1. הנאשם הורשע על ידי כב' השופטת באום-ניקוטרה, לאחר שמיעת הוכחות, ב- 2 עבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 וב- 3 עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן ב- 3 עבירות של נסיון להסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, בנסיבות סעיף 26 לחוק העונשין.
הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירת שוחד אחת, באישום הראשון, ומעבירה של קשירת קשר להסעה שלא כדין, באישום השלישי.
על פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת הנאשם כשוטר במשטרת ישראל, במרחב דוד בירושלים. באותה תקופה הופעל נ' על ידי המחלקה לחקירות שוטרים כסוכן מטעמה. מספר פעמים, במהלך החודשים אוקטובר-דצמבר 2004, דאג הנאשם להעביר את נ', שנחזה להיות תושב שטחים ללא אישור שהיה בישראל, את המחסום לתוך שטח ישראל וחזרה. סוכם בין השניים על תשלום של הסוכן לנאשם, בסופו של דבר נתן הסוכן לנאשם 500 ש"ח "על החשבון". בין השניים סוכם גם כי הנאשם יסייע לסוכן להכניס לישראל פועלים תושבי שטחים שאין בידיהם אישורי כניסה לישראל, דובר על תשלום ובסופו של דבר שילם הסוכן במסעדה עבור ארוחה שאכלו הוא והנאשם במקום.
2. בטעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת הנאשם כשוטר במשטרת ישראל. בין הנאשם לבין נ', ששימש סוכן של מח"ש, נוצר קשר אינטרסנטי, כאשר נ' נותן לנאשם טובות הנאה כמו סכום של 500 ש"ח או מימון ארוחה במסעדה, וזאת בתמורה לכך שהנאשם הסיע אותו הלוך ושוב, במספר הזדמנויות, מהאזור לתחום מדינת ישראל, אף שנאמר לו שאין לנ' אישור כניסה לישראל. הנאשם אף הביע נכונות לסייע לנ' לארגן אישורים לפועלים שלו, תוך שביקש ממנו כספים עבור אותם אנשים שאמורים להנפיק את האישורים.
בדבריה התייחסה ב"כ המאשימה לחומרה של עבירות השוחד, ולחומרה היתרה כאשר מדובר במי שהינו איש משטרה, המשרת במסגרת מערכת אכיפת החוק. נטען כי הנאשם ניצל את מעמדו ואת הסמכות שניתנה לו על ידי משטרת ישראל כדי לקבל שוחד, ובכך הכתים את מדיו. עוד התייחסה לפגיעה שיש במעשים כאלה באמון הציבור במשטרה ולפגיעה בתדמיתה של המשטרה.
לדברי ב"כ המאשימה, בפסיקה נקבע כי בעבירות שוחד יש להשית עונשי מאסר בפועל. במקרה זה חמורה העבירה שבעתיים, בשל הסכנה הבטחונית שבמעשיו של הנאשם. בנוסף ציינה כי הנאשם חזר על מעשיו שלוש פעמים, היו לו הזדמנויות להתחרט אך כאמור הוא חזר על המעשים.
לגבי עבירת הפרת אמונים ציינה כי גם כאן סטה הנאשם סטיה חמורה.
ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, וגם שירות המבחן אינו בא בהמלצה חיובית.
לפיכך, ובשל הצורך בהרתעה, ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.
ב"כ הנאשם הפנה בטעוניו למצבו הכלכלי של הנאשם ולמצבה הרפואי של אשתו, והגיש מסמכים שונים לענין זה. לדבריו, על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בנסיבות ביצוע העבירות ובתוצאות העבירות. לדבריו, בענינו של הנאשם יש להעדיף את הכוון השיקומי ולהטיל מאסר על תנאי:
ראשית, מדובר בעבירות משנת 2004. התמשכות ההליכים, לדבריו, היתה ברובה באשמתה של המאשימה.
שנית, במעשיו של הנאשם לא היה סיכון בטחוני. לסוכן המשטרתי נ' היה אישור שהייה בארץ ולמעשה הנאשם הורשע בניסיון בלתי צליח, לאחר שחשב שהנוסע הינו שוהה בלתי חוקי אך בפועל הסיע אדם ששהה בישראל באופן חוקי.
שלישית, הנאשם לא מסר לסוכן כל תמורה בגין קבלת הכסף והארוחה, הכל נותר בגדר "דיבורים באויר".
עוד ציין כי המעשים נגעו רק לסוכנים משטרתיים ולא לאחרים, כך שלא היה סיכון של ממש.
לדברי ב"כ הנאשם, מאז העבירה הנאשם פוטר ממשטרת ישראל, הוא קיבל פיצוי בשיעור 20 אחוז בלבד. הנאשם אב לארבעה ילדים קטנים, אישתו חולה ופרנסת המשפחה מוטלת עליו. משך שנתיים מאז פוטר מהמשטרה לא יכול היה למצוא עבודה, והמשפחה התקיימה מקצבת הבטחת הכנסה. המשפחה עדיין לא יצאה מהמצוקה הכלכלית אליה נכנסה. לדברי ב"כ הנאשם, שליחתו של הנאשם למאסר משמעותה פיטוריו מהעבודה, ובכך עונש לאשתו וילדיו.
בנוסף ציין כי משך 16 שנה שירת הנאשם במשטרה בצורה מצויינת, שירות קשה לו ולמשפחתו. אין לנאשם הרשעות אחרות ובעצם ההרשעה יש עונש.
לפיכך ביקש להסתפק במאסר על תנאי, ולחילופין להוסיף קנס נמוך או שירות לתועלת הציבור.
3. שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם. על פי האמור בתסקיר, הנאשם בן 43, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאים שבין 3 שנים ל- 14 שנים. הנאשם שירת שירות צבאי מלא ולאחר מכן עבד במשטרה במשך כ- 16 שנים. לאחר פתיחת תיק זה פוטר הנאשם מעבודתו, בשנת 2005, ולא היה זכאי לפיצויים. משך כשנתיים היה מובטל, למד קורס ומזה כשנתיים הוא עובד בחברת "ישקר בע"מ". מצבו הכלכלי קשה.
בתסקיר התייחסות להוריו ואחיו של הנאשם. לגבי אישתו צויין כי היא עקרת בית, חולה כמתואר בתסקיר. בתסקיר פירוט שיחה עם אשתו.