הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות כמפורט:
ב- 12/07/10 בשעה 01:00 לערך, שבה נטיה ללוצ'יאשוילי (להלן: "המתלוננת") מביקור אביה החולה ברח' הרב קוק באשדוד. בהגיעה לביתה שברח' אחי אילת 18/6, פתחה עם מפתח את שער הכניסה, ובעת שעמדה לסגרו ולהיכנס לשביל הגישה לדירתה, הנאשם הסיג גבולה, הגיח מאחוריה, נכנס יחד איתה, הניח כף רגלו על סף הפתח כדי למנוע סגירת השער עליו. בהמשך תקף אותה בכך שדחף אותה פנימה, טרק את השער, הוציא מידה שקית, השליך אותה על הרצפה, איים עליה בכך שהצמיד חפץ חד לצווארה, כשבידו סותם את פיה, כדי למנוע ממנה לצעוק, ושואל אותה באנגלית, אם היא דוברת אנגלית. למזלה של המתלוננת, שכנתה שמעה רעש, הדליקה אור, לכן נמלט ובעת פתיחת השער פגע ברגל המתלוננת .כתוצאה מהאיום עם החפץ החד, נגרם לה סימן אדום בצוואר, ומפגיעת השער, נגרמה לה המטומה ברגליים.
הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירה של ניסיון לבצע מעשה מגונה תוך שימוש באיומים ובכוח, אך הורשע, ביתר העבירות, כולל פגיעה בפרטיות.
בעקבות תלונת המתלוננת ומתלוננת נוספת, הוחלט להציב מארב, ולהעמיד שוטרת כפתיון ברחוב הרב קוק באשדוד. הנאשם נעצר לאחר שעקב אחרי הפתיון.
הנאשם יליד ינואר 1972, רווק, ועברו נקי.
על פי הצעת ביהמ"ש הדיון נדחה לקבלת תסקיר, אך בשל קושי להשיג מתורגמן לשפה האמהרית, בסופו של דבר לא הוגש תסקיר, והסנגור התנגד לדחיה הנוספת שנתבקשה על ידי קצינת המבחן.
לטענת התביעה, יש לראות בחומרה נסיבות האירוע, אשר בוצע בשעת לילה מאוחרת, תוך הצמדת סכין לצוואר המתלוננת, ותוך פגיעה בביטחון המתלוננת והציבור. כמו כן תמכה טענתה בפסיקה והתייחסה לשבריר השנייה המפריד בין הצמדת הכלי החד לצווארה לבין תוצאה שעלולה להיות קטלנית.
הסנגור מצדו חולק על דברי התובעת כי נסיבות האירוע חמורות שכן בפועל, לדבריו, המתלוננת לא נזקקה לטיפול רפואי. עוד טוען כי האירוע אירע למשך זמן קצר מאוד, וברגע שהאור נדלק, הנאשם נמלט מן המקום.
הסנגור מבקש לשקול נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו הנקי, וכן העובדה שעצור מיולי 09' .
לדבריו, הואיל ובשל אי הימצאות מתורגמן לאמהרית לא נתקבל תסקיר יש בכך נסיבה מקלה שכן נגרם לו עינוי דין עקב הדחיה המיותרת.
לאחרונה, בשל ריבוי מקרים של שימוש קשה ואף קטלני בסכינים, בתי המשפט מטילים עונשי מאסר. בברע"פ 5998/09
יוסף שמאיב נגד מד"י, נדון המבקש בגין עבירת איומים והחזקת סכין: באותו עניין הגיע למכולת, כשבידו סכין באורך 50 ס"מ, עמו איים לרצוח המוכר וכן גרם נזק למוצרים בחנות. בימ"ש שלום גזר דינו ל-15 חודשי מאסר בפועל, בית משפט מחוזי קיבל הערעור והעמיד העונש על 8 חודשי מאסר בשל עברו הנקי וחלוף הזמן. בית משפט עליון קבע כי אין מקום להתערב, והוסיף וציין כי העונש הולם וראוי לאור חומרת המעשים:
"מדובר במי שעשה שימוש בסכין ובאלימות...מעשים חמורים אלה מחייבים השתת עונש ראוי. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך משמעותית לקראת המבקש בהפחיתו מהעונש שנגזר עליו על ידי בימ"ש השלום, אף אם הקלה זו הייתה ראויה לאור העדרו של עבר פלילי משמעותי, הרי שאין כל מקום להוסיף ולהפחית מהעונש".
בברע"פ 4321/09
סרגיי ליטבננקו נגד מד"י, המבקש הועמד לדון בבימ"ש שלום בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה, איומים, החזקת סכין, וחבלה בזדון לרכב ונדון ל-15 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי, בימ"ש מחוזי קיבל הערעור ועונשה מאסר הועמד על 9 חודשים, זאת למרות מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלימות משום שמדובר במאסר ראשון, בשל נסיבותיו האישיות, כולל מצבו הבריאותי, והשפעת העונש על בני משפחתו, וכן אירוע קשה שעברה בתו החורגת לאחר שהורשע. בימ"ש עליון, מפי כב' השופט ג'ובראן, דחה הבקשה והוסיף כי היה מקום לעונש מאסר בפועל למרות המלצת שרות המבחן, שהיא בגדר המלצה בלבד, בעוד בית המשפט צריך לאזן בין המלצת שרות המבחן לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרת הענישה. בנסיבות אלה לא מצא להתערב, שכן ביהמ"ש המחוזי הקל בצורה משמעותית בעונשו בשל נסיבותיו האישיות, אך קבע שהאלימות שגילה לא מאפשרת לפוטרו מעונש מאסר.
בברע"פ 5127/09,
דוד יפקח נגד מד"י, מפי כב' השופט אדמונד לוי, המבקש נדון בבימ"ש שלום בגין עבירת החזקת סכין והכשלת שוטר: הוא היה בגילופין, החזיק סכין שאורך להבה 23 ס"מ, כשהבחינו בו מאבטחים ושוטרים, נמלט כשבידו הסכין ונדון ל-5 חודשי מאסר. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה ונקבע כי:
"בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים יוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני נוער, את מחירה שילמו קורבנות לא מעטים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה הנהוגה עד כה."
בית-משפט עליון פסק לא אחת על הצורך להחמיר הענישה במקרי אלימות. כך למשל, קבע המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ' חשין (בדימוס) בע"פ 8314/03
רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2005):
"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."
מעקב אחר אישה ההולכת לבדה בשעת לילה מאוחרת, הסגת גבול לחצר ביתה, תפיסתה בכוח ואיום עליה בהצמדת חפץ חד, המסוגל לדקור, לצווארה, תוך גרימת סימן בצוואר- הינו אירוע ללא ספק טראומטי ביותר למתלוננת, וניתן רק לדמיין את שהיה קורה עימה אלמלא הדליקה שכנתה את האור, ובכך הניסה הנאשם. האופן בו עקב אחר השוטרת הפתיון, ופנייתו אליה עת זו נכנסה לבנין חשוך- מעורר אף הוא תחושות קשות.
הנאשם מדבר עברית ויכול היה לשתף פעולה עם קצינת המבחן בעברית. אך הסנגור התנגד לדחיה נוספת לצורך המצאת התסקיר, ואי המצאת תסקיר משמעו שאין בפני כיום הרקע לעבירות, והסבר להתנהלות הנאשם, אף שבשל כפירתו , סביר להניח כי ממילא אלו לא היו מתבררים בתסקיר.
הנאשם עלה לישראל לפני 18 שנה וגר באשדוד. הוא משכיל, דובר אנגלית, ועבד במקומות שונים. משפחתו כפי הנראה נקלעה למצוקה כלכלית והם תלויים בו.
הוא ניסה להציג עצמו כקרבן של גזענות משטרתית שלדבריו התנכלה לו אך ורק בשל צבע עורו אך בשקריו רק הזיק להגנתו.
התרשמתי כי מדובר באירוע חמור מאד ולא אוכל לכן להסתפק בתקופת המעצר כפי שביקש זאת הסנגור, אף שעברו של הנאשם נקי, ולמרות שזוכה מהעבירה של ניסיון לבצע מעשה מגונה.