית של הגב' מוקובוז מלמד כי מדובר בעדות מתחמקת, כאשר הגב' מוקובוז שבה ומעידה לאורך כל עדותה כי איננה זוכרת תאריכים ומועדים או נסיבות, ביחס לאירועים המהותיים הנטענים על ידי הנתבעת (ר' עמוד 19 לפרוטוקול שורות 16-21, שורות 28-30; עמוד 20 שורות 3-10). לא למותר להוסיף כי מדובר בעדות של עובדת הניתנת לטובת מעסיקה, בנסיבות שבהן התרשמותו של בית הדין כאמור היא כי מדובר במעסיק שהתנהגותו כלפי עובדיו מעוררת קושי.

     

20. בהקשר זה הנוגע להתנהלותו מעוררת הקושי של אלוש, המלמדת גם על סבירות גרסתו של התובע ביחס לדברים הקשים שנאמרו לו על ידי אלוש במהלך הסכסוך, נציין אף את התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין מהתנהלותו של אלוש במהלך עדותו בבית הדין. מעבר לכך, אנו סבורים כי כתיבת מכתבים באמצעות עורך דין, או מכתבי התראה ואזהרה לעובד במהלך תקופה קצרה שהשתרעה על פני ימים ספורים - וזאת שעה שמדובר במעסיק קטן, המעסיק מספר מצומצם של עובדים, איננה התנהלות נורמטיבית ואיננה הדרך ליישב סכסוכים או אי הבנות בין הצדדים. הבחירה בדרך זו אף תומכת בגרסת התובע בנוגע להתנהלות הכוחנית שהייתה כלפיו מצד הנתבעת.

     

21. לבסוף נציין - כי אנו דוחים גם את גרסת הנתבעת לפיה היא קיימה לתובע שימוע לפני פיטוריו. התובע העיד כי לא נערך לו שימוע וכי הוא לא ראה מעולם את פרוטוקול השימוע, נספח א' לתצהיר אלוש. מסמך שאף לא גולה בגילוי המסמכים שהגישה הנתבעת לבית הדין. על כך יש להוסיף כי התובע לא היה חתום על פרוטוקול השימוע, וכי עיון בתוכן הפרוטוקול איננו משקף שיחה אמינה שהתנהלה בין הצדדים, ובוודאי לא שיחה בה המעסיק שומע "בלב פתוח ובנפש חפצה" את הדברים שיש לעובד להגיד. זאת, אף אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעת שלפיה אכן נערך לתובע שימוע, כפי הבנתה.

     

22. בנוסף נציין כי גם ההתנהלות של מר אלוש, בדבר נטילת הטלפון והמפתחות של הסניף בתל אביב מן התובע, בלא שהוא סיפק לכך הסבר מספק או הגיוני, ביום 9.8.13 - אינה מתיישבת עם הטענה כי הוא אכן ערך או התכוון לערוך לתובע שימוע (ר' עמוד 17 לפרוטוקול שורות 29-33 וכן עמוד 18 שורות 1-23).

     

23. כללם של דברים: אנו מקבלים את גרסת התובע במלואה ודוחים את גרסת הנתבעת ביחס לנסיבות שהובילו לפיטוריו של התובע וכן ביחס לאי עריכת השימוע מהטעמים שפורטו לעיל.

     

    הסעדים להם זכאי התובע

24. התובע עתר, כאמור, לשורה של סעדים כמפורט בפתיח, להלן נדון בסעדים אלה אחד לאחד.

     

25. אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ייאמר - כי משהתובע פוטר מעבודתו הרי שהוא זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת בהתאם לסכום הנתבע בכתב התביעה ובהתאם לתחשיב התובע, אשר למעשה לא היה שנוי במחלוקת. אנו סבורים כי בנסיבות, כפי שתוארו לעיל, יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה הנסיבות שהובילו לסיום העבודה הצדיקו שלילה של פיצויי הפיטורים מהתובע לפי חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963. נדגיש כי מסקנה זו היא הנכונה בעינינו, אף לו היינו מקבלים את גרסת הנתבעת, שלפיה התובע עבר עבירת משמעת בכך שהוא סירב ללא כל הצדקה להתייצב לעבודה בסניף בראשון לציון. זאת, שעה שכאמור, עמדה זו אינה מקובלת עלינו, לא בהיבט המשפטי ולא בהיבט העובדתי. אנו סבורים כי הנתבעת לא הוכיחה כי תנאי ההעסקה של התובע אפשרו לה לנייד אותו באופן חד צדדי וללא קבלת הסכמתו מסניף לסניף, ובהקשר זה יש לציין כי הנתבעת לא הציגה הסכם התומך בטענה זו והיא אף לא הכחישה את העובדה שלא נמסרה לעובד הודעה על תנאי עבודתו על פי דרישות החוק. הודעה שבה היה עליה לפרט את תנאי העבודה של התובע.

    כידוע אי מתן הודעה לעובד מעבירה את הנטל אל המעסיק לסתור את גרסת העובד, כאשר במקרה זה גם אלמלא העברת הנטל, עדיפה בעינינו גרסת התובע, שלפיה, על פי המוסכם התובעת לא הייתה רשאית לנייד אותו באופן חד צדדי. אכן, נראה כי הדרישה מן התובע לעבוד בסניף בראשון לציון, גם במשך מספר ימים, הייתה כרוכה בהכבדה משמעותית על התובע ולכן היה על הנתבעת להציע לתובע פתרון שימנע אותה הכבדה. התובע לא היה אמור לשאת בעצמו במשאבי הזמן והטרחה שבו היה כרוך אותו ניוד שביקשה הנתבעת לבצע, אף למשך מספר ימים. בנסיבות אלה, אין להתייחס לסירוב של התובע כאל הפרת משמעת. יתרה מזו, אף לו היינו רואים בסירוב זה הפרת משמעת, הרי שעל רקע הנסיבות הוא לא הצדיק בכל מקרה שלילה של פיצויי פיטורים ולו באופן חלקי. יחד עם זאת, ובשים לב למחלוקת המשפטית באשר למשמעות של סירוב התובע בנסיבות שקבענו להתייצב לעבודה, הרי שסבורים אנו כי יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה שבהם יש לחייב את הנתבעת, ולהעמידם על סך של 5,000 ₪ בלבד. זאת, מעבר להפרשי הצמדה וריבית.

     

26. אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הרי שעל פי סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד, מוסמך בית הדין לחייב מעסיק אשר לא מסר לעובדו ביודעין הודעה על תנאי העבודה בפיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪, ומטעמים מיוחדים לפסוק פיצוי בסכום אחר. אנו סבורים כי במקרה זה אכן ראוי לפסוק פיצוי לזכות התובע, ובמיוחד בשים לב לכך שמתן ההודעה כאמור יכול והיה מונע את הסכסוך. שכן, במסגרת הודעה זו הייתה הנתבעת מגדירה באופן ברור את המוסכם בין הצדדים, בכל הנוגע לניוד התובע מסניף לסניף. בנסיבות אלה סכום הפיצוי שבו אנו מחייבים את הנתבעת יעמוד על סך של 7,000 ₪.

     

27. אשר לזכאות התובע לתשלום עבור חלף הודעה מוקדמת - הרי שמשעולה כי התובע פוטר, וכי לא ניתנה לו הודעה כאמור הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע אף תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת, בהתאם לסכום הנתבע בסך של 5,190 ש"ח.

     

28. אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הרי שהתובע עתר לתשלום פיצוי זה הן בשל אי עריכת שימוע והן על רקע הטענה כי הוא פוטר באופן משפיל ומבזה. כפי האמור, מצאנו לקבל את טענותיו העובדתיות של התובע הן ביחס לאופן פיטוריו המשפיל והן ביחס להליך הפיטורים, שלא כלל שימוע. יחד עם זאת נציין כי למרות שלא מצאנו כל הצדקה לאופן ההתבטאות של המעביד ולמכלול התנהלותו כפי שמתואר לעיל הרי שמנגד לא שוכנענו כי אכן התובע עשה כל שלאל ידו כדי למנוע את ההסלמה ביחסים לרבות העלאת הצעות מצידו בנוגע לאופן שבו יש לפתור את המחלוקת וזאת גם אם הוא סבר שהמעסיק מגלה נוקשות או דורש ממנו דרישות לא הוגנות. בנסיבות אלה, ובעיקר שעה שעולה מהמכלול כי התובע אכן פוטר באופן משפיל, לאחר התנהלות כוחנית מצד הנתבעת, ובשים לב לדברינו בנוגע להתנהלות התובע הרי שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום נמוך מהסכום הנתבע בסך של 6,000₪.

     

    סוף דבר

29. לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 מהמועד שבו יומצא לה פסק דין זה את הסכומים כדלקמן:

     

30. סך של 10,380 ₪ כפיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪ וזאת מעבר לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום פיצויי הפיטורים החל מיום 1.9.13 ועד למועד התשלום בפועל.

     

31. סך של 5,190 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.13 ועד למועד התשלום בפועל.

     

32. סך של 7,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד.

     

33. סך של 6,000₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

     

34. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע בסך של 4,000 ₪.

     

    ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, (05 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    

     

     

     

     

    נטע רות, שופטת

    אברהם גלאי, נציג ציבור מעסיקים