'אגד' אחראית למחצית מנזקי נוסעת שנפגעה כשעלתה לאוטובוס בגין עקרון הגולגולת הדקה

1.      1.      ביום 17.3.05 נגרמה למנוחה סולומון רוזיקה פגיעה בכתף במהלך עלייתה לאוטובוס.

2.      2.      בין הצדדים קיימת מחלוקת האם האירוע הנו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר גובה הפיצוי המגיע לעזבון המנוחה.

3.      3.      הגב' סולומון רוזיקה נפטרה ביום 24.9.07, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים. ד"ר גדעון מן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, נחקר ביום 7.11.07.

4.      4.      ביום 14.11.07 תוקן כתב התביעה באופן שהתובעים הם עזבון המנוחה סולומון רוזיקה ויורשיה.

האירוע

5.      5.      ביחס לנסיבות התאונה העידה סולומון רוזיקה:

"זכורה לי היטב התאונה שארעה לי ביום 17.3.05, בשעה 09:10 או בסמוך לכך. באותן הנסיבות, ישבתי בתחנת האוטובוס ברח' גולומב, בדרכי חזרה מקופ"ח הביתה.

באותן הנסיבות, הגיע לתחנה אוטובוס בעל קו מס' 19 (להלן: "הרכב"), ונעצר מס' מטרים מתחנת האוטובוס" (סעיף 5 לתצהיר).

"כיוון שהרכב עצר מרחק מה מן התחנה, קמתי בחופזה, וניסיתי להגיע מהר ככל יכולתי לרכב. עם עלייתי לרכב, אחזתי בידית האחיזה המוצבת ברכב, וניסיתי למשוך עצמי אל תוך הרכב.    באותן הנסיבות, הרגשתי מכה וכאבים עזים ביד שמאל (להלן: "התאונה")" (סעיף 6 לתצהיר).

לפי עדותה, עקב ובגין התאונה היא נאלצה לרדת מהרכב, תוך שהיא צועקת לנהג לא לנסוע (סעיף 7 לתצהיר). עוד לפי עדותה, סופיה יוסוב, אשר הייתה עדה לכל מהלך העניינים, עזרה לה לרדת לתחנה (סעיף 7 לתצהיר).

בחקירה הנגדית הסבירה המנוחה כי היא רצתה לנסוע תחנה אחת, מקופת חולים לביתה (עמוד 7 לפרוטוקול).

6.      6.      מהראיות שהציגו הנתבעים עולה כי המנוחה מסרה מספר גרסאות במספר מקומות שונים, אשר לא בדיוק התאימו לגרסה אשר נשמעה בבית המשפט.

לחברת הראל, שם היה למנוחה ביטוח סיעוד, היא דיווחה שהתאונה קרתה בעת ירידה מהאוטובוס (נ/3), בהודעה לאגד נרשם כי במהלך העליה לאוטובוס, יצא העמוד שעליו היא נשענה ממקומו והיא נפלה על הכביש ושברה את יד שמאל (נ/4). כאשר פנתה לראשונה לחברת איילון כתבה המנוחה כי היא נפגעה בזמן ירידה מהאוטובוס עקב ליקוי בטיחותי במעקה התמיכה של האוטובוס, אשר גרם לה ליפול על הכביש (נ/7).

בעדותה בבית המשפט הכחישה המנוחה כי התאונה קרתה בזמן ירידה מהאוטובוס (עמוד 12 לפרוטוקול). היא גם הכחישה כי נפלה על הכביש (עמוד 14 לפרוטוקול). לפי עדותה לא היה גם ליקוי בטיחותי באוטובוס (עמוד 15 לפרוטוקול).

עדות המנוחה בבית המשפט הייתה מהימנה ועקבית. לשאלת בית המשפט כיצד היא מסבירה את הסתירות בין עדותה בבית המשפט ובין הגרסאות שמסרה במקומות אחרים, השיבה המנוחה כי זה תלוי כנראה באינטרפרטציה של מי שכתב את הדברים (עמוד 15 לפרוטוקול).

גרסת המנוחה, כפי שנשמעה בבית המשפט, משקפת, כאמור, את אשר ארע. לפי עדותה:

"אני התרוממתי עם שתי הידיים ושתי הזרועות ובגלל הגודל של המדרגה, היא הייתה מדי גבוהה כי האוטובוס היה באמצע הכביש, הייתי צריכה להשתמש בשתי ידיים ופתאום הייתה לי הרגשה שקיבלתי מכה ביד, התחלתי לצעוק ולבכות. הנהג חייך ואמרתי שאני צריכה לרדת מהר בגלל שאני צריכה ללכת לבית חולים" (עמוד 12 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"עליתי, הייתי במדרגה הראשונה, פתאום קיבלתי הרגשה שאני מקבלת מכה ביד התברר שהידית הייתה במקום שלה ונשברה לי העצם" (עמוד 14 לפרוטוקול).