עמ"נ 60062-02-16 נליוג ואח' נ' רשות האוכלוסין ההגירה

לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין לערערים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, בו נדחה ערר המערערים, בני זוג נשואים, לקבלת מעמד למערערת בישראל ואושרה החלטת המשיב מחודשים מאי-יוני 2015 לבטל את מעמדה. פסק דין זה משלים את החלטתי מיום 8.6.2016, אשר ביטלה את פסק דינו של בית הדין והותירה להכרעה את שאלת מעמדה של המערערת, כאשר מבוקש להעניק לה אזרחות ולחילופין מעמד של תושבת קבע.

הרקע לערעור מפורט בהחלטתי מיום 8.6.2016, שם עמדתי בהרחבה על הרקע הרלוונטי וטענות הצדדים. לצורך פסק הדין דנא, אחזור על הדברים בתמצית.

המערער הינו אזרח ישראלי, יליד 1927, שהלך לבית עולמו במהלך ניהול התיק ביום 30.3.2016. המערערת, הינה אזרחית הפיליפינים ילידת 1976 והחלה דרכה בישראל כעובדת סיעודית בשירות המערער בשנת 1998. בשנת 1999 המערער התגרש מאשתו באותה עת, כאשר לאחר מכן התפתחה בין המערערים מערכת יחסים זוגית והם נישאו בשנת 2001 בנישואים אזרחיים. המערערים פנו סמוך לאחר נישואיהם וכן מספר פעמים לאחר מכן למשרד הפנים לשם קבלת מעמד למערערת מתוקף נישואיהם. משרד הפנים סירב לבקשותיהם פעם אחר פעם והמערערת קיבלה רישיון עבודה מסוג ב/1 בלבד. בשנת 2007 עתרו בני הזוג לבג"ץ בבקשה להעניק למערערת אזרחות ישראלית ולחילופין מעמד של תושבת ארעית. לאחר הדיון בבג"ץ, הסכים המשיב לערוך בדיקה מעמיקה ולקיים למערערים שימוע נוסף, לאחריו נמצא שישנם קשיים בסוגיית כנות הקשר בין בני הזוג, אך לפנים משורת הדין ניתנה למערערת ביום 26.8.2009 אשרה מסוג א/5 (רישיון ישיבה ארעי), מחוץ להליך המדורג. בשנים שלאחר מכן פנו המערערים מספר פעמים נוספות למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדה של המערערת ונערכו להם מספר ראיונות. פעם אחר פעם דבק המשיב בסירובו להכניס את המערערים להליך המדורג, לאחר שלא התרשם מכנות הקשר וסבר כי מדובר ביחסי מטפלת-מטופל או מערכת יחסי נוחות. אשרת המערערת (א/5) בוטלה בחודש יולי 2015, ועל כך הוגש ערר לבית הדין. הערר נדחה ואושרה החלטת המשיב לביטול אשרת המערערת. בעקבות החלטת ביה"ד לערערים הוגש הערעור דנא.

בהחלטה מיום 8.6.2016 ביטלתי את פסק דינו של בית הדין לערערים וקבעתי כי המשיב לא הסיק מכלל הראיות שעמדו לנגד עיניו את המסקנות המתבקשות למרות קיומן של ראיות למכביר לאימות כנות הקשר ובכך לא הפעיל את שיקול דעתו כנדרש. זאת קבעתי בין היתר, לאור העובדה ולפיה פער הגילאים בין המערערים זכה אצל המשיב למשקל עודף; מאחר ונקודת המוצא הייתה צריכה להיות היות המערערים נשואים ומקיימים חיים משותפים לאורך כ-15 שנים ובהתאם להחלטה בבג"ץ הראשון שהגישו המערערים לפיו אין לשלול מראש מתכונות שונות של חיים זוגיים שאינן תואמות בהכרח את המתכונת הקלאסית; מאחר והמערערת הפסיקה לעבוד אצל המערער לאחר נישואיהם והוא מטופל ע"י מטפלת ישראלית מטעם המל"ל; מאחר המשיב הסכים לשדרוג מעמדה של המערערת מרישיון ב/1 לאשרת א/5; ומאחר ובחינת הראיונות לא מלמדת על סתירות יוצאות דופן המאפיינות קשר שקרי, אלא לכל היותר קיימים פערים סבירים שאין בהם להביא לפקפוק במערכת היחסים הכנה. יובהר, כי הראיונות העידו על מערכת יחסים זוגית תקינה שנמשכה שנים (בין היתר המערערים הוכיחו כי הם מקיימים חיים משותפים, גרים יחד בדירה אותה הם שוכרים, מנהלים חשבון בנק משותף, מודעים לסביבה החברתית האחד של השנייה, המערערת אף הערתה עצמה ביהדות ואף עברה גיור רפורמי, קיימת ביניהם ערבות הדדית, הם מבלים יחד בישראל ומטיילים יחד בעולם ועוד); עוד מצאתי כי המשיב הסתמך בהחלטתו על נתונים חיצוניים עליהם לא נשאלו המערערים בראיונות; כך גם מצאתי שלא נמצאו ראיות ממשיות לקביעת ביה"ד כי המערערים וגרושתו של המערער מקיימים מערכת יחסים משולשת, קביעה שהיוותה נסיבה ממשית לביטול מעמדה של המערערת.

מעבר לאלה קבעתי, כי "במצב דברים זה מן היה ראוי להעניק למערערת מעמד של קבע בישראל. חככתי בדעתי האם יש מקום להעניק אזרחות או תושבות קבע בשלב זה, אלא שנושא זה נמצא כולו לפתחו של המשיב. לפיכך סברתי, כי בשלב הזה ועד למתן מעמד קבע, בין רישיון לישיבת קבע ובין אזרחות, יש מקום לאפשר לצדדים לטעון טיעוניהם באשר לשלב הבא אליו ראוי להפנות את המערערת, שאינה יכולה בנסיבות לאור פטירת המערער להיכנס להליך המדורג".

בדיון מיום 11.7.2016 הודיע המשיב כי הוא מסכים להעביר את עניינה של המערערת לבחינת הוועדה הבין משרדית, כאשר בשלב זה תיוותר המערערת חסרת מעמד אך לא תבוצע כלפיה אכיפה. בכדי למצות את ההליך מול משרד הפנים קבעתי, כי על המערערת להגיש בקשה לוועדה בתוך 7 ימים ועל הוועדה לבחון את נסיבות העותרת "תוך שהיא נוטלת לתשומת לבה את החלטת בימ"ש זה מתאריך 8.6.16 ותוך שהיא מתבקשת לבחון האפשרות להעניק לעותרת מעמד של אזרחית המדינה בהמלצה לשר הפנים". עוד קבעתי, כי ככל שיקום קושי מבחינת המלצות הוועדה תפנה המערערת לבית משפט זה, כאשר ההליך נותר תלוי ועומד.

ביום 30.10.2016 ניתנה החלטת יו"ר הוועדה הבין משרדית. ההחלטה סקרה בקצרה את הרקע ונסיבות המקרה, לרבות סירובי משרד הפנים במהלך השנים להעניק למערערת מעמד בשל ספקותיו בכל הקשור עם כנות הקשר. כן סקרה יו"ר הוועדה את החלטתי מיום 8.6.2016 וציינה, כי "בהחלטתו התרשם כבוד השופט בכר כי טעתה הרשות בהפעלת שיקול דעתה עת לא הכניסה את המבקשת להליך המדורג עם מר ריצמן, החלטה אשר לו הייתה מתקבלת במועד הייתה מעניק מעמד קבע לכל הפחות". יו"ר הוועדה המשיכה וציינה כי "לאור הערותיו הנוקבות והמנומקות של כבוד בית המשפט, שבתי ובחנתי את אופן קבלת ההחלטות של כלל הגורמים המקצועיים בתיק, וכן את ההחלטות לגופן, ומצאתי כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם ובאופן הפעלת סמכויותיהם ושיקול דעתם", כך ולא אחרת!

לגופו של עניין נקבע, כי "בבחינת מכלול העובדות עולה כי המדובר במבקשת אשר הינה כיום בת 40, אלמנה ללא ילדים. במסגרת בחינת בקשה זו, נבחנו זיקותיה השונות של המבקשת לישראל וזאת ביחס למדינת מוצאה וכן ניתנה הדעת לנסיבות הספציפיות כפי שעולה מהמקרה דנן, ולעמדתו של כב' ביהמ"ש לעניינים מנהליים. כפי שיפורט להלן ניכר כי זיקתה של המבקשת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל. בהתייחס למשך תקופת שהותה של המבקשת בישראל, יודגש כי אין בשהייה ממושכת שנים כשלעצמה טעם המצדיק מעמד וזאת בפרט כאשר מדובר בשהות ממושכת בישראל תחת מסווה של בת זוג הנשואה לישראלי אשר כל הבקשות שהוגשו במשרדנו מכוח הנישואין נדחו זו אחר זו לאור התרשמות שלילית מכנות הנישואין. בהתייחס לבני משפחתה של המבקשת – בהתאם לטענות המבקשת בראיון שנערך לה בחודש יולי 2016, בארץ מוצאה- פיליפינים, שוהים אביה ואחותה ולה אחות נוספת השוהה בקנה. בישראל בן זוגה הנטען – נפטר ומכאן ניתן להסיק כי זיקותיה מובילות לארץ מוצאה שם תוכל לחיות לצד אביה ואחותה אשר עמם נמצאת בקשר ואף שולחת סיוע כספי לאחותה" [ההדגשה אינה במקור, א.ב.].

בסיכומו של דבר קבעה יו"ר הוועדה, כי לאור האמור והחומר המצוי בתיק, הנסיבות בעניינה של העותרת והעובדה שבקשתה לגיור נדחתה "לא מצאתי טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל והחלטתי לסרב לבקשה".

ביום 28.12.2016 התקיים דיון נוסף בפניי. בדיון טען ב"כ המשיב כי בשל הנסיבות החדשות ופטירת המערער הוחלט, לפנים משורת הדין, להעביר את עניינה של המערערת לוועדה הבין משרדית, שדנה בסיפורה האישי ולאור דברי המערערת הוועדה לא ראתה בה בת זוג. כמו כן נבדקו זיקות המערערת לישראל ולארץ מוצאה בהתאם ל"נוהל אלמנות", על אף שנוהל זה לא חל על המערערת כיוון שלא נכנסה להליך המדורג ונמצא, כי מרבית משפחתה נמצאת בפיליפינים ואילו בישראל אין לה משפחה, ולפיכך נמצא שאין מקום לתת למערערת מעמד. עוד נטען, כי את החלטתו החדשה של המשיב יש לתקוף בבי"ד לערערים בירושלים ולביהמ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בהחלטה.