בעניין : הקטינה XXX ילידת 2013
ע"י האפוטרופוס לדין עוה"ד מיכאל זגורי
במסגרת התובענה שבפני עתר התובע לפסק דין הצהרתי המורה כי הוא אביה של הקטינה XXX ילידת 2013 להלן : "הקטינה "), וזאת כאשר לקטינה אב רשום- הוא נתבע 2.
א. כללי:
- נתבעת 1 ( להלן : " האם" ) ילידת XXX, ובהתאם לנתוני רשות האוכלוסין כפי שפורטו בכתב ההגנה מטעם המדינה, רשומה כאזרחית ישראלית, יהודיה, ותחת שמה רשומים 5 ילדים וביניהם הקטינה שבכותרת פסק הדין.
- נתבע 2 ( להלן: "האב" ) יליד XXX, ובהתאם לנתוני רשות האוכלוסין כפי שפורטו בכתב ההגנה ובהודעה המעדכנת של המדינה מיום 24/6/14 , רשום כאזרח ישראלי, חסר דת, ותחת שמו רשומה הקטינה שבכותרת פסק הדין.
- האב והאם הינם בני זוג ( להלן: "בני הזוג" ) , המגדלים יחדיו את 5 ילדיהם, ובכלל זאת את הקטינה שבכותרת פסק הדין.
- התובע יליד XXX, בהתאם לנתוני רשות האוכלוסין אשר פורטו בכתב ההגנה מטעם המדינה, רשום כאזרח ישראלי, חסר דת ,רווק, ותחת שמו לא רשומים ילדים.
- לטענת התובע , הכיר את האם בתחילת שנת 2012 בעיר XXX, ניהל עמה קשר זוגי אשר נמשך 6 חודשים ואשר כלל קיום יחסי אישות. כתוצאה מכך הרתה האם ונולדה הקטינה. התובע משוכנע שהוא אביה של הקטינה .
- לטענת האב והאם, הם נישאו זל"ז בנישואין אזרחים בשנת XXX, וממערכת זוגית זו נולדו להם 5 ילדים, כולל הקטינה, וכי 5 הילדים רשומים במרשם האוכלוסין כילדיהם.
- לטענת האם, היא והתובע הכירו בשנת 2012 בXXX וקיימו יחסי אישות פעם אחת ויחידה ולא התנהלה ביניהם כל מערכת יחסים זוגית.
לטענת האב והאם , האב הינו אביה של הקטינה ולא התובע.
- יוער כי בתחילה הוגש כתב ההגנה מטעם המדינה על ידי הפרקליטות, אך בהמשך נוהל התיק מטעם המדינה על ידי היועמ"ש שבמשרד הרווחה.
- ביום 1/7/14 הוריתי על קבלת תסקיר עו"ס לסדרי דין אשר יבחן את טובת הקטינה נוכח הסעד המבוקש.
תסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 29/9/14 המליץ שלא להיעתר למבוקש בתובענה נוכח טובת הקטינה.
- ביום 2/10/14 ,ונוכח מורכבות התיק, ביקשתי לבחון את טובת הקטינה במנותק מעמדת התובע והוריה, ועל כן הוריתי כי ימונה לקטינה אפוטרופוס לדין מטעם לשכת הסיוע המשפטי.
- תוך כדי בירור התובענה, באי כוח הצדדים נתנו הסכמתם כי התובענה תתברר בשיטת "המדרג הראיתי" אשר נקבע בבר"ע ( ת"א ) 1364/04, כך שבשלב הראשון יבואו הצדדים ראיותיהם ביחס למדרג הראשון- טובת הקטינה .
- ביום 24/12/15 וביום 11/4/16 התקיימו דיוני ההוכחות ביחס לשלב הראשון שבשיטת המדרג הראיתי .
ביום 7/8/16 הגיש ב"כ התובע את סיכומיו, ביום 23/12/16 הגישה ב"כ האם והאב את סיכומיה, ביום 5/1/17 הגיש היועמ"ש את סיכומיו, וביום 12/1/17 הגיש האפוטרופוס לדין לקטינה את סיכומיו.
ב. טענות הצדדים:
- בסיכומיו טען ב"כ התובע כי נוכח הראיות שהובאו, התקיימו תנאי המדרג הראשון וכי טובת הקטינה לבצע את בירור האבהות, וזאת מהטעמים שלהלן:
טובת הקטינה מההיבט הרגשי- נפשי מחייבת להיעתר לבקשתו שכן הזעזוע שיגרם לקטינה כעת באם יתברר שהוא אביה הביולוגי קטן מזה אשר יגרם לה כאשר תתבגר.
ביחס להיבט הפנים משפחתי, טען התובע בסיכומיו, כי אין לקבל את טענת האב כי באם יתברר שהוא האב הביולוגי יביא הדבר לפירוק התא המשפחתי ולפגיעה בקטינה, שכן וחרף ידיעת האב כי האם קיימה עמו יחסי אישות, לא הביא הדבר לפירוק התא המשפחתי. לטענת התובע, האב נאחז בטיעון של פגיעה בתא המשפחתי רק כדי למנוע ממנו להיות בקשר עם הקטינה ככל שיתברר שהוא האב.
באשר להיבט החברתי- קהילתי נטען כי מאחר והאב והאם אינם משתייכים יותר לקהילת העברים בXXX לאחר שניתקו קשר עם קהילה זו, הרי שלא קיים חשש כי הקטינה תפגע על ידי קהילה זו. עוד הוסיף התובע בסיכומיו וטען כי גם אם האב והאם היו ממשיכים להשתייך לקהילת העברים בXXX לא היה בבירור התובענה כדי לפגוע בטובת הקטינה, שכן ונוכח הראיות שהובאו לבית המשפט ניתן לומר כי ע"פ מנהגי קהילת העברים בXXX, להבדיל מגישת היהדות, אין הקטין אשר נולד ליחסים אסורים נושא בעונש דתי או חברתי אלא רק הוריו הביולוגיים.
עוד טען התובע בסיכומיו כי מההיבט הכלכלי הרי שיש להיעתר לתובענה שכן ביכולתו לזון את הקטינה טוב יותר מאשר האב וזאת נוכח הכנסותיהם הנמוכות של האב והאם, ונוכח העובדה שהוא עצמו משרת בXXX ובעל משכורת קבועה ומסודרת.
בכל הקשור לקשר שלו עם הקטינה, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשתו, טען התובע כי קשר זה יתקיים ברגישות ובזהירות תוך גילוי רגישות לסיטואציה ומבלי לפגוע בבני המשפחה הקיימים. דווקא גילה הרך של הקטינה הוא זה אשר יסייע לו להשתלב בחייה .
התובע אף מפנה לעקרון גילוי האמת כחלק מטובתה של הקטינה, שכן זכותה של הקטינה לגדול בתחושת שייכות וידיעה ברורה מיהו אביה הביולוגי.
- בסיכומיה טענה ב"כ האם והאב כי לאחר שמיעת הראיות שבמדרג הראשון , טובת הקטינה היא לדחות את התביעה וזאת מהטעמים שלהלן:
המשך בירור התובענה עלול לפגוע בקטינה פגיעה משמעותית ולערער את יציבות חייה ואת יציבות משפחתה.
הקטינה מאז שנולדה חיה במציאות יציבה בה האם והאב מגדלים אותה יחדיו עם אחיה, ואין כל סיבה לערער מציאות זו ולסכנה בפירוק התא המשפחתי שלה.
לכל ילד, ובכלל זה לקטינה, הזכות לזהות ממנה נובעת הזכות לרציפות וליציבות, שכן זכות זו מאפשר לילד בגיבוש זהותו האישית , ועל כן יש לאפשר לו מסגרת חיים רציפה ויציבה .
הקטינה איננה מכירה כלל את התובע , וכל עולמה הוא האב , האם, אחיה וסביבתה. הכנסת התובע לחייה, ככל שהתובענה תמשיך להתברר , וככל שיתברר כי התובע הינו אביה, יחשוף אותה לאדם זר , יגרום לה לבלבול ויערער את יציבות חייה.
הקטינה הנמצאת בתהליך הדרגתי של התפתחות זכאית כי מכלול צרכיה יסופקו לה על ידי הדמויות המשמעותיות בחייה ואשר מלוות אותה מאז שנולדה, דהיינו האם והאב.
ע"פ תיאורית ההתקשרות, לילד יש נטייה מולדת להתקשר אל הדמויות המטפלות בו, וקשר זה מתפתח בעיקר בשנה הראשונה לחייו . התקשרות טובה וחיובית בשלבי חייו המוקדמים של הילד מביאה ליכולת ליצור קשרים טובים גם בעתיד, ופגיעה בהתקשרות זו עלולה להביא פגיעה ביכולת זו בעתיד .
התובע מתעלם מטובתה של הקטינה בשים לב לכך שהוא לא מקבל את המלצת העו"ס לסדרי דין , ולמעשה מחפש את טובתו שלו.
הקטינה יודעת מיהו אביה ואינה זקוקה לכל הוכחה, ובכל מקרה זכות הקטינה לדעת מיהו אביה מולידה איננה בבחינת עקרון על , אלא רק אחד ממכלול הזכויות והאינטרסים שיש להביאם בחשבון.
ע"פ דוקטרינת זכויות הילד , הילד הינו בעל זכויות עצמאיות , והוא זכאי לממש את זכויותיו ואין לאפשר גישה פטרנליסטית ביחס לזכויותיו אלו .
- בסיכומיה טענה ב"כ היועמ"ש כי טובת הקטינה היא לדחות את התביעה וזאת מהטעמים שלהלן:
מאחר והאם הינה יהודיה, והתובע והאב אינם יהודים, אומנם לא עולה חשש לפגיעה בכשרותה של הקטינה להינשא כמשמעותו בסעיף 28 ה לחוק המידע הגנטי התשס"א -2000 ( להלן : "חוק מידע גנטי" ) .
יחד עם זאת, בסעיף 28 ד לחוק מידע גנטי קבע המחוקק מפורשות, כי גם במקרים בהם לא קיים חשש לפגיעה בכשרותו של הקטין להינשא, ואולם, במרשם האוכלוסין רשום אב לקטין, ככלל, אין לבצע בדיקה גנטית באם יש חשש כי ממצאי הבדיקה עלולים לשלול אבהות או לקבוע אבהותו של אדם זולתו. האפשרות היחידה לחרוג מכלל זה מותנית, רק באם "שוכנע ביהמ"ש שיש בעריכתה של הבדיקה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה".
לשיטת המדינה, ובמקרים רגישים אלו, המחוקק מעדיף שלא לברר את האמת הביולוגית , אלא אם שוכנע שקיים צורך הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.
נוכח הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, לרבות תסקיר העו"ס , לא הכיח התובע בקיומו של " צורך ממשי" הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם לקטינה , שכן האב אינו רק אב רשום לקטינה אלא גם אביה הפסיכולוגי אותו היא מכירה מאז לידתה. יתרה מזו ולטענת המדינה, האם הינה דמות חלשה ותלותית, עובדה המציבה את התא המשפחתי כולו בפני סכנת פירוק ומשכך פגיעה בקטינה.
- בסיכומיו טען האפוטרופוס לדין , עו"ד זגורי, כי ע"פ עקרון טובת הקטינה יש לדחות את התביעה.
לשיטתו של האפוטרופוא לדין טובת הקטינה להמשיך להיות מוגנת ביציבות חייה, להמשיך לחיות בתא המשפחתי האוהבת בו היא גדלה מאז לידתה , וכי הוריה – האם והאב צריכים להמשיך להיות דמויות יציבות ומשמעותיות בחייה.
ג. המתווה המשפטי:
- תביעות לבירור אבהות הינן תביעות רגישות ופעמים מורכבות, והשאלה האם לאפשר את בירורן מוכרעת לעולם על פי עיקרון העל של טובת הקטין.
השאלה מהי טובת הקטין , איננה שאלה פשוטה שכן עסקינן באיזון בין אינטרסים וערכים שיכול ואופן איזונם ישתנה ממקרה למקרה.
על בית המשפט לבחון את טובתו של הקטין הספציפי שבפניו. במסגרת בחינת טובת הקטין, על בית המשפט לבחון ולשקול שקולים רבים , לרבות הזכות לגילוי האמת, הזכות לזהות, יחסי ההורות הקיימים בפועל, השפעת בירור התובענה או אי בירורה על יחסי ההורות , השפעת בירור התובענה או אי בירורה על היחסים התוך משפחתיים, השפעת בירור התובענה או אי בירורה על עולמו של הקטין ויציבות חייו , אינטרסים כלכליים, חשש לממזרות דתית , חשש לממזרות " חברתית" ועוד. ראה לעניין זה תמ"ש ( באר שבע ) 14381/07.
- כמובן שיש שוני במורכבות תובענה לאבהות עת לקטין אין אב רשום ואף לא אב פסיכולוגי לעומת תובענה לאבהות עת לקטין יש אב רשום שהינו גם אביו הפסיכולוגי , כאשר ברי שבירור התובענה האחרונה הינו מורכב ורגיש יותר.
כמו כן יש הבדל במורכבות תובענה לאבהות עת לקטין אב רשום שאינו משמש כאב פסיכולוגי לבין תובענה לאבהות כאשר האב הרשום משמש כאב פסיכולוגי .
תביעות לאבהות יכולות להיות שונות זו מזו בתשתית העובדתית שלהן, אך חרף שוני זה והשוני במורכבות נוכח השוני העובדתי , ההכרעה בכולן תהא ע"פ אותו עקרון על מנחה- טובת הילד הספציפי.
- כאשר עסקינן בבירור אבהות בהליך של בדיקת רקמות ( להבדיל מהליך של שמיעת ראיות שאינו כולל בדיקה גנטית ), כפוף בית המשפט גם להוראות הספציפיות שקבע המחוקק בחוק מידע גנטי .
כך לדוגמה, כאשר מבוקשת בדיקה גנטית שעלולה לשלול אבהות של מי שרשום כאביו של הקטין, כפוף ביהמ"ש להוראת סעיף 28 ד ( א ) לחוק מידע גנטי לפיו " לא יורה בית המשפט על עריכת הבדיקה, אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה".
- כאשר עסקינן בבירור אבהות בהליך של שמיעת ראיות שאינו כולל בדיקה גנטית, אומנם הוראות חוק מידע גנטי אינן חלות, אולם גם אז , וכפועל יוצא מהכלל המנחה של " טובת הקטין " , על בית המשפט להשתכנע כי התועלת שתצמח לקטין מבירור התובענה עולה על הנזק הכרוך בבירור התובענה . ראה לעניין זה עמ"ש ( חיפה ) 44902/10/10.
- כאמור בחינת טובת הקטין איננה משימה קלה , ולעיתים מביאה להתנגשות בין אינטרסים נוגדים , שכל אחד כשלעצמו ולבדו יכול וישרת את טובתו של הקטין.
כך לדוגמה, זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו מולידו יכול ותתנגש עם זכות אחרת של הקטין – זכותו לשמור על יציבות חייו ולהיות מוגן מפני פגיעה .
לצד החתירה לגילוי האמת העובדתית מכיר המשפט באינטרסים מוגנים אחרים, אשר יכול וידחקו את האינטרס של גילוי האמת העובדתית, בבחינת " אמת ויציב, יציב עדיף" . ראה לעניין זה בר"ע ( חיפה ) 1129/05.
הוראת המחוקק בסעיף 28 ד (א) לחוק מידע גנטי הינה דוגמה לגישת המחוקק בדבר העדפת " היציב " על פני " האמת העובדתי " בתובענה לבירור אבהות.
- אף ע"פ הדין העברי ובכל הקשור לבירור אבהות ישנה העדפה במקרים מסוימים של "האמת המשפטית " על פני " האמת העובדתית " . ראה לעניין זה פסק דינו של כבוד המשנה לנשיא השופט מנחם אילון בע"א 1354/92
וברוח מדרש שולחן ערוך אבן העזר ,ב, ה (ה) :
" משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיוון שנטמעה נטמעה, והיודע פיסולה אינו רשאי לגלות אלא יניחנה בחזקת כשרות. שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבוא"
- הדרך הדיונית לבירור תובענה לאבהות הותוותה בבר"ע ( ת"א ) 1364/04 וזאת על פי " מדרג הראיות ".
בשלב הראשון, ע"פ "מדרג הראיות", מובאות ראיות בדבר מצבו של הקטין מכל בחינה שהיא , כולל קשריו עם המעורבים. בשלב זה לא מובאות ראיות בדבר הורתו של הקטין , והמדרג מתמקד בבחינת טובת הקטין בלבד. במכלול הראיות שבמדרג הראשון יכול ויבואו גם חוות דעת מומחה, תסקיר עו"ס , ואף שמיעת הקטין על ידי ביהמ"ש.
לאחר בחינת הראיות שמובאות " במדרג הראשון" על ביהמ"ש לקבוע האם בבחינת טובתו של הקטין יש מקום להמשיך את בירור התובענה אם לאו.
ככל שביהמ"ש סבר לאחר בחינת הראיות שהובאו בפניו " במדרג הראשון" כי בשים לב לטובת הקטין אין להמשיך בבירור התובענה, יורה הוא על סיום ההליך.
ככל שבחינת הראיות במדרג זה יביא את ביהמ"ש למסקנה כי המשך בירור התובענה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, יורה על מעבר למדרג הראיות השני- הבאת ראיות לרבות בדבר נסיבות הורתו של הילד, ולאחר מכן יכול וביהמ"ש יעבור למדרג השלישי- הבאת ראיות מדעיות בכפוף למגבלות הקבועות בחוק מידע גנטי.
ד. דיון והכרעה:
- לאחר שבחנתי את הראיות אשר באו בפני " במדרג הראשון" , ובשים לב לבחינת טובתה של הקטינה שבפני, מצאתי כי אין להמשיך את בירור התובענה , ולהלן נימוקי.
- אין מחלוקת עובדתית כי האב שבפני איננו רק אביה הרשום של הקטינה אלא הוא משמש גם כאביה הפסיכולוגי מאז לידתה.
מאז לידתה גדלה הקטינה עם האב יחדיו עם יתר בני המשפחה ( האם ויתר ילדי בני הזוג ) , תוך שהאב מהווה עבורה דמות אב .
חייה של הקטינה יציבים , והמשך בירור התובענה עלול לפגוע ביציבות זו.
- אכן צודק ב"כ התובע כי לכל ילד הזכות הבסיסית לדעת מיהו אביו מולידו ואת זהותו, אולם במקרה שבפני ברור לקטינה מיהו אביה. לקטינה אין כל ספק כי האב הינו אביה מולידה, ואין כל מקום מבחינת " טובת הילד" לעורר ספק מקום בו אין ספק מנקודת מבטו של הילד.
- ככל שישנו ספק באשר לשאלה מיהו האב הביולוגי של הקטינה , הרי שספק זה קיים אצל התובע בלבד ובוודאי שלא אצל הקטינה שאיננה מכירה כלל את התובע .
הצורך של התובע לברר את אבהותו ביחס לקטינה נוכח יחסי האישות שקיים את האם הינו ברור , אך צורך זה ככל שהינו מובן , איננו קשור לטובת הקטינה כי אם לטובתו של התובע בלבד. צורך זה של האב , במקרה דנן, איננו נכלל במסגרת השיקולים הקשורים לטובתה של הקטינה.
כאשר נשאל התובע על ידי בית המשפט מדוע בנסיבות המקרה ונוכח טובתה של הקטינה לא ימתין עד הגיעה של הקטינה לגיל 18 שנים, חשף למעשה התובע כי לא שיקולי טובת הקטינה מניעים אותו אלא שיקולי טובתו שלו : " ולשאלת בית המשפט למה לא לחכות שהילדה תהא בת 18 שנה משיב שאם אפשר לעשות את הבדיקה כרגע ויכול שיצא שאני האבא אז למה שאני אפספס את השנים של הילדים ולפספס את הגן ואת בית הספר" ( עמ' 19 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 24/12/15 ).
כך גם כאשר נשאל התובע באשר לחשש כי בירור התובענה יביא לפירוק התא המשפחתי של הקטינה ומכאן לפגיעה בה , בחר התובע להשיב כי " שוב אני אומר מה שמעניין אותי כרגע זה לעשות את בדיקת האבהות וכדי לדעת אם הילדה שלי או לא וזו התשובה שלי לשאלתך " (עמ' 20 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 24/12/15).
- אינני מתעלם מעמדתו של התובע כמפורט בסעיף 48 לסיכומיו כי ככל שיתברר שהוא האב הביולוגי , ינהג ברגישות ובהבנה למצב הרגיש תוך כיבוד האב וכי אין בכוונתו לתלוש את הקטינה ממשפחתה אלא להשתלב בחייה.
אולם גם התנהלות רגישה מצד התובע כלפי התא המשפחתי של הקטינה ובכלל זה כלפי האב, לא יהא בה כדי למנוע טלטלה בחייה של הקטינה עת תאלץ להתנהל מול שני אבות , וזאת כאשר מבחינתה של הקטינה אין כל צורך בטלטלה שכזו זו שכן האב מספק לה את כל צרכיה.
אוסיף, כי נוכח הראיות שבאו בפני אני מטיל ספק ביכולת של התובע ושל האב להתנהל זה מול זה בכבוד הדדי ובאופן שלא יפגע בתא המשפחתי של הקטינה ומכאן בקטינה עצמה. מחומר הראיות עולה כי בני הזוג, האב והאם, חשו מוטרדים מהתובע עד כדי כך שנאלצו להעתיק את מקום מגוריהם. ראה לעניין זה עדותו של האב בעמ' 11 שורות 3-7 ושורות 19-30 לפרוטוקול מיום 11/4/16 ).
- יתרה מכך, ומחומר הראיות שבא בפני עולה כי בני הזוג- האב והאם חוו משבר זוגי סביב מעשה האם , אך הצליחו להתגבר עליו תוך בחירת המשך קיום התא המשפחתי על פני פירוקו.
לדברי האב וככל שיתברר כי אינו אביה הביולוגי של הקטינה יכול ויביא הדבר לפירוק התא המשפחתי ומכאן גם לפגיעה בקטינה וביציבות חייה. ראה לעניין זה גם עדותו של העו"ס בעמ' 27 שורות 11-13 לפרוטוקול מיום 11/4/16
אינני מקבל את עמדת ב"כ התובע כי איומי האב בדבר פירוק התא המשפחתי שלו ככל שיתברר לו כי איננו האב הביולוגי הינן איומי סרק שמטרתם לאיין את תביעתו. העובדה שהאב הצליח להתגבר על מעשה האם ולבחור בהמשך קיומו של התא המשפחתי על פני פירוקו , אינו בהכרח מלמד כי האב ימשיך בבחירתו גם אם יתברר שאיננו האב הביולוגי. ומכל מקום , אינני סבור כי המקרה דנן מצדיק "ניסוי וטעיה " על גבה של הקטינה .
- במקרה דנן , האב משוכנע כי חרף מעשה הבגידה של האם, הוא אביה הביולוגי של הקטינה וכך גם האם . ראה לעניין זה עדות האם בעמ' 36 שורות 5-10 לפרוטוקול מיום 11/4/16 ועדות האב בעמ' 39 שורות 12-18 לפרוטוקול מיום 11/4/16.
לבני הזוג- האב והאם, אין כל ספק באשר לזהות של אביה של הקטינה, וכל עת בני הזוג חיים כתא משפחתי בהרמוניה ותוך כדי סיפוק צורכיה של הקטינה, לא מצאתי כל סיבה המצדיקה את המשך בירור התובענה מבחינת טובתה של הקטינה שבפני.
- אף בתסקירו מיום 29/9/14 מציין העו"ס כי טובת הקטינה היא שלא להמשיך את בירור התובענה וזאת כדי שלא לפגוע בה.
בתסקירו מציין העו"ס מספר שיקולים , אשר לטעמי עולים בקנה אחד עם חומר הראיות שבתיק , ואשר יש בהם כדי לדחות את התובענה:
ראשית, הסביר העו"ס בתסקירו כי הקטינה חייה מאז לידתה ביציבות משפחתית הכוללת את הוריה – האם והאב ואת אחיה , וכי יציבות זו חשובה להמשך התפתחותה של הקטינה וכי לא קיימת סיבה לפגוע ביציבות זו.
שנית, בין התובע לבין בני הזוג מתיחות , כך שהסיכוי לשיתוף פעולה בין הצדדים, ככל שהתביעה תתברר, אינו גבוה .
שלישית, האם הינה דמות חלשה ותלותית בבעלה , וכל טלטלה נוספת עלולה לפגוע בטיב היחסים שבין הורי הקטינה ומכאן גם בקטינה עצמה.
העו"ס נחקר על תסקירו , אולם טעמיו המפורטים לעיל לא נסתרו. כידוע לתסקיר עו"ס לסדרי דין מעמד מיוחד בבית המשפט לענייני משפחה , וככל שאין ראיה בעלת משקל לסתור את המלצות חוות דעתו, יטה בית המשפט לקבלן. ראה לעניין זה ע"א 3554/91 פלונית נ' היועמ"ש מיום 9/10/91.
- אינני מקבל את טענת התובע בדבר השיקול הכלכלי כשיקול רלוונטי במקרה דנן , שכן שיקול כלכלי בתובענה לאבהות יכול ויישקל כשיקול במעגל השני בלבד לאחר שנמצאה הצדקה להמשך בירור התובענה במעגל השיקולים הראשון ואשר כולל את התא המשפחתי בו נמצא הקטין.
ברי כי השיקול הכלכלי נסוג מפני הטעם של יציבות בחייו של הקטין, ואין לאפשר בירור תובענה לאבהות עת התא המשפחתי בו נמצא הקטין מספק את צרכיו הרגשיים רק מאחר והטוען לאב יכול לספק טוב יותר את צרכיו החומריים של הקטין.
אוסיף, כי במקרה דנן התרשמתי כי בני הזוג, חרף קשיהם הכלכליים, מספקים את צרכיה החומריים של הקטינה , ובראש ובראשונה את צרכיה הרגשיים .
- נוכח האמור לעיל , ובחינת טובת הקטינה שבפני, סבורני כי אין להמשיך את בירור התובענה, שכן לא השתכנעתי כי בשלב זה של חייה, התועלת שתיצמח לקטינה מהמשך בירור התובענה עולה על הנזק הכרוך בו.
יתרה מזו, מהראיות שבאו בפני בשלב " מדרג הראיות הראשון" השתכנעתי כי המשך בירור התובענה עלול לפגוע ביציבות חייה של הקטינה , ביציבות משפחתה ובעולמה כפי שזו מכירה מאז לידתה.
- ככל שיתעורר אצל הקטינה ספק באשר לזהות אביה מולידה , הרי שתוכל היא עצמה לממש זכות זו , שכן עסקינן בזכותה שלה . כאמור כיום בעולמה של הקטינה קיימת וודאות כי אביה מולידה הינו האב.
אשר על כן, דין התביעה להידחות.
נוכח הבנתי לצורך של התובע לבדוק האם הקטינה הינו בתו אם לאו, וחרף כך כי התובע "ערבב" בין טובתו שלו לבין טובת הקטינה, אינני עושה צו להוצאות.
הנני מתיר את פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.