לפני תביעה לתשלום חוב נטען שנצבר עקב שימוש בשירותי תקשורת.
עובדות מוסכמות ותמצית טענות הצדדים -
1. התובעת הינה חברה המספקת שירותי תקשורת. הנתבעת, הגב' ל.ק. (להלן: "
הנתבעת") היתה נשואה למר נ' (להלן: "
נ'") עד יום 25/6/2009, אם כי לשיטתה הם נפרדו עוד בשנת 2007. אצל התובעת היה קיים חשבון לקוח על שמה של הנתבעת בו הצטברה יתרת חוב, עקב שירותי תקשורת.
2.
התובעת טוענת כי השירותים ניתנו לנתבעת ולנ' יחד, על פי חוזה התקשרות בינה לבינם, החל ממאי 2008. לאחר מכן, ביוני 2009, ביקשו הנתבעת ונ' יחדיו להעביר את שם הלקוח לשמה של הנתבעת בלבד, כך שרק היא תהיה הלקוחה ולא נ', וביקשו לחייב את החשבון באמצעות כרטיס אשראי של הנתבעת. ממשיכה התובעת וטוענת כי הנתבעת התקשרה באוגוסט 2009 ומסרה מספר חדש של כרטיס אשראי שבאמצעותו אמור להשתלם החשבון - אלא שבשלב מסוים התשלומים הפסיקו. לכן, לטענת התובעת הנתבעת אחראית לפרוע את החוב שהצטבר בחשבון בגין השירותים שנצרכו תחת "תיק הלקוח" שעל שמה.
3.
הנתבעת טוענת כי היא מעולם לא התקשרה עם התובעת, מעולם לא היתה לקוחה שלה, ומעולם לא צרכה את שירותיה. הנתבעת טוענת כי קו הטלפון שלגביו ניתנו השירותים היה של נ' ושלו בלבד, כי עוד טרם תחילה ההתקשרות הנטענת שני בני הזוג חיו בנפרד וכי אם נצרכו שירותי תקשורת - היה זה על ידי נ' בלבד. לטענתה אף אין לה כרטיס ויזה - ולא יתכן שהיא התקשרה לבקש שהחשבונות ישולמו באמצעות כרטיס שכזה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יתכן ונ' מסר פרטים שלה לתובעת ויתכן שאשתו השניה התחזתה לנתבעת.
מסכת הראיות -
4. בפני העידה גב' ה. ר. מטעם התובעת (להלן: "
ר'", לגבי תצהירה
ת/1) והנתבעת בעצמה (לגבי תצהירה
נ/1).
דיון והכרעה -
5. לאחר ששקלתי את הראיות ואת טענות הצדדים - מסקנתי כי
דין התביעה להדחות, מחמת כמה טעמים מצטברים.
6.
ראשית, לא הוכח שהנתבעת התקשרה אי פעם עם התובעת. הן בכתב התביעה שהוגש ללשכת ההוצל"פ, הן בתשובה שהוגשה מטעם התובעת לבקשת עיכוב ההליכים והן בתצהיר של ר', חוזרת וטוענת התובעת שהיתה התקשרות בינה לבין התובעת - אלא שמסמכי התקשרות אינם בנמצא. יתכן והמדובר היה בהתקשרות טלפונית אך עדיין חייבת היתה התובעת להמציא העתק של מסמך "ראשוני" המלמד על ההתקשרות "הבסיסית" עם הנתבעת, על מהות השירותים, על דרכי התשלום, על זהות המשתמשים וכו'. לא הוגש מסמך שכזה והמשמעות הראייתית הינה שלא הוכח שהנתבעת ביקשה מהתובעת אי פעם לספק לה שירותים אלו או אחרים ובוודאי שלא בתעריפים הנטענים. לו היה מוצג מסמך שכזה, היינו יכולים לראות מי התקשר עם התובעת, מי הזמין את השירותים, מי התחייב לשאת בתשלומים ומדוע החשבון על שמה של הנתבעת. בהעדר מסמך שכזה ובהעדר כל הסבר לגבי העדרו - יש קושי לבסס דרישת תשלום אל מול הנתבעת.
7.
שנית, היות וההתקשרות בוצעה בשלב בו הנתבעת ונ' כבר היו פרודים (ובהקשר זה אני מקבלת את עדות הנתבעת שלא נסתרה) - יתכן מאוד שנ' מסר את שמה של הנתבעת כמי שפתחה את תיק הלקוח אצל התובעת (וראו כי ההתקשרות החלה במאי 2008 ולפי עדות הנתבעת הם נפרדו עוד בשנת 2007). עצם העובדה שתיק לקוח הינו על שמה של הנתבעת, בנסיבות, ללא "מסמכי היסוד של ההתקשרות" - אינו מוכיח דבר.
8.
שלישית, לא הוכח שהיתה אי פעם שיחה ובה ביקשו נ' והנתבעת להעביר על שמה את החיובים ואת זכות השימוש. התובעת חוזרת ומבססת את טיעוניה על שיחה נטענת שכזו (מיום 16/6/2009) אלא שלא הוכחה שהיתה שיחה ולא הוכח תוכנה. העדה ר' לא ביצעה את השיחה והיא מציינת בתצהירה שלדעתה היתה שיחה שכזו, על בסיס תרשומות פנימיות. אלא שאף התרשומות לא הוגשו כראיה - ולכן קיומה של השיחה לא הוכח ובוודאי שלא תוכנה.
9.
רביעית, הוכח ש
כל השירותים נצרכו בגין שרותי אינטרנט כאשר שם המשתמש הינו n..987 וכי מספר הטלפון לגביו ניתנו
כל השירותים הינו 0508655858. מספר טלפון זה הינו מספר הטלפון לגביו ניתנו השירותים מהיום הראשון של ההתקשרות (במאי 2008) ועד המועד האחרון של ההתקשרות (באוקטובר 2010) - והוכח שזהו
מספר הטלפון של נ' ושלו בלבד (וראו כי במהלך הדיון ב"כ של הנתבעת אף התקשר אל המספר ונ' ענה). לא סביר כי הנתבעת, בשנת 2008, במהלך הפרידה מנ', תתקשר עם התובעת לגבי מתן שירותי תקשורת ואינטרנט לטובת מספר טלפון שמשמש רק את נ' ושם משתמש שלו, ותסכים בשנת 2009, באותו החודש בו התגרשו, להמשיך ולממן את השימוש שהוא עושה בשירותי הטלפון והאינטרנט. כיון שהוכח כי רק נ' עשה ועושה שימוש בטלפון, לא סביר לחייב את הנתבעת לשלם בגין שירותים שהיא לא קיבלה ונשמט הבסיס תחת טענת התובעת לגבי עשית עושר שלא במשפט.
10.
חמישית, יש לראות כי החיובים שכובדו לגבי תיק הלקוח בתחילת הדרך היו באמצעות כרטיס אשראי אשר מספרו מסתיים בספרות
2930 - ובסעיף 7 לתצהירה של ר' נטען כי זה היה כרטיס האשראי של נ'. ממשיכה וטוענת התובעת כי ביום 16/6/2009 ביקשו שני בני הזוג לשעבר להעביר את המנוי על שם הנתבעת ולהעביר את החיובים לכרטיס אשראי שמסתיים בספרות
7670 - אשר שייך לנתבעת. אלא שלא הוכח כי כרטיס האשראי הזה שייך לנתבעת ולא נסתרה טענתה לפיה אין לה, ולא היה לה בכלל כרטיס אשראי. ההכחשה של הנתבעת היתה ידועה מלכתחילה והיה על התובעת להמציא ראיות לגבי כך שכרטיס האשראי הינו של הנתבעת ושהכספים שהשתלמו לה (אחרי יום 16/6/2009) באמצעות כרטיס זה הגיעו מחשבון בנק ששייך לנתבעת. לטעמי לתובעת יש יכולת להציג נתונים שכאלו, ואם לא - ניתן היה לבקש צווים מתאימים מבהמ"ש לצורך קבלת מסמכים שיסייעו לה להוכיח את שהיה עליה להוכיח.
11. יתרה מכך. במהלך ישיבת ההוכחות, למרות שאין לטענה זכר בתצהיר של ר', טענה ב"כ של התובעת שביום 26/8/2009 התקשרה הנתבעת לתובעת וביקשה לעדכן את אמצעי התשלום לכרטיס חדש שמספרו מסתיים בספרות
7448. הטענה הינה שגם כרטיס זה שייך לנתבעת. דא עקא, שאף קיומה של שיחה שכזו לא הוכח - וראו כי העדה ר' לא מציינת עובדה זו בתצהירה ולא העידה לגביה, וחשוב מכך - לא הוכח שלנתבעת היה אי פעם כרטיס אשראי בכלל או כזה שמסתיים בספרות 7448.
12. בהקשר זה אעיר עוד כי הטענה הינה שבמועד זה (26/8/2009) ביקשה הנתבעת גם לקבל שם וסיסמה חדשים לגבי השירותים שניתנים מאת התובעת - אלא שמעיון במסמכים אנו רואים שגם בחודשים ספטמבר 2009 ואילך עדיין שם המשתמש הינו n..987 ומספר הטלפון הינו עדיין המספר של הטלפון שנמצא בידי נ' עד היום.
סיכום -
13. אשר על כן, לאור כל האמור מעלה - דין התביעה להדחות. על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ש"ח בכל הנוגע להתייצבותה לדיון היום ואני פוסקת את הוצאות עורך הדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי בסך של 2,500 ש"ח - לתשלום תוך 30 יום.
ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.