1. הנאשם 1 שהינו קטין, יליד 1.1.1990, הורשע על סמך הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק הנ"ל כאשר לפי המפורט בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ביום 24.9.07, הרי ביום האירוע 1.6.07, נפגש הנאשם ביחד עם שני חבריו לכתב האישום, בשעות הערב, ושתו משקאות אלכוהולים, בהמשך הוא ניגש לחצר בנין, הוציא משם סכין שאורך להבה 8 ס"מ, שהחביא מבעוד מועד ושם אותה במכנסיו, לאחר מכן המשיכו כל השלושה בשתיית משקאות משכרים כאשר גם המנוח וחבריו שהינם בני קבוצת אותו גיל, שתו גם הם משקאות משכרים באותו ערב ושתי החבורות פגשו אחת את השניה, החלה תיגרה ביניהם במהלכה שלף הנאשם את הסכין ונופף בה אל מול החבורה השניה, כדי לאיים עליהם ולהפחידם כאשר בהמשך, לאחר שנרגעו הרוחות, נפגשו שתי החבורות פעם נוספת והחלה תיגרה חדשה ביניהם, ובעוד נאשם אחר אוחז במתלונן, הוציא הנאשם את הסכין ודקר את המנוח, שניסה להתגונן מפניו, בבטנו בצד שמאל, דקירה שגרמה לפצע בעומק של 11 ס"מ, לחתך בעורק הכלייתי, באברים פנימיים, בשורש כף ידו ובזרועו. המנוח נפטר בבית חולים למחרת היום.
2. לנאשם יש רישום פלילי קודם בבית משפט לנוער ברחובות, בו נדון להתחייבות להמנע מביצוע עבירה, בסך של 1,500 ש"ח, כל זאת לאחר שהורשע בעבירות של הכשלת שוטר, התנהגות פסולה במקום ציבורי, תקיפת שוטר ונסיון לתקוף שוטר.
המאשימה ביקשה להעיד את אחותו של המנוח, הגב' שרית אדמא, שמסרה את דברה בבית משפט בהתרגשות רבה תוך שהיא מציינת שאינה מבינה מדוע לא הואשם הנאשם בעבירת רצח היא העבירה שראוי היה לייחס לו בנסיבות הענין, ביקשה להטיל על הנאשם את העונש שמגיע לו, ביקשה להדגיש את העובדה שהנאשם יצא לבלות לכאורה כאשר הוא נוטל סכין שהחביא מבעוד מועד ומצטייד בה ועושה בה שימוש בשתי הזדמנויות באותו ערב, ביקשה להעביר את תחושת משפחתו של המנוח שגם מאסר עולם לא ירפא את מכאוביה, אך ביחד עם זאת יש בהטלת עונש מאסר עולם כדי להקטין ולו במעט את סבלה של המשפחה, ביקשה להדגיש את אופיו הנוח של המנוח, נער ביישן שלא נהג להציק לאיש, תלמיד בית ספר שאין לו כל הרשעות קודמות ומעולם לא הסתבך עם רשויות החוק.
גם עו"ד כהן ב"כ הנאשם, העיד את אחותו של הנאשם כעדת אופי מטעמו, זו ביקשה לפרט בפני בית משפט את תכניותיו לעתיד של הנאשם כפי שזה סיפר לה עוד לפני הסתבכותו בעבירה נשוא כתב האישום, על רצונו להמשיך בלימודיו ובשירות צבאי, על תחושת החרטה שמביע הנאשם עקב התוצאה הטרגית של מעשיו, ביקשה להדגיש את העובדה שהוריה סבלו כבר סבל רב שעה שבנם האחר, שהוא אחיה, התאבד, ביקשה להדגיש את גילו הצעיר ואת סיכויי שיקומו.
עו"ד כהן הגיש לעיוני גם שתי הודעות של הנאשם, כל זאת כדי להדגיש את העובדה שהנאשם לכל אורך החקירה המשטרתית ציין שהוא כלל לא התכוון לגרום למותו של הקרבן, הביע צער פעם אחר פעם על מעשיו ואת העובדה שהוא היה שתוי באותו ערב.
3. מהתסקיר שהגיש שירות המבחן לנוער עולה שמדובר בקטין בן כ-18 נכון להיום, שעלה לארץ מאתיופיה בהיותו בן שנה, התפתחותו היתה תקינה, היה תלמיד בית ספר אך למד בכיתת לקויי למידה, התקשה לקבל מרות של מוריו ולציית לכללי בית ספר, נטה להגיב בכעס וגידופים כאשר דברים לא התנהלו לפי רוחו, בעל דימוי עצמי נמוך, עלול להיגרר אחר מעשי אחרים, שחל שינוי מסוים בתיפקודו בתקופה שלפני מעצרו, שינוי לטובה דווקא, שעה שנקלט במסגרת טיפולית בנוער בשכונת מגוריו.
בפני שירות המבחן טען הנאשם שהוא חשש לחייו בעת האירוע ולא חשב על השלכות מעשיו כאשר הבחין במנוח מחזיק בידו זכוכית, אך הדגיש את העובדה שהעבירה בוצעה בהשפעת אלכוהול, כמו כן הכה על חטא ומביע אמפתיה לסבל של משפחת הקרבן.
שירות המבחן פירט בתסקיר את מסכת החקירות הפליליות שנפתחו כנגד הקטין, החל ממספר תיקים אשר נסגרו מחוסר ראיות, עבור לתיק שבו נדון להתחייבות כספית ללא הרשעה ונדון לשל"צ, וכלה בעבירות סמים והחזקת סמים שבגינם הוא אמור לתת את הדין בחודשים הקרובים. הקטין מוכר לשירות המבחן, ונוכח הישנות העבירות נבחנה אפשרות הפנייתו לטיפול, אולם הקטין לא שיתף פעולה אך יחד עם זאת מביע היום תובנה לבעיה בתחום שתיית אלכוהול.
משיחות שערך שירות המבחן עם העובדת הסוציאלית בכלא עולה שהקטין שוהה באגף פתוח, לומד בכיתה מתקדמת, בעל כוחות שלוקח אחריות למעשיו, שלהערכת שירות המבחן ישנם מספר גורמי סיכוי לשיקומו והוא זקוק למסגרת סגורה בעלת גבולות ברורים.
לסיכום פרק ההמלצות ציין שירות המבחן שמעון נעול יכול היה לשמש מסגרת נאותה לשקם את הקטין, אך נוכח גילו ונוכח אופי העבירה הרי הדבר אינו אפשרי, ועל כן נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית אודות הקטין.
4. ב"כ התביעה עו"ד טנקג'י, עתר כבר בפתח טיעונו להטלת עונש מאסר לתקופה ארוכה וממושכת שלא תפחת מ 15 שנות מאסר, כל זאת בשים לב לנסיבות המחמירות המתקיימות במקרה זה, ומבלי להתעלם מהעובדה שמדובר בנאשם שהינו קטין.
התובע ביקש להדגיש את העובדה שמדובר בנאשם אשר הטמין את הסכין במקום מחבוא, ללא כל קשר לאירועים נשוא כתב האישום, ורק לאחר ששתה עם חבריו משקאות אלכוהולים ניגש הוא למקום המחבוא, נטל את הסכין והניחה בכיסו, ומשנפגשה חבורתו עם החבורה של המנוח, התפתחה תיגרה בין הניצים, או אז נתן הנאשם ביטוי לכוונותיו התוקפניות שעה ששלף את הסכין, נופף בה ואיים על החבורה האחרת.
גם באירוע השני של הקטטה בין שתי החבורות, הוציא הנאשם את הסכין פעם נוספת, דקר את המנוח בבטנו כאשר זה מנסה להתגונן מפניו, דקירה בעומק של 11 ס"מ שגורמת למנוח פציעות קשות שבעטיין הוא מתמוטט מיד, מובהל לבית חולים אך רופאיו למרבה הצער לא הצליחו להציל את חייו.
הנאשם נמלט מזירת האירוע ביחד עם חבריו, העביר את הסכין לאחר, התחבא בדירת חברו, החליף חולצה עם אחד המעורבים, על כן אין לראות בהודייתו ובחרטתו כמשקפות את הלך רוחו מיד לאחר האירוע.
עו"ד טנקג'י טען שמדובר במנוח שהוא נער בן 17, שכל חייו היו לפניו, הפנה לדברי אחותו של המנוח בדבר הצער והכאב מנת חלקה של משפחת המנוח.
עו"ד טנקג'י הוסיף והפנה להסתבכויותיו הקודמות של הנאשם עם רשויות החוק, במגוון עבירות לרבות עבירות אלימות, התנהגות פסולה במקום ציבורי וכיוצ"ב עבירות שבגינן בית המשפט לנוער בא לקראת הנאשם והטיל עליו עונש תוך העדפת האינטרס השיקומי של הנאשם, אך זה לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, והפעם הוא מצטייד בסכין ועושה בה שימוש קטלני.
התובע הפנה לפסיקת בית המשפט העליון על תת תרבות הסכין המכלה כל חלקה טובה, תופעה שרק גברה בשנים האחרונות ומסכנת באופן ממשי חייהם של נפגעים, פסיקה אשר מדגישה את הקלות הבלתי נסבלת שבה מסתיימים חיי אנשים צעירים, והעובדה שמדובר באבידות מיותרות של חיים.
עו"ד טנקג'י הפנה את בית המשפט לשורת פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים, גם בעניינם של קטינים אשר הורשעו בעבירות דומות, שם נקבע הכלל המנחה והמחייב שעל בתי המשפט ליטול חלק במאבק בתופעה זו של אלימות תוך שימוש בסכינים.