1. תביעה כספית-חוזית בסך 743,478 ₪. התובעת הינה חברה אשר עוסקת – בין היתר – בהפעלת רשת בתי קפה, בעיקר בדרך של הקניית זיכיונות להפעלת בתי קפה תחת סימן המסחר הרשום "גרג קפה מאוד" מס' 244147 אשר בבעלותה (התובעת תכונה להלן: "הרשת" או "גרג"). הנתבעים 1- 2 הינם אחים שחתמו מול התובעת על הסכם זיכיון, מיום 13/02/12 ומסרו לתובעת במסגרתו שטר חוב בו ערבו כלפי התובעת לחיוביהם על פי אותו הסכם. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה, כאשר חלק מהניתוח וביאורים, יוזכרו כבר בהערות במסגרת סקירת גרסת הצדדים.
לב המחלוקת, בתמצית הינה זו:
הנתבעים לא מתכחשים לכך שחתמו על שטר החוב להבטחת חיוביהם באותו הסכם זיכיון; אולם לטענתם הסכם הזיכיון הנ"ל מתייחס בכלל לסניף עזריאלי תל-אביב שהיה אמור לקום בקניון עזריאלי. אותו סניף בסופו של דבר לא נפתח. לכן כל הסכם הזיכיון הנ"ל לרבות ערבותם לאותו הסכם - לא השתכללו.
התובעת טוענת שכלל לא הוצע לה עצמה מקום בעזריאלי תל-אביב אותה עת לקיים בו סניף, וכי הסכם הזיכיון עליו חתמו הנתבעים התייחס לסניף גרג בקניון לב אשדוד. הנתבעים הינם אכן הזכיינים של אותו סניף, ולא עמדו בהתחייבויותיהם החוזיות. הם גם רוקנו הסניף בשלב מוקדם, תוך פגיעה במוניטין של גרג ותוך הותרת חובות כלפי גרג. גרג נאלצה לשאת בחובות הנתבעים (לרבות כלפי הקניון שממנו שכרה את המתחם שנועד להקמת הסניף). בהסכם הזיכיון עליו חתמו הנתבעים, מופיעה אכן פעם אחת המילה "עזריאלי", אולם מדובר בטעות סופר, שכן נלקחה דוגמה מהמחשב בהסכם עב כרס ובחוסר שימת לב לא נמחקה המילה "עזריאלי" ונרשם במקומה "לב אשדוד". התובעת לא דמיינה לחשוב שבשלב כלשהו יתכחשו הנתבעים - שהתנהלו מולה כל העת לגבי סניף לב אשדוד - לכך שחתמו על הסכם הזכיינות לגבי הסניף שבאותו קניון, ויתיימרו ליחסו לקניון עזריאלי בו לא הוצע להם כלל, אף לא יכול היה להיות מוצע, מתחם להקמת מסעדת גרג בזיכיון.
2. הנתבעים מודים כי חתמו אכן על שטר חוב אחר שמתייחס לקניון לב אשדוד ומודים הם גם כי היו פיזית בסניף אשדוד והתנהלו בו בכלל, ומול גורמי התובעת בפרט. גרסתם הינה שמדובר בסניף של גרג שאכן הוקם בקניון לב אשדוד. אולם הזכיינית של אותו סניף אינה אלא אחותם, באמצעות חברה שהקימה ונושאת את שמה "חברת הרז נעמן בע"מ" (להלן – "החברה"). גרסתם הינה שאכן התנהלו מול גורמי התובעת כדי לסייע לאחותם בהקמת הסניף, ואף חתמו הם על שטר ערבות להבטחת חיובי החברה כלפי הקניון באותו סניף בקניון לב באשדוד. שטר החוב עליו חתמו, צורף במסגרת נספח 3 לתצהירו של יאיר מלכה. אולם הם לא חתמו על שטר חוב ביחס לסניף אשדוד לטובת התובעת. הם כן חתמו לטובת התובעת על הסכם הזיכיון ועל שטר החוב כערבים ביחס לסניף עזריאלי – שכאמור לא קם כלל. כלומר במילים אחרות, חובות של זכיינית סניף אשדוד כלפי התובעת הינם חובות של החברה שבבעלות אחותם, לחובות אלו לא ערבו – ואלו החובות נשוא התביעה.
3. מטעם התובעת הוגשו ארבעה תצהירים: של יאיר מלכה מנכ"ל התובעת; של מר ניר אדרי (אחד מבעלי התובעת), שהציע לנתבעים סניפים פוטנציאליים להקמה; של מר אייל דוד, שעבד במועדים הרלוונטיים אצל התובעת כמנהל הקמה של סניפים; ושל מר אריק וליטובסקי, שעבד בתובעת במועד הרלוונטי כמנהל אזור ועסק אף הוא בהקמת סניפים. כולם העידו על ההתנהלות מול הנתבעים, שבסופו של דבר בחרו בסניף לב אשדוד וחתמו על הסכם זיכיון לגבי אותו סניף. לדבריהם, הם לא מכירים כלל את אחות הנתבעים, הגב' הרז נעמן, והיא כלל לא הייתה זכיינית הסניף, אלא הנתבעים.
כל אחד מהנתבעים הגיש תצהיר, וכמו כן הגישה תצהיר גב' הרז נעמן לשם תמיכה בגרסת אחיה.
העדים יכונו להלן לשם הנוחיות בשמם הפרטי.
4. התביעה מורכבת מן הנזקים שנגרמו לתובעת בשל קריסת סניף אשדוד, ופיצוי מוסכם בשל הפרת הנתבעים את חיוביהם שבהסכם הזכיינות. אקדים ואומר כי למעט ארנונה לשנת 2011 (הסניף הוקם בשנת 2012), לא נסתר חישובה של התובעת שנתמך אף באסמכתאות. הנזק הריאלי מסתכם אפוא בכ- 148,000 ₪ בעיגול קל, חסר כמה אלפי שקלים בגין ארנונה לשנת 2011. בנוסף כאמור, נתבע פיצוי מוסכם על פי האמור בסעיפים 36.7 ו- 36.10 בהסכם הזיכיון, בשיעור 150,000 ₪ לפי שער יציג מוסכם (שבמועד הגשת התביעה עמד על כ- 630,000 ₪).
5. גרסת הנתבעים נמצאה לא אמינה באופן בולט, ומדובר בניסיון מופרך ממש לנסות להתחמק מהתחייבויות חוזיות וערבות לחוב שנטלו על עצמם, תוך היתלות בטעות סופר שבמילה אחת ("עזריאלי") בהסכם הזיכיון. הנתבעים הם שהיו הזכיינים של סניף הרשת בקניון לב באשדוד והם ניסו להסוות פעילותם, מטעמים השמורים עמם, דרך אותה חברה שהקימה אחותם לצורך זה. לקביעתי, האחרונה הייתה רק כיסוי לפעילותם הכלכלית של הנתבעים כזכייני הסניף.
אין חולק כי שיקים נשלחו לתובעת על ידי החברה שהאחות רשומה כבעליה; אולם את התובעת לא אמור לעניין דרך מי מעבירים הנתבעים תשלומיהם, ויכול באותה מידה גם צד ג' אחר כגון: ספק החב להם כספים לשלם במקומם חובם. סעיף 40 לחוק החוזים מאפשר לצד לשלם חיובו של אחר. לא גב' הרז נעמן, ולא החברה שבשליטתה היא שהייתה זכיינית הסניף בקניון לב.
הגרסה מופרכת ממש, כאשר הגב' הרז נעמן והחברה כלל לא חתמו על הסכם זיכיון מול רשת גרג. בית המשפט מתבקש לקבל שהסכם זכיינות הוקנה לגב' נעמן או לחברתה בלא הסכם זכיינות, ובלא שתחתום על הסכם כזה כזכיינית בשמה או בשם החברה, וכי התובעת הסכימה להעניק זיכיון לחברה שאת בעליה כלל לא פגשה (או פגשה פעם אחת – לשיטת הגב' נעמן). הגב' הרז נעמן כלל לא התנהלה מול התובעת או מי מגורמיה. לא למותר לציין כי הגב' נעמן בעיסוקה היא בעלת וותק של 20 שנים בגננות, ולא בהפעלת עסקים או ניהול מסעדות. ברור למדי כאמור, כי החברה שפתחה, שימשה משלב מסוים כיסוי לפעילותם הכלכלית של הנתבעים כזכייני הסניף בקניון לב.
גרסת עדי התובעת:
עיקרי תצהירו של מר יאיר מלכה:
6. במועד הרלוונטי לתביעה, היה תפקידו של יאיר כבעלים ומנכ"ל של רשת גרג, בין היתר לאתר נכסים מתאימים לפתיחת סניפים של הרשת בזכיינות, וניהול מו"מ בהקשרם של הנכסים כאמור.
7. בסוף שנת 2011/תחילת שנת 2012 ניהל יאיר בשם הרשת, מו"מ עם "מרכז מסחרי (אזו ריט) בע"מ" (להלן: "המשכירה"), אשר הייתה במועד הרלוונטי הבעלים וחברת הניהול של המרכז המסחרי הידוע כקניון "לב אשדוד" (להלן: "הקניון"), ביחס לשטח בקניון לב באשדוד.
8. באותה תקופה ניר אדרי, שותפו של יאיר ברשת, ניהל מו"מ עם הנתבעים לפתיחת סניף של הרשת בזיכיון. במסגרת זו, בשיתוף עם יאיר, הציע ניר לנתבעים לפתוח סניף בקניון לב באשדוד.
9. לאחר שהנתבעים הביעו עניין באמור בסעיף 4, הרשת והנתבעים חתמו על הסכם זיכיון מיום 13/02/12 להקמת סניף של הרשת בקניון לב הנ"ל, באשדוד. ההסכם צורף כנספח 2 לתצהיר ניר. כמו כן צורף שטר חוב בחתימת הנתבעים בו ערבו לחיוביהם כלפי התובעת שמכוח אותו הסכם זיכיון. ביום 23/02/12 חתמה הרשת, באמצעות יאיר, על נספח א' לאותו הסכם זיכיון, שהינו נספח תנאים מסחריים וצורף כנספח 2 לתצהיר יאיר.
אותו נספח א' של התנאים המסחריים כולל התייחסות להסכם השכירות שייחתם מול הקניון ובסעיף 4 שלו נזכרו 2 הנתבעים בשמם ובציון תעודת זהות כמי שיחתמו על שטר חוב כערבים לסכום השווה לדמי שכירות מינימליים ודמי אחזקה של 12 חודש בתוספת מע"מ (יבואר כי גרג היא השוכרת ביחסים מול הקניון).
10. ביום 18/03/12 הרשת חתמה עם המשכירה על הסכם השכירות (להלן: "הסכם השכירות") ועל הסכם הניהול (להלן: "הסכם הניהול") – כאשר לטענת יאיר שני ההסכמים נגעו לנכס בקניון לב המצוי באשדוד – והנתבעים חתמו על שטר החוב, שנחתם במסגרת הסכם השכירות, כערבים.
11. על פי הסכם השכירות, שכרה התובעת מאת המשכירה שטח להפעלת בית קפה תחת המותג שבבעלותה (להלן: "המושכר"), ובהתאם להסכם הזיכיון היא התירה לנתבעים להפעיל את בית הקפה בזיכיון מהמושכר, כברי רשות בתשלום ובתנאים – ובכלל זה, התחייבות מצדם של הנתבעים לשלם את כל החובות החלים על התובעת כשוכרת כלפי המשכירה.
יאיר מציין כי בדרך כלל מרכזים מסחריים והרשת – נקשרים ביניהם בהסכמי שכירות וניהול; ואילו זכיין שמפעיל במושכר סניף של הרשת – פועל במושכר כבר רשות של הרשת, והוא מתחייב כלפי הרשת או במקביל אליה, לפי העניין, לעמוד בחיובים ובעלויות הכרוכות בהפעלת הסניף, לרבות כלפי המשכירה.
12. במסגרת הקמת הסניף בקניון באשדוד ליוו אריק וילטובסקי ואייל דוד, מטעם הרשת, את הנתבעים. אריק ואייל שיתפו את יאיר במה שנדרש, או כיִתבו אותו בזמן אמת לפניות בכתב ששלחו בעניין.
13. לטענת יאיר, הלכה למעשה הנתבעים הפעילו את העסק מבחינה חשבונאית באמצעות חברה בשם "הרז נעמן בע"מ", שנשאה בחיוביהם הכספיים כפי שהם התחייבו בהסכם הזיכיון מול הרשת ובהתאם להתחייבויות מול המשכירה, והכל מבלי לגרוע מהתחייבויותיהם בהסכם הזיכיון. על כן, כאשר הרשת פנתה לנתבעים בדרישה לשלם את אשר הם חייבים לה על פי הסכם הזיכיון, הם עשו כן באמצעות "הרז נעמן בע"מ" (אותה חברה הרשומה בבעלות אחותם).
14. לאחר תחילת פעילות הסניף, הנתבעים החלו להפר התחייבויותיהם כמעט בכל הפרה אפשרית, כולל הפרות יסודיות של התחייבויות בהסכם הזיכיון, הסכם השכירות והסכם הניהול.
15. הנתבעים ביצעו, בין היתר, את ההפרות שלהלן:
א. חדלו מלשלם את דמי השכירות ודמי הניהול, והמחאות שמסרו חזרו מחמת אין כיסוי מספיק.
ב. לא שילמו לחלק מעובדיהם.
ג. לא שילמו לרשת את מלוא דמי הזיכיון להם התחייבו.
ד. לא שילמו חובותיהם לספקים שונים.
ה. לא שילמו חובותיהם לרשויות.
16. התראות שנשלחו על ידי הרשת, לרבות באמצעות באי כוחה, אל הנתבעים, לא הועילו ולא זכו למענה. לבסוף הנתבעים נטשו את המושכר, כאשר הם לוקחים את כל הסחורה והציוד לעצמם; זאת למרות העובדה שלפי הסכם הזיכיון, במקרה שכזה המיטלטלין שבסניף שייכים לרשת. לא זו אף זו, הנתבעים הותירו את הרשת להתמודד עם החובות שהותירו כלפי צדדי ג', לרבות ההתחייבויות כלפי המשכירה.
17. כתוצאה מאי תשלום החיובים שעל הנתבעים מוטל היה לשלם, כמו למשל: למשכירה, לספקים, לעובדי הסניף ולרשויות, אלה החלו לבוא בדרישות אל הרשת, שלטענת יאיר אף נפגע המוניטין שלה.
18. לאחר מו"מ שניהל יאיר בשם הרשת עם המשכירה והסדרת "החוב הפתוח" למשכירה על ידי הרשת, הסכימה המשכירה לוותר על חובות עתידיים בהתאם להסכמי השכירות והניהול. בכך מנעה הרשת נזק גדול יותר.
19. יאיר מפרט חובות הנתבעים כדלקמן:
א. יתרת חוב לרשת בגין חיובים חוזיים מוסכמים (בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת) – סך של 3,908 ₪. צורפה כרטסת הנהלת חשבונות המסתכמת בסכום זה.
ב. חיובים בהם נשאה הרשת במקום הנתבעים:
תשלומים למשכירה בגין דמי שכירות, דמי ניהול וצריכות מים – סך של 77,144 ₪. צורפו פניות הקניון לתשלום החוב בסך זה יחד עם חשבוניות, דוח חייבים חודשי, צילום 2 שיקים שחזרו.
(1) יתרת חוב לעיריית אשדוד בגין ארנונה – 3,453 ₪. צורף שוב תשלום לעיריית אשדוד על סכום זה.
הערת בית המשפט: מדרישות תשלום החוב שקיבלה התובעת מעיריית אשדוד בעניינים אחרים (אגרות, שילוט, שימור ואכיפה) עולה כי דרישות החוב ששילמה התובעת לעירייה מתייחסות גם לשנת 2011.
מן הצרופות לא ניתן לחלץ מה הוא החלק ששולם בגין ארנונה ומתייחס לשנת 2011 והפרדה זו – הנטל לבצעה ולהמחישה היה על התובעת. משעה שלא המחישה מה הוא החלק ששולם עד המועד בו התקשרו הנתבעים בהסכם הזיכיון (13/02/12), הרי שאין להכיר בדרישה זו, ויש להפחית אפוא מסכום הנזק סך של 3453 ₪ שהתובעת לא השכילה לפצלו לרכיבים ברי תביעה וכאלו שאינם ברי תביעה כאן.
(2) יתרת חוב לעיריית אשדוד בגין אגרות שילוט – סך של 28,973.80 ₪ + 34,387 ₪, שהתובעת נדרשה לשלם לאחר הגשת כתב התביעה; הכול בגין שילוט שעל הנתבעים היה מוטל לשלם בקשר עם הסניף שפתחו בקניון לב באשדוד. בגין חובות אלה הוטלו על חשבונות הרשת במפתיע עיקולים, והיא נאלצה לשלם את החובות בעל כורחה.
צורפו פירוט חוב, שוברי תשלום לעירייה ומכתב התראה לעירייה בגין העיקול שהוטל על חשבון הרשת. מדובר כאמור על אגרות שילוט, אכיפה ושימור. מתוכם יש לנכות את אותו חלק מדרישות התשלום של העירייה, על פי פקודת המיסים (גביה) שנשלחו אל התובעת ומתייחסות לשנת 2011. צירוף הסכומים שיש לנכות מביא לסך מצטבר של 10,956 ₪.
ג. בגין פיצוי מוסכם על פי סעיף 36.7 ו/או 36.10 להסכם הזיכיון, חייבים הנתבעים לתובעת לכל הפחות סך של 150,000$, לפי שער יציג של 1$= 4.2 ₪ לפי סעיף 46 להסכם הזיכיון, היינו סך של 630,000 ₪. יאיר מציין כי סך הפיצוי המוסכם רחוק מלשקף את מלוא הפגיעה במוניטין של התובעת.
הערת בית המשפט: היות ולא נדרש בתביעה סעד נפרד בשל פגיעה במוניטין לא אתייחס לטענה זו.
לבד מהפחתת הסכומים המתייחסים לשנת 2011, לא נסתרו שאר הנזקים הריאליים הנתמכים במסמכים והנתבעים לא הציבו כל ראיה שיש בה כדי לסתור את דיוק החישוב. גם הפיצוי המוסכם הנגזר מסעיפי הסכם הזיכיון עומד אכן על 150,000$, שלפי שער יציג נכון למועד הגשת התביעה עמד על 527,550 ₪; אולם סעיף 43 להסכם הזיכיון קובע את אותו פיצוי מוסכם כך שהשער לא יפחת מ- 4.2 ₪ לדולר. כך שאכן מדובר על 630,000 ₪.
בכתב ההגנה אין כל בקשה או טענה שעל בית המשפט לעשות שימוש בסמכות ההפחתה, הנתונה בסעיף 15א של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
נתבע הטוען לכך חייב להציב הטענה בכתב הגנתו ולהמחיש הטענה: היינו, חייב הוא לטעון שזה אכן מקרה בו לעת כריתת החוזה נקבע פיצוי מוסכם ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש אותה עת, כתוצאה מסתברת של ההפרה. באין טענה כזו בכתב ההגנה, לא יידרש בית המשפט להפחתת הפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים בהסכם שביניהם.
השורה התחתונה אפוא הינה שסכום הנזק, במידה ומתקבלת התביעה עומד על סכום של 630,000 ₪ פיצוי מוסכם, ועוד נזקים בסך מצטבר של 129,549 ₪ לאחר ההפחתות כפי שפורט לעיל. הכל נכון למועד הגשת התביעה (25.2.14). התובעת העמידה את תביעתה לצורך אגרה על 743,478 ₪.
20. לאור העובדה שהנתבעים לא הגיבו לדרישות הרשת, הגישה האחרונה את אחד השטרות שהנתבעים מסרו לה במסגרת הסכם הזיכיון.
הערת בית המשפט: התביעה נפתחה על דרך הגשת בקשה לביצוע שטר – אותו שטר חוב עליו חתום הנתבע 1 – והאחרון הגיש התנגדות. ניתנה רשות להתגונן בהחלטת הרשם הבכיר (כתוארו אז) מיום 25/02/14. בהמשך התבקש והותר תיקונה של התביעה, כאשר כתב התביעה המתוקן צירף כאמור אף את הנתבע 2 כזכיין נוסף, והתביעה כנגד שני הנתבעים מבוססת על עילה חוזית (הסכם הזיכיון) ועל שטר החוב עליו חתמו שני הנתבעים, להבטחת חיובי אותו הסכם זיכיון.
21. יאיר מציין כי הנתבעים הם הזכיינים של סניף קניון לב באשדוד. לדבריו, הפעם הראשונה שנטענה הטענה לפיה הסכם הזיכיון ושטר החוב מתייחסים לסניף בעזריאלי ומדובר היה על טיוטה של הסכם שלא קרם עור וגידים לנוכח אי פתיחת הסניף בעזריאלי – הייתה בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש הנתבע 1.
22. יאיר מציין שהוא עצמו שוחח עם הנתבעים – בעיקר עם הנתבע 2 אולם גם עם הנתבע 1 – לגבי הסניף שלהם בלב אשדוד, הן לפני החתימה על הסכם הזיכיון והן לאחריו. במהלך ההקמה, הגיע הוא לסניף וכאשר התעוררה בעיה עם מיקומי הכיסאות, הוא הגיע לסייע לנתבעים בנושא מול הנהלת הקניון. זאת ועוד, גם לאחר פתיחת הסניף הוא איחל לנתבעים הצלחה ולבקשת הנתבעים אף הגיע לטכס קביעת מזוזה.
23. ביום 19/11/14 פגש יאיר את הנתבעים במקרה – כאשר ביקר בסניף של הרשת יחד עם ניר– במתחם שרונה בתל אביב, בו הם מפעילים עסק בשם "רוי שוקולד". על פי יאיר, במפגש זה הנתבעים גידפו וצעקו עליו ועל ניר, בטענה שהאחרונים הרסו להם את העסק באשדוד ופגעו בהם בהתנהלות מולם. כמו כן איימו הנתבעים כי הם ינקמו ביאיר.
הערת בית המשפט: ציינתי האמור בפסקה זו לשלמות התמונה היות והצדדים התייחסו אליה, אף כי המחלוקת אינה נוגעת לאותו מפגש טעון שהיה במתחם שרונה.
24. יאיר מציין כי זומן לעדות על ידי נשותיהם של הנתבעים בתיק משפחה, על מנת להעיד כי הנתבעים היו אכן בעלי זיכיון של הרשת באשדוד.
הערת בית המשפט: מעבר לציון נקודה זו לא באה הרחבה במהלך הראיות על תיק המשפחה, לאור חיסיון התיק, מה גם שהנתונים הרלוונטיים הנצרכים הוצגו ואף בהרחבה בראיות התובעת.
עיקרי תצהירו של ניר:
25. ניר כאמור הינו בעלים נוסף של רשת התובעת, כאשר במועד הרלוונטי עסק הוא באיתור זכיינים פוטנציאליים לסניפים חדשים של הרשת, וניהול מו"מ עם הזכיינים עד לחתימה על הסכם זיכיון.
26. בתחילת שנת 2012 או בסמוך, יצרו הנתבעים קשר עם ניר וביקשו ממנו להצטרף לרשת כזכיינים.
27. ניר הציע לנתבעים להקים ולהפעיל סניף בערד, אולם הנתבעים לא רצו בכך וביקשו שמר אדרי יציע להם מקום אחר.
במהלך השמיעה התברר כי ניר בחן עם הנתבעים אפשרות להקמת הסניף גם במקום נוסף - באר שבע.
28. באותה עת, הרשת – באמצעות יאיר– ניהלה מו"מ לחתימה על הסכם שכירות לשם הקמה של סניף של הרשת בקניון לב באשדוד. לאור זאת, הציע ניר לנתבעים להיות זכיינים בסניף באשדוד, והם הודיעו שהם אכן מעוניינים לנהל מו"מ בעניין.
29. בהתאמה, נפגש ניר עם הנתבעים מספר פעמים, לרבות בקניון לב באשדוד; שם הוצע להם כאמור להקים את הסניף כזכיינים של הרשת, הוצג בפניהם המיקום הצפוי של הסניף, גודלו והתנאים המסחריים הצפויים מול הקניון.
הערת בית המשפט: יבואר כי אותה עת טרם נחתם הסכם השכירות שבין התובעת לקניון. הוא נחתם רק לאחר שנחתם הסכם הזכיינות מול הנתבעים. ניר נשאל על כך וציין כי אכן ההצגה הייתה בעל-פה, כלומר הוצגו לנתבעים התנאים הצפויים. יש אכן היגיון שהתובעת תבחר שלא להתקשר בהסכם שכירות מול הקניון, כל עוד לא נחתם סופית הסכם זכיינות, ובו נוטלים הזכיינים ערבות לחיוביה של גרג כשוכרת בהסכם שייחתם בין האחרונה לבין הקניון.
30. ניר מציין כי במסגרת המו"מ עם הזכיינים של הרשת, גובה דמי הזיכיון החד פעמיים ודמי הזיכיון השוטפים וכן נושאים אחרים, מסוכמים בינו לבין הזכיינים; כך גם היה במו"מ עם הנתבעים. לטענתו במסגרת המו"מ עם הנתבעים, סיכם הוא עמם ולא עם אף אחד אחר – בין היתר – שישלמו 80,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור דמי זיכיון חד פעמיים; אחוזים מהמחזור השוטף כמפורט בסעיף 6 להסכם הזיכיון; דמי פרסום, כמפורט בסעיף 45 להסכם הזיכיון; שהזכיינים ישלמו שכ"ט עו"ד בסכום של 1,500$, כמפורט בסוף עמ' 18 להסכם הזיכיון; ושיישאו בכל עלויות הקמת הסניף שלהם, כמפורט בסעיפים 26.6- 26.7 להסכם הזיכיון.
הערת בית המשפט: הנתבעים לא התכחשו לכך שאלה היו התנאים שאכן סוכמו גם לגבי סניף אשדוד (לרבות דרישת תשלום לאדריכלית בסך 30,000 ₪ + מע"מ). דרישת התשלום מאת גרג לנתבעים מופיעה בנספח 5 לתצהירו של יאיר. שמעון אישר כי הסכומים ששילמה חב' הרז נעמן בע"מ לתובעת בגין אותם תנאים בסניף אשדוד, חפפו בקירוב את אותה דרישה שהתייחסה לסניף עזריאלי. בעמ' 16 לפרוטוקול ביקש לבאר תמיהה זו, בכך שבישיבה עם ניר הוסבר להם כי התנאים שסוכמו לגבי הסכם עזריאלי יהיו אותם תנאים מבחינת הסכומים גם לגבי אשדוד, אם כי ניתנה האפשרות לחלק את הסכום החד פעמי של 80,000 ₪ לכמה תשלומים.
31. לאחר שהוצגו בפני הנתבעים התנאים המסחריים והפיסיים של הסניף שצפוי להיות מוקם על ידם, מול המשכירה, וסוכמו עימם התנאים המסחריים מול הרשת – הגיעו ניר והנתבעים להסכמה כי הנתבעים ישמשו כזכיינים של הרשת בקניון לב באשדוד. בהתאם ועל יסוד ההסכמה הנ"ל, ביום 13/02/12 חתמו הנתבעים על הסכם זיכיון ביחס לסניף בקניון לב באשדוד.
32. הסכם הזיכיון נחתם בפועל בפגישה שקיים ניר עם הנתבעים בסניף בית קפה של "ארומה" בקניון לב באשדוד, ולא ברכב כפי שנטען בכתב ההגנה של הנתבעים. בעניין זה, ניר ציין כי הוא לא חתם עם איש על הסכם זיכיון ברכב.
33. באותה פגישה שהתקיימה בסניף של "ארומה", כאמור, הנתבעים חתמו על שני העתקים של הסכם הזיכיון שצורף כנספח 2 לתצהירו של ניר: עותק אחד מהסכם הזיכיון, קודם לחתימת הרשת, נותר בידם של הנתבעים; ועותק שני נלקח על ידי ניר, להחתמת הרשת באמצעות יאיר במשרדי הרשת. בעניין זה מפנה ניר להתנגדות לביצוע שטר שהנתבע 1 הגיש ביום 05/08/13 בתיק הוצל"פ
18195-08-13. במסגרת החתימה על הסכם הזיכיון, הנתבעים חתמו על שני שטרי חוב – כחייבים וכערבים. חתימת הנתבעים (שאינה שנויה במחלוקת – הערת בית המשפט) על עותק הסכם הזיכיון מיום 13.2.12 מופיעה בנספח 3 לתצהיר ניר – ההתנגדות לביצוע שטר לה צרף הנתבע 1 את אותו הסכם זיכיון בחתימתו ובחתימת הנתבע 2.
34. המילים "בקניון עזריאלי בתל אביב" (אשר מופיעות בסעיף 8.1 להסכם הזיכיון), שעליהן הנתבעים מבססים את קו ההגנה שלהם – הינה טעות סופר בלבד. זאת ועוד, ניר מדגיש כי הוא לא ניהל עם הנתבעים מו"מ על פתיחה של סניף של הרשת בקניון עזריאלי בתל אביב, ולא נחתם עימם הסכם זיכיון לגבי עזריאלי מעולם; הסכם הזיכיון שנחתם עם הנתבעים, נחתם עמם ביחס לסניף של הרשת בקניון לב באשדוד. יאיר אף הוא הדגיש מצדו כי לא היה לו שום סניף להציע לנתבעים בעזריאלי, שכן אותה עת לא הוצע לרשת גרג על ידי קניון עזריאלי בתל-אביב מקום להקמת סניף.
הערת בית המשפט: בחקירתו של שמעון אישר הוא כי עת התלווה לניר כדי לבחון אפשרויות להקמת הסניף בחן מקומות פיזיים ספציפיים בבאר שבע ובערד, אך לא כן בקניון עזריאלי; שכן לא היה מתחם ספציפי בנוי בקניון, ודובר באופן כללי על הקמת סניף במתחם האוכל שם (עמ' 14 לפרוטוקול). טענה אחרונה זו מוכחשת על ידי יאיר וניר.
35. כמו כן, מבהיר ניר, כי הוא לא אמר לנתבעים שהם יידרשו לחתום מול עו"ד בחיפה, אלא שהוא ציין שלאחר שהם חותמים, הרשת חותמת על ההסכם בחיפה באמצעות מורשה החתימה, יאיר. בהתאם, טוען הוא כי לא נחתם כל הסכם זיכיון עם גב' נגה הרז נעמן או עם חברת הרז נעמן בע"מ, בקשר לסניף כלשהו ו/או בקשר עם לב אשדוד שהזכיינים בו היו כאמור הנתבעים. הרז נעמן בע"מ הינה החברה באמצעותה הפעילו הנתבעים את הסניף מבחינה חשבונאית, וזה הקשר היחידי של הרשת עם חברה זו.
36. הואיל והסכם הזיכיון הועתק מנוסח של הסכם זיכיון קודם, שהיה במחשב, אירעה טעות הקולמוס בה לא הבחין ניר, בסעיף 8.1, שם צוין פעם יחידה ובודדה "סניף בקניון עזריאלי בתל-אביב". אולם יחד עם זאת, כל הנסיבות והמסמכים מביאים למסקנה ברורה, לפיה מדובר בלא יותר משגגה בבחינת טעות סופר. יתרה מכך, שגגה הקשורה בהותרת המילה "עזריאלי" קרתה לניר במועד סמוך גם במקרה נוסף, זאת ביחס לסניף מרכז הכרמל בחיפה.
37. הניסיון של הנתבעים להיתלות בטעות סופר כדי להתכחש לאחריותם כזכיינים ביחס לסניף שהקימו והפעילו באשדוד, הינו מקומם ומנוגד למסמכים אשר מלמדים ההפך. כך למשל, בהמשך לחתימה על הסכם הזיכיון ביום 13/02/12, ביום 23/02/12 חתמה הרשת – באמצעות יאיר– על נספח א', תנאים מיוחדים להסכם שכירות עם קניון לב באשדוד. בנספח זה, הנתבעים מופיעים כמי שיחתמו על שטר החוב, שייחתם במסגרת הסכם השכירות שיחתם בין הרשת ובין המשכירה.
38. לאחר שנחתם הסכם הזיכיון, חתמה הרשת ביום 18/03/12 עם קניון לב אשדוד – מרכז מסחר (אזו ריט) בע"מ על הסכם שכירות והסכם ניהול, והערבים לשטר החוב שנחתם עם הסכם השכירות מיום 18/03/12 הינם הנתבעים.
הערת בית המשפט: אשוב ואזכיר כי הנתבעים אינם מתכחשים לחתימתם כערבים על ההסכם מול הקניון באשדוד. אלא שהם מתכחשים לחתימה על כל שטר ערבות לטובת התובעת ביחס לסניף אשדוד. הם מאשרים חתימתם כערבים על שטר חוב אחר שלטובת התובעת, אך לדבריהם מתייחס הוא כאמור לסניף עזריאלי שלא הוקם; והסכם הזיכיון מ- 13/02/12 בגדרו ניתן אותו שטר חוב – אינו אלא טיוטה שלא יצאה לפועל מאחר והסניף בעזריאלי לא הוקם.
39. ניר מציין כי לאחר שנחתם הסכם הזיכיון, כמו במקרים רבים אחרים הרשת לא התנגדה שהנתבעים יקימו חברה לצורך התנהלות חשבונאית. בהתאם להמלצת רו"ח, בהיקפי פעילות של בית הקפה, רצוי לפעול באמצעות חברה. לפיכך, טוען ניר כי הרשת מסכימה דרך כלל והסכימה במקרה זה, שהסכומים הנובעים מהסכם הזיכיון ישולמו באמצעות חברה, אך הכל מבלי לגרוע מאחריות והתחייבות הזכיינים באופן אישי להתחייבויות ולהסכמות בהסכם הזיכיון, כאמור גם בסעיף 7.2 להסכם הזיכיון.
הערת בית המשפט: יש לציין כי הסכם הזיכיון מיום 13/02/12 שאין חולק שנחתם על ידי הנתבעים, מציין כאשר מוקמת חברה (הכוונה על ידי הזכיינים) - יש להודיע על כך לתובעת. שמעון נשאל על כך בחקירתו ובעמ' 16 ציין כי לא הודיע על הקמת חברת הרז נעמן שהוקמה על ידי אחותו כחודש לערך לאחר חתימת הסכם הזיכיון, שכן אחותו היא שהקימה את החברה. אשוב ואזכיר חברת הרז נעמן אינה חתומה על שום הסכם זיכיון.
40. לאחר החתימה על הסכם הזיכיון, נשלח ביום 15/03/12 אל הנתבעים מכתב המפרט את התשלומים שעליהם לשלם בהתאם להסכם הזיכיון ובקשה לקבל פרטי החברה שהקימו. הסכומים אשר סוכמו בין ניר לבין הנתבעים, ואשר מצוינים בהסכם הזיכיון שנחתם עמם, שולמו בפועל בהתאמה על ידי הרז נעמן בע"מ – אשר הוקמה ביום 12/03/12 – כחודש לאחר החתימה על הסכם הזיכיון.
41. לאחר החתימה על הסכם הזיכיון והסכם השכירות, הרשת הקצתה לנתבעים את אנשי המקצוע שלה לשם סיוע בהקמת הסניף. בזמן הרלוונטי לתביעה, אייל ואריק (בעיקר), הופקדו מטעם הרשת לסייע לשמעון ומשה שטרית להקים את הסניף באשדוד.
42. גם ניר חוזר על גרסת יאיר לגבי אותה פגישה מקרית במתחם שרונה בתל-אביב מיום 19/11/14.
עיקרי תצהירו של מר אייל דוד:
43. אייל עבד ברשת בשנת 2012, בתפקיד מנהל הקמה של סניפים. במסגרת תפקידו הוא התבקש כדבר שבשגרה לסייע לזכיינים, להנחות וללוות אותם במסגרת הקמה של סניפים, ובכלל זה למשל: ברכב, בעיצוב הסניף, בביצוע הזמנות מספקים וכו'.
44. בהתאם לבקשתם של יאיר וניר, בעליה של הרשת, סייע הוא לנתבעים להקים סניף של הרשת בקניון לב באשדוד.
45. לטענת אייל, עובד של הרשת אשר היה כפוף לו, אריק, עמד יותר בקשר עם הזכיינים. אולם, אייל ליווה את אריק ואף עמד בעצמו בקשר ישיר עם הזכיינים, הם הנתבעים, לרבות בכתב.
46. כעולה מהתכתובות (נספח 1 לתצהירו של אייל), אייל ואריק ליוו את הנתבעים, בעיקר את הנתבע 2, שמעון, בכל הקשור להקמה של הסניף בקניון לב באשדוד.
47. אייל מציין כי הובא לידיעתו שבמסגרת ההליך דנן, הנתבעים מתכחשים לקשר שלהם לסניף או להיותם זכיינים של הרשת בסניף באשדוד – התכחשות זו, לטענת אייל, עומדת בסתירה מוחלטת למה שנמסר לו בשלב ההקמה של הסניף על ידי הנתבעים. הנתבעים מסרו לו כי הם הזכיינים של הרשת. כמו כן הדבר סותר את אופי הקשר הישיר והאינטנסיבי שהיה לו עם הנתבעים (בעיקר עם שמעון), בשלב ההקמה של הסניף בקניון לב באשדוד. אייל מוסיף וטוען כי הוא עצמו נפגש עם שמעון לפחות חמש פעמים בסניף, לרבות עם אריק ומנכ"ל הקניון. בכל פגישה שנגעה להקמת הסניף ובה אייל נכח, נכח גם שמעון, ובחלקן נכח גם הנתבע 1, מוריס (האחרון כונה גם משה).
עיקרי תצהירו של אריק:
48. אריק עבד בשנת 2012 ברשת בתפקיד מנהל אזור ובהקמה של סניפים. במסגרת תפקידו, ובסיוע אייל, מנהל ההקמה ברשת באותה עת, התבקש אריק לסייע לזכיינים ולהנחותם במסגרת הקמה של סניפים, ובכלל זה למשל: ברכש, בעיצוב, בהזמנות, בתחילת עבודה עם ספקים וכו'. במאי 2014 או בסמוך לכך, מר ויליטובסקי סיים את עבודתו ברשת.
49. במסגרת תפקידו ברשת, מציין אריק כי הוא התבקש על ידי בעלי הרשת, יאיר וגילי אלמוג, לסייע לנתבעים במסגרת הקמת סניף של הרשת בקניון לב באשדוד. הנתבעים הציגו עצמם בפני אריק – וכך אף נאמר לו על ידי נציגי הרשת – בתור הזכיינים החדשים של סניף הרשת החדש באשדוד.
50. באותה התקופה, במסגרת וכחלק מתפקידו ברשת, עמד אריק בקשר רציף ושוטף בעיקר עם שמעון, אך גם עם אחיו, מוריס, בכל הקשור לחניכה ולהקמה של הסניף. כך למשל, אריק עבר עם הנתבעים על תכניות הבינוי של הסניף; הנחה את הנתבעים כיצד פותחים כרטיס אצל ספקי הרשת; ממי מזמינים ציוד; קישר בין הנתבעים ובין אדריכל הקניון וכו'. כל שלבי ההקמה בהם ליווה אריק את הנתבעים, באו לידי ביטוי גם בפניות בכתב, ששלח אריק, או שהיה מכותב להן בזמן אמת.
51. אריק מוסיף ומציין כי הוא שימש כאיש קשר, אשר קישר בין הנתבעים לבין מנהלת השיווק של הרשת ומנהלת משרדי הרשת, גב' תמי מלכה, בכל הנוגע לקבלת תפריטים וציוד שמגיע לזכיין דרך המשרדים וכו'. בכל דבר ועניין בו הנתבעים ביקשו עזרה וסיוע, הופקד אריק לסייע להם מטעם הרשת. זאת ועוד, לטענת אריק הוא והנתבעים ניהלו בכל יום במהלך תקופת ההקמה, שיחות טלפוניות רבות.
52. לטענת אריק הנתבע 2 היה יותר דומיננטי מבחינת הקשר השוטף, אולם הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 לקחו חלק פעיל בהקמה ובעיצוב של הסניף, עד להעמדתו כסניף של הרשת. הנתבעים ישבו עם אריק על נתונים ומסמכים שנגעו לפתיחת הסניף, וברוב הפעמים שבהן נכח אריק בסניף במהלך הקמתו, תקופה של כשלושה חודשים לערך, הנתבעים נכחו בסניף. למיטב זיכרונו של אריק, בסוף שלבי ההקמה של הסניף הנתבע 1 נסע לחו"ל. כמו כן, טוען אריק כי מי שנבחר על ידי הנתבעים לנהל את הסניף בקניון לב באשדוד, היה חתנו של הנתבע 1 ושמו נתי.
53. אריק מציין כי הובא לידיעתו כי במסגרת ההליך דנן, הנתבעים מתכחשים לקשר שלהם לסניף או להיותם זכיינים של הרשת בסניף באשדוד. אריק מבאר, כי הכחשה זו אינה מתיישבת עם מספר גורמים: מה שנאמר לו במועד ההקמה של הסניף באשדוד, ע"י ניר ויאיר, וע"י הנתבעים עצמם; אופן ההתייחסות של העובדים בסניף אל הנתבעים כבעלי העסק; והעובדה שהנתבעים עסקו בהקמה של הסניף באשדוד ונכחו בו פיזית, קודם להקמתו, דבר יום ביומו.
54. בנוסף, מציין אריק כי הובא לידיעתו הטענה של הנתבעים, לפיה אחותם, גב' נגה, היא הבעלים של הסניף. בעניין זה מציין אריק כי אינו מכיר גב' בשם נגה, וכי באף שלב לא פגש דמות בשם זה, לרבות במהלך שלבי ההקמה של הסניף.
הערת בית המשפט: גם יתר המצהירים מטעם התובעת לא פגשו בגב' נגה הרז נעמן, ובחקירתה ציינה האחרונה שכן נפגשה עם ניר ועם יאיר פעם אחת, אך לא ממש לשיחה רצינית: כאשר עם ניר נפגשה יחד עם אחיה שמעון באשדוד באותו קניון בו הוקם בסופו של יום הסניף – קניון לב אשדוד (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 16).
55. בתקופה בה עבד אריק ברשת, פנו אליו הנתבעים בכדי שאריק ינהל עסק בתחום ההסעדה, אשר הם התכוונו לפתוח במתחם שרונה בתל אביב. לימים, לאחר שכבר סיים אריק לעבוד ברשת, הוא הגיע לבית העסק של הנתבעים במתחם שרונה בתל אביב, וראה שהריהוט אשר היה בסניף של הרשת באשדוד, נמצא בעסק של הנתבעים.
גרסת הנתבעים
עיקרי תצהירו של הנתבע 1, מר מוריס שטרית:
56. מוריס מפנה לכך כי יש שני שטרות שצורפו כנספח ח' לתצהיר ניר. שני השטרות מולאו בסכום של 336,000 ₪, שניהם מ- 13/02/12 (מועד חתימת הסכם הזיכיון). על האחד חתומים שני הנתבעים, אך היה תיקון בכתב יד בסכום ולכן נחתם השטר השני שהחליף את הראשון – ואילו השטר השני נחתם רק ע"י מוריס.
הערת ביהמ"ש: למעשה די בהכרעה לאיזה סניף מתייחס הסכם הזיכיון, שכן אין חולק שהנתבעים שניהם חתומים על הסכם הזיכיון, ואף אלמלא נחתם שטר הערבות, הרי במידה ומתקבלת טענת התובעת כי הסכם הזיכיון מתייחס לסניף לב באשדוד – הרי שדי בכך כדי לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, מכוח העילה החוזית הישירה שקמה נגדם כמפרי ההסכם. יחד עם זאת, גם בעניין זה אין ממש בטענת הנתבעים: שכן בסופו של דבר אין חולק כי הנתבעים שניהם חתמו על שטר חוב, ובו תוקן הסכום מסכום ראשוני שנרשם, לסכום של 336,000 ₪. אין חולק כי זה גם הסכום שהיה אמור להירשם. לראיה שמוריס עצמו מציין שלאור התיקון, נחתם שטר נוסף. יש לראות את שני הנתבעים כערבים מכוח השטר לחיובי הסכם הזיכיון מיום 13/02/12.
57. סניף אשדוד בו מדברת התביעה, הוא סניף זכיינות שזכתה בו אחותם של הנתבעים, גב' נגה נעמן. כל הכספים שהועברו לתובעת, היו מחשבונות החברה שבבעלות נגה – "חברת הרז נעמן". שמעון הועסק ע"י נגה כשכיר בסניף אשדוד, וזאת לצורך למידת העסק, במחשבה כי ביום ששמעון ומוריס יתחילו להפעיל את הסניף בעזריאלי, יתרום שמעון מניסיונו. מוריס כלל לא היה שייך לעסק באשדוד, אפילו לא כשכיר, והגיע לשם פיזית אולי שלוש-ארבע פעמים כדי לשתות קפה.
58. ההסכם בעזריאלי, עליו נחתם הסכם הזיכיון, לא יצא אל הפועל. לכן גם לא מולאו התנאים שהסכם הזיכיון חִייב, כגון: ערבות בנקאית והמחאות לערובה. ההסכם כולו היה טיוטה להסכם שהיה אמור להיות מאומת ע"י עו"ד, עת שהיה מוקם הסניף בעזריאלי.
הערת ביהמ"ש: אכן אין חולק כי הסכם הזיכיון בסופו, מכיל שדה לאימות החתימות בפני עו"ד. אין חולק שהחתימות לא אומתו מחד, אולם מאידך הנתבעים כאמור אינם מתכחשים לחתימותיהם. אכן נראה כי באותם ימים לא הקפידה התובעת על קוצו של יוד, וכך נחתם ההסכם הלא קצר בלא אימות של עו"ד, ותוך שנפלה בו טעות הסופר בה אוחזים הנתבעים, ביחס לסניף עזריאלי. אין חולק כי אין צורך באימות עו"ד לשם מתן תוקף משפטי להסכם, עליו חתמו שני הצדדים. חתימת האימות של עו"ד הינה לצורך ראיתי בלבד. יצוין כי יאיר בעת חקירתו ציין כי כל הטעות אירעה למעשה לאור העובדה, שניר בא לקראת הנתבעים שביקשו לחסוך בשכ"ט עו"ד, והפחית להם 1,500$ משכה"ט (במקום 3000$ שבהסכם). אם היה עו"ד עובר על הטיוטה, היה ממילא מאמת את החתימות, ועולה (כנראה) על טעות הסופר בסעיף 8.1 להסכם (ראה עמ' 30 לפרוטוקול).
59. מוריס מציין כי אין לו ידיעה בדבר הסכם, עליו חתמה התובעת עם בעלת הזכויות בקניון לב באשדוד. מוריס מפנה לכך כי ההסכם שהוצג, אינו מאומת ע"י עו"ד ואף לא חתום ע"י בעלת הזכויות.
הערת ביהמ"ש: גם כאן, נתלים הנתבעים בחסרים שברור שהינם טכניים באופיים, שכן נספח 2 לתצהיר יאיר – אותו הסכם שבין גרג לבין מרכז מסחרי איזו ריט בע"מ – אומנם לא נחתם ע"י איזו ריט, אך גרג חתומה עליו ומדובר לא על ההסכם עצמו, אלא על נספח שינויים תשלומים ותנאים מיוחדים בחוזה שכירות שבין איזו ריט בע"מ לבין גרג. ההסכם עצמו (היינו חוזה השכירות) צורף כנספח 3 לתצהיר יאיר, והוא חתום ע"י שני הצדדים. למעשה מדובר בשלד המעגן את ההתקשרות, כאשר תוכן ההסכם הינו בנספחים השונים, כמפורט בסעיף 1 להסכם – חמישה נספחים, כולל אותו נספח שינויים וכולל הסכם ניהול שגם עליו חתומים שני הצדדים. ברור אפוא כי הייתה התקשרות חוזית מחייבת לכל דבר על פי אותו חוזה שכירות על נספחיו, והנתבעים שוב מנסים להיתלות בכך שצורף עותק של אחד הנספחים (ככל הנראה העותק שנותר בידי גרג, עליו חתמה רק היא).
60. מוריס מפנה לכך כי מעולם לא היה חלק מחברת הרז נעמן או עובדיה, מעולם לא היה לו קשר לסניף של אחותו, ושטר החוב עליו חתמו הוא ואחיו כערבים – הוא שטר שנעשה עם חברת הרז נעמן. אין לו ידיעה בעניין הפרות שהיו מצד אחותו, הלא היא הזכיין של גרג באשדוד. מעולם לא עירבו אותו בעניין, ומכל התכתובות שצורפו לתצהירו של יאיר, הוא למד כי המכתבים נשלחו ישר לחברה או לקפה גרג אשדוד, לרבות מכתבים בהם צוין שמו.
61. שמעון מתייחס גם לאותו מפגש במתחם שרונה וטוען שיאיר הוא שאיים על שמעון, ויאיר הוא שקיבל צו הרחקה. הנכון הוא, לדברי מוריס, כי יאיר אמר לשמעון שיזיק לו באם שמעון לא ישלם בעצמו את חובות אחותו מהסניף באשדוד, ואכן יאיר העיד כנגד מוריס בתיק תמ"ש. מוריס מדגיש כי כלל לא נכח בעת אותו מפגש במתחם שרונה.
62. מוריס מאשר כי אכן ניהל מול ניר מו"מ לזיכיון בכמה מקומות, אך לאחר מכן סוכם כי מוריס יהיה זכיין בקניון עזריאלי ולכן נחתמה טיוטת ההסכם בעניין הסניף בעזריאלי. לא סוכם דבר על סניף באשדוד. מוריס אכן התחייב לאחותו כי יערוב לה על הסכם, כלומר על ההסכם שלה כזכיינית מול התובעת.
הערת ביהמ"ש: אשוב ואזכיר כי האחות, גב' הרז נעמן, אינה מציגה שום הסכם זכיינות לגבי הסניף באשדוד ובכלל, שכן לא חתמה על שום הסכם כזה. שבה ועולה אפוא השאלה: שמעון ומוריס אינם חולקים על כך כי חתמו כערבים להבטחת חיובי ההסכם, כלפי המשכירה איזו ריט בע"מ; להבטחת חיובי איזה הסכם, אם אחותם אינה משכילה להציג שום הסכם זכיינות כלפי גרג, ומכוח מה שכרה כביכול את המתחם בקניון לב אשדוד? ומה ההיגיון שהאחים יחתמו כערבים לחובות של חברה שבבעלות אחותם, בגין חיובים כביכול של האחרונה כשוכרת בקניון לב באשדוד, ואילו האחות עצמה – בעלת החברה והזכיינית כביכול – לא תידרש לתן ערבות בעלים לחובות חברתה שלה?
63. מוריס טוען כי מעולם לא טען בפני מר דוד אייל או בפני אריק, כי הוא הבעלים של סניף אשדוד; והוא כלל אינו ממוען או מכותב לתכתובת של מר אייל דוד מול אחיו שמעון, מעולם לא נערכה תכתובת בינו לבין אריק, ומעולם לא שהה בחו"ל – בוודאי לא בתאריכים המצוינים בתצהירו של אריק.
עיקרי תצהירו של הנתבע 2, מר שמעון שטרית:
64. שמעון מפרט כי הוא הועסק ע"י אחותו נגה הרז נעמן כשכיר בסניף אשדוד, כאשר האחות הייתה בעלת הסניף ובעלת הזיכיון ע"י חברה בבעלותה, הרז נעמן בע"מ. הוא הועסק ע"י האחות כדי ללמוד את העסק, כהכנה לקראת היום בו יתחילו הוא ומוריס בהפעלת הסניף בעזריאלי.
65. גם שמעון מציין כי אכן התחייב כלפי אחותו לערוב לה לחיוביה שבהסכם, אך לא כחלק מן הבעלים אלא רק כערב. למעשה, יתר התצהיר הינו חזרה על הטענות שכבר נסקרו להלן בהרחבה בתצהירו של מוריס.
עיקרי תצהירה של הגב' נגה הרז נעמן:
66. העדה מצהירה כי הינה מועסקת כגננת ומגדלת את בנותיה לבד מאז היותן קטינות, בשל הסתבכות כלכלית של בעלה שנעלם מן הארץ. מאז ומזה למעלה מ- 15 שנה הצליחה לשקם עצמה, לעבוד כגננת ומאוחר יותר לפתוח גן ילדים כעצמאית, ואף להצליח בעיסוקה.
67. למרות הקשיים בתחילת הדרך, עזרה כלכלית להוריה ולאחיה.
68. גם את כספי זכייתה בלוטו היא הלוותה לאחיה, שמעון, כדי שיוכל לקנות משאית לעבודתו.
69. עוד בטרם נפטר אביה, נתנו לה הוריה מתנה בסך 1,000,000 ₪, אך היא לא השכילה לשמור על הכסף ובשל הסתבכות כלכלית של פתיחת שני גני ילדים ופתיחת בית הקפה גרג באשדוד, איבדה את כל הכסף שהיה לה, לא עמדה בהחזר הלוואות שנטלה מבנק הפועלים, ונאלצה לפתוח בהליכי פש"ר.
70. מוריס ושמעון, אחיה, לא הסתייעו בה מעולם לצורך פעילות עסקית. נכון שאחיה וגיסותיה הסתייעו בה רבות לצרכים אישיים. בדיעבד מבינה היא כי נוצלה היא ע"י אחיה וגיסותיה, אך כל החברות העסקיות שהיא הייתה הבעלים שלהן הוקמו על ידה שלה ולצורך עסקיה שלה בלבד; זאת לרבות חברת הרז נעמן, הבעלים של קפה גרג באשדוד.
71. היא זו שהייתה הזכיינית של קפה גרג אשדוד. למוריס ושמעון הייתה רק טיוטת הסכם לרכישת זיכיון של גרג במגדלי עזריאלי. נכון ששמעון עזר לה בפתיחת העסק באשדוד, אך הוא לא היה הבעלים, אלא עבד אצלה כשכיר. הוא רק חתם לה ערבות. השיקים שניתנו לקפה גרג, ניתנו בחתימתה ומתוך חשבון החברה בבעלותה, הציוד נרכש מחשבון חברה בבעלותה, וביום בו קפה גרג הגיעו במטרה לקחת ציוד מבית הקפה היא זו שהתעמתה עם שלוחיה של התובעת, כדי שלא יוציאו דבר מבית הקפה.
דיון
72. כאמור גרסת הנתבעים אינה מקובלת עליי כלל. עיקרי השגותי כבר שולבו בסקירת טענות הצדדים, ואשוב על חלקן.
73. בעוד שגרסת התובעת נתמכה במסמכים המלמדים על מעורבות הנתבעים ובעדויות מפורטות וקוהרנטיות של לא פחות מארבעה עדים, שהעידו על מעורבות הנתבעים כזכייני הסניף באשדוד; הרי גרסת הנתבעים ואחותם הייתה מתחמקת ולא אמינה.
74. גב' נגה הרז נעמן, אחותם של הנתבעים, הינה גננת בעיסוקה מזה עשרות שנים. חרף האמור בתצהירים מטעם הנתבעים, לא שוכנעתי שניסיונה העסקי גרם לה יום בהיר אחד להתחיל לנהל מו"מ מול גרג על ניהול סניף של גרג בזכיינות, בקניון לב באשדוד.
75. ואכן, אף הגב' הרז נעמן אינה מתכחשת לכך שלבד מפגישה אחת מול מי מנציגי התובעת יחד עם אחיה, לא פגשה בהם כלל. כל עדי התובעת העידו כי הגב' הרז נעמן כלל אינה מוכרת להם.
76. הגב' הרז נעמן כלל אינה חתומה על הסכם זכיינות כלשהו, של סניף גרג כלשהו. אף החברה שבבעלותה, חברת הרז נעמן בע"מ, אינה חתומה על הסכם זיכיון כזה.
77. כיצד אפוא התקשרה הגב' הרז נעמן או החברה בשליטתה, בהסכם זיכיון מול רשת גרג? הרי הוכח כי גרג פועלת באמצעות הסכמי זיכיון מפורטים מול הזכיינים שלה. האם יום בהיר אחד החליטה רשת גרג להתקשר בהסכמות שבעל-פה מול הגב' הרז נעמן, כזכיינית כביכול של הסניף, מבלי לתהות על קנקנה, ומבלי שפגשו אותה כלל (או לכל היותר, לשיטתה של הגב' הרז נעמן – פגשו אותה פעם אחת בלבד בשיחה לא מעמיקה)?
78. אמת ויציב כי את התשלומים שילמו הנתבעים, כזכייני הסניף, באמצעות שיקים של חברת הרז נעמן. עניין זה כאמור אינו מעלה או מוריד ואין בו כדי לקבוע ממצא בשאלה, מיהו הזכיין שזכה לאשורה בסניף אשדוד. מתי בכלל סוכם מול הגב' הרז נעמן, שהיא זו שתהא הזכיינית בסניף שבקניון לב? אילו שיחות נעשו איתה? איזה בדיקות ערכה? אילו סניפים פוטנציאליים בדקה? בכל אלה שותק תצהירה של הגב' הרז נעמן, ולא בכדי. גם אם מסתמכים על האח שמעון, כמי שיהא יד ימינה בעניין זה, ברור שהיה מינימום של בדיקות ופגישות אישיות שהיה צריך להיערך במישרין על ידה מול נציגי התובעת.
79. הגב' הרז נעמן לא המחישה כל ניסיון בעסקים. לעומת זאת, כל ההתנהלות של נציגי התובעת ביחס לסניף אשדוד הייתה בעיקרה מול שמעון שהיה הרוח החיה בסניף, ואף מול מוריס שיחד עמו היה הזכיין של אותו סניף.
80. אין כאמור שום היגיון בטענה כאילו מוריס ושמעון הם שחתמו כערבים לשטר חוב של חברת הרז נעמן, שצורף כנספח להסכם הניהול והשכירות שערכה גרג מול איזו ריט בע"מ (בעלת הזכויות בקניון באשדוד); כלומר, הרז נעמן היא שחתמה כעושה של השטר, ושני אחיה הנתבעים חתמו כערבים – הכל לצורך קיום ערבות לחיובי השכירות של גרג, כשוכרת של מתחם הסניף (בהסכם שבין גרג לבין איזו ריט). כאשר מדובר בחברה זכיינית, שערבה לחיוביה של גרג כשוכרת, הדעת נותנת כי משנדרשת ערבות אישית הרי הזכיין עצמו הוא שייתן אותה ערבות אישית לחיובי החברה הזכיינית כביכול. אין מניעה אומנם שתינתן ערבות אישית ע"י כל ערב טוב; אולם ערבות אישית של בעל העניין עצמו העומד מאחורי החברה, הינה מנגנון מקובל. ניתן היה לצפות לערבות אישית של הגב' הרז נעמן עצמה לאותה ערבות של החברה כעושת השטר, אם אכן הגב' הרז נעמן היא אשת העסקים שהייתה זכיינית הסניף והפעילה את הסכם הזכיינות דרך חברה שבשליטתה.
כפי שנשמע מעדי התובעת עצמם, לאחר שנבחר זכיין מפעיל הוא אכן לא אחת את הסניף באמצעות חברה שהוא מקים. כלומר, עצם הקמת חברה ע"י זכיין אין בה תמיהה. אולם תמוה כאמור, הכיצד הזכיין בעל החברה אינו זה שחתום על ערבות אישית לחיוביה. מדובר לא רק בנוהל מקובל, אלא גם בהתנהלות של התובעת עצמה מול זכייניה, כעולה מסעיף 7.2- 7.3 להסכם הזיכיון (נספח 2 לתצהירו של ניר). הגב' הרז נעמן לא חתומה כערבה להתחייבויות החברה.
81. כפי שפורט בסעיף 56 לפסק דין זה, אין חולק כי הנתבעים חתומים על הסכם הזיכיון ועל שטר חוב בסך 336,000 ₪: המחלוקת היחידה הינה האם אותו הסכם זיכיון על שטר הערבות, שנועד להבטיח חיובי הנתבעים באותו הסכם, מתייחס לסניף עזריאלי שאין חולק שלא קם, או לסניף אשדוד.
82. גם התנאים שסוכמו ביחס לסניף "עזריאלי" כביכול, חופפים באופן תמוה את התנאים לגבי סניף אשדוד (ראה סעיף 30 לפס"ד זה).
83. הנתבעים ביקשו להיתלות בטעות סופר של מילה אחת בהסכם הזיכיון עליו חתמו כדי לרקום סיפור על סניף שלא היה ולא נברא, ולא זו בלבד שלא היה ולא נברא גם לא נוהל לגביו מו"מ. אותה טעות סופר הינה המילה "עזריאלי", במקום שיובהר שמדובר בסניף אשדוד. אולם בנספח ט' להסכם הזיכיון, שהינו נוסח ערבות בנקאית שנספח להסכם הזיכיון, נרשמה בסעיף 1 המילה "באשדוד". להוסיף וללמדך כי המילה "עזריאלי" אכן הייתה רק טעות סופר.
84. הנתבעים הם שהיו זכייני הסניף באשדוד והפעילו אותו באמצעות חברה, כאשר אחותם נרשמה כבעלת אותה חברה. אולם ברור שהיה מדובר במסווה, כאשר הנתבעים הם שהיו הזכיינים והסוו את פעילותם מטעם זה או אחר באמצעות אותה חברה. בסיכומיהם מבקשים הם להיתלות בעניינים טכניים (למשל, כנטען בסע' 6 לסיכומי הנתבעים, שאייל דוד נשאל בעמ' 17 לפר', האם משה אמר לו שהוא הזכיין והשיב שישירות לא אמר לו : אך ברור היה מתשובותו הקודמת שהיה ברור לו שאכן אלו פני הדברים, ולא היה צורך באמירה מפורשת של משה בהתנהלות מול אייל "אני הזכיין").
85. כאמור ניתן לחייב את הנתבעים אישית אף אלמלא חתמו על אותו שטר ערבות, שנספח להסכם הזיכיון (נספח 2 לתצהירו של ניר אדרי). דיינו בכך שהפרו חובותיהם על פי הסכם הזיכיון עצמו.
86. גובה הסכום לחיוב חושב בסעיף 19 של פס"ד זה ועומד למעשה על גובה התביעה, כפי שהועמד לצרכי אגרה.
87. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסך של 743,478 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (25/02/14). כמו כן יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך כולל של 35000 ₪, וכן החזר אגרה ששילמה התובעת כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שילמה אותה התובעת. בסכום שכה"ט הובאו בחשבון התעריף המינימלי המומלץ (אף כי לא נצמדתי אליו) והיקף ההתדיינות.
המזכירות תשלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ו, 01 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
