הרקע
כב' השופט רס"ן ראני עאמר, מבית המשפט הצבאי יהודה, החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, בגין יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון. בהחלטתו כתב השופט הנכבד כי על אף טענת אליבי שהעלה העורר, ולפיה שהה במקום עבודתו ביום האירוע ולא השתתף בו, הרי בתיק החקירה מצויה תמונה מיום האירוע – 25/7/14 – שאפילו העורר זיהה עצמו בה, כשהוא מיידה אבן. השופט הנכבד קבע כי יש תשתית ראייתית מספקת לשלב זה, וכי טענות באליבי יוכלו להתברר עד תומן במהלך המשפט העיקרי.
ההגנה הגישה ערר על החלטה זו.
טיעוני הצדדים בערר
בדיון בפניי שב טען הסנגור המלומד כי ביום האירוע המוזכר בכתב האישום היה העורר במקום עבודתו. המשטרה התעלמה מטענתו זו ולא בדקה את אמיתותה. לתמיכה בטענותיו הציג הסנגור מה שהוכתר "כרטיסי עבודה", של החודשים יולי ואוגוסט 2014 ומהם עולה כי העורר היה בעבודה בחברת "טסקו" בכל ימי השישי בחודשים אלה.
כמו כן טען, כי התמונה שבה נראה העורר משליך אבן צולמה בשנת 2013 והוא כבר נשפט בגין מעשה זה. במענה לטענת התביעה כי החוקרים אכן בדקו את טענת האליבי השיב הסנגור כי כאשר המשטרה התקשרה למעסיקו של העורר הוא אמר להם שימי העבודה הרגילים הם א- ה, אך המשטרה לא שאלה אם העורר עובד גם שעות נוספות בימי ו'.
התביעה טענה כי תשתית הראיות בתיק כוללת תמונה שבה נראה העורר בבירור משליך אבן, מזכר של הצלם ועורך התמונה כי מדובר בתמונה שצולמה בהפרות הסדר ב- 25/7/14, חלק מיומן מבצעים על אירועי אותו יום, אמרה של העורר בה הודה כי הוא שנראה בתמונה, אך טען כי התמונה היא משנת 2013. טענת האליבי של העורר נבדקה במהלך החקירה ונסתרה על ידי מעסיקו של העורר. כרטיס העבודה שהוצג על ידי ההגנה לא הניח את דעתו של בית המשפט קמא. לחובת העורר שתי הרשעות קודמות ביידוי אבנים, ועל כן מעצרו בערכאה הראשונה היה מוצדק.
דיון והכרעה
עיינתי בראיות התביעה שבתיק ובכרטיסי העבודה שהציג הסנגור.
ראיות התביעה כוללות חמישה תצלומים, בהם נראה בחור צעיר משתמש בקלע ומיידה אבן למול המצלמה. במהלך הדיון בערר התרשמתי, כי מראה פניו של העורר שהיה בפניי דומה למראהו של הבחור שמופיע בתצלומים. יש לציין, כי על התצלומים מופיעות המילים "עציון – בית אומר – 25.7.14"(שעל פניו נראה, כי נוספו בעריכה) וכן תמונות מוגדלות של חלקי התמונה, בהן נראים פניו של הבחור והחפץ שהחזיק בידו. על התצלומים עצמם אין סימני זיהוי "מוטבעים" שיאפשרו לקבוע כיצד ומתי צולמו, או מה סדר הצילומים. לתמונות נלוו דוחות של הצלם ושל עורך התמונות, אך אין בדוחות אלה סימן מזהה (מספר סידורי אוטומטי או ידני, או חתימה של הצלם או של העורך) שיאפשר לדעת כי הם מתייחסים לחמש התמונות שבתיק החקירה.
יש להצטער על היעדרם של סימנים מזהים, שכן בעידן הצילום הדיגיטלי כל מצלמה "מצמידה" לכל קובץ-תצלום רשימה ארוכה של נתוני זיהוי ייחודיים, המאפשרים לדעת לא רק מתי צולם אלא לעיתים גם היכן צולםובאילו תנאי צילום. אם לא ניתן להטביע על התצלום את הנתונים העיקריים (המספר הסידורי במצלמה ומועד צילום מדויק), אפשר לפחות לצרף את הנתונים הללו לצד התמונה, בחתימת מפתח התמונה, או לשלוח את הקובץהגולמי המלא בהחסן נייד ("Disc on key") או תקליטור. הדבר עשוי להסיר מראש ספקות בנוגע לקשר בין הדוחות לבין הצילום, או בנוגע למועד הצילום ולמקומו.
במקרה זה, העורר טוען כי התמונות צולמו בשנת 2013 ולא במהלך יולי 2014, וכן הוא טוען שביום 25/7/14 היה במקום עבודתו, ועל כן לא ייתכן שהשתתף בהפרות הסדר בכפר.
טענות אלה עלו כבר בחקירה ונבחנו על ידי החוקרים. אמנם לא נמצא בתיק מזכר על שיחה שערכו החוקרים עם מעסיקו של העורר, אך מנוסח אמרתו המשטרתית עולה, כי הם שוחחו עם המעסיק ושאלו אותו על מועדי העבודה של העורר.
כפי שעולה מתוך שאלות של החוקר, מעסיקו של העורר ככל הנראה אמר,שהעורר עובד בימי א-ה בכל שבוע, ולא בימי ו', שכן ימי שישי ושבת הם ימי מנוחה, וב- "99 אחוזים" מהם אין עבודה בפרויקט. הדבר אינו מתיישב עם "כרטיסי העבודה" לשעות נוספות שהציגה ההגנה, מהם עולה לכאורה כי העורר עבד בכל יום שישי בחודשים יולי ואוגוסט 2014, וכי בכל שאר הימים לא עבד שעות נוספות. חוסר הבהירות בגרסתה של ההגנה אינו מאפשר לומר כי יש כרסום משמעותי בראיות התביעה.
מכל מקום, בהנחה שבמשפט העיקרי התביעה תוכיח את הקשר בין התצלומים שבתיק התביעה לבין האירועים משנת 2014 שמיוחסים לעורר בכתב האישום, ובהנחה שיינתן משקל ראייתי גבוה לתצלומים, יש סיכויסביר להרשעתו של העורר. על כן, לא שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שיש תשתית ראייתית לכאורה.
אמרתו של קצין צה"ל שטיפל באירוע בבית אומר ביום 25/7/14, ודוח יומן המבצעים החטיבתי שצורף לתיק, מלמדים על הפרות סדר נרחבות וחמורותשאירעו בבית אומר באותו מועד. מדובר בסדרה של אירועים שנמשכה מספר שעות, ובמהלכן נזרקו אבנים לעבר מכוניות בכביש 60, הושלכו אבנים מגגות הבתים לעבר חיילים, הובערו צמיגים, והופעלו מטעני חבלה קטנים נגד הכוחות. חיילי צה"ל השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות, וכשחשו סכנת חיים, והגיבו בירי "חי" נגרם מותם של שלושה פלסטינים. במהלך הלווייתם של השלושה – שנערכה בערבו של אותו יום - היו הפרות סדר אלימות במיוחד, שבמסגרתן הותקפה ונשרפה עמדה צבאית ("פילבוקס") בכפר, שלא הייתה מאוישת. כתב האישום לא מתאר באיזה חלק של הפרות הסדר השתתף העורר, ואי אפשר ללמוד על כך מן התמונות ומן הדוח שנלווה להן.
כך או כך, מדובר בהשתתפות בהפרת סדר המונית, בעלת מרכיבי סיכון וחומרה רבים, אשר הביאה לתוצאות קטלניות ולנזק רב.
לחובת העורר שתי הרשעות קודמות בעבירות של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. במשפטו הראשון הוטל עליו עונש מאסר מותנה ובמשפטו השני הוארכה תקופת התנאי כדי להימנע מכליאתו לזמן ממושך. נראה כי העורר לא הבין נכונה את המחווה שנעשתה כלפיו, ואת ההזדמנות הנוספת שניתנה לו ניצל כדי להשתתף שוב ביידוי חפצים לעבר כוחות הביטחון.