קופרשטוק נ' ריכטר ואח'

פסק דין

פתיח;

בפניי תביעה למתן צו עשה.

סכסוך שכנים הנטוש בין הצדדים מאז חתימת ההסכם ביניהם ביום 2/9/1996 , מצאתי לנכון להזכיר לצדדים בפתח פסק דיני כי :

ר' עובדיה מברטנורא: "שכן טוב"  מצוי אצלו בין ביום  בין בלילה, ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו בכל עת". (שם, פירוש למשנה ט').

העובדות ותמצית ההליכים עד כה:

הצדדים הינם שכנים, גרים ברחוב סוקולוב 61 בנהריה בשני בתים גובלים בקירות משותפים אשר נבנו במגרש הידוע כגוש 18173 חלקה 73, הגובל בבית העלמין של עיריית נהריה.

המגרש היה בעבר בבעלות התובעת אך ביום 2.9.96 הצדדים כרתו הסכם לפיו רכשו הנתבעים את הזכות להחזיק בשני שליש מן המגרש בחזית הקדמית הפונה לרחוב סוקולוב והתובעת הותירה בידיה את החזקה בשליש האחורי הנותר.

הצדדים הגישו יחדיו בקשה למתן היתר בניה על המגרש בשנת 1996, הבתים נבנו ואז החלו הצדדים להסתכסך ביניהם והתובעת הגישה בשנת 1999 תביעה לבית משפט השלום בנהריה למתן צו מניעה נגד הנתבעים לפיו יימנעו מחסימת דרכה של התובעת ומשפחתה וכן יפסיקו את פעילות בית המלאכה שפתחו מחת לביתם ובכך להפסיק את הרעש, וכן תביעה כספית לתשלום סך של 14,375 ₪ עלויות של שביל הגישה לביתה של התובעת במקטע הדרומי. בסופו של יום וויתרה התובעת על הדרישה למתן צו המניעה ונותרה התביעה כספית וטענותיה העיקריות היו כי ע"פ הסכם הרכישה התחייבו הנתבעת לשאת בעלות הוצאות הפיתוח של הרכוש המשותף ובכלל סלילת שביל גישה וגדר.

בפסק הדין של כב' השופט שחורי מיום 23.10.02 חויבו הנתבעים לשאת במחצית עלות סלילת השביל שכבר נבנה וכן לשאת בשני שליש מעלויות הגדר שעתידה להיבנות בהתאם כמפורט בפסק הדין הנ"ל.

יש לציין כי בין לבין הוגשו בקשות להיתרי בניה לוועדה המקומית לסלילת השביל והנתבעים התנגדו אך בסופו של יום ניתן היתר והשביל נסלל.

התובעת הגישה נגד הנתבעים למפקחת על רישום המקרקעין בנהריה צו מניעה, עשה, פינוי והסגת גבול, בה נטען כי הנתבעים מטרדים את התובעת ברעש שמקורו בהפעלת בית מלאכה- ייצור לוחות חשמל מתחת לביתם, הצבת כלובי מתכת בשביל הגישה, ייצור יחידת מגורים מתחת לבית והשכרתה ללא שנמצא דרך נכונה לניקוז המים מה שגרם לחדירת המים לקיר ביתה ולשטח האדמה שבין שתי הדירות וגרימת נזקים, בנוסף, התמלאות השטח הנ"ל בגרוטאות שנזרקו בידי הנתבעים והשוכרים מה שגורם לריחות ומושך מכרסמים, שפיכת חומר חומצתי על הדשא של התובעת וגרימת נזק רב, בנית תוספת לבית ללא היתר, הצבת בלוני גז גדולים ממש בכניסה לדירת התובעת, בנוסף, נטען כי הנתבעים הציבו כלב אמסטף מפחיד שמסתובב ללא קשירה ומסכן את משפחתה ומבקריה. עוד נטען כי הנתבעים הציבו גגון משופע היורד ממרפסתם לקיר ביתה ללא תיעול מה שגורם למי הגשמים לחדור לקיר ביתה ולגרום לו רטיבות. התובעת מלינה גם כי הנתבעים מסרבים לרשום את החלקה כבית משותף על אף הסכמים בין הצדדים.

התיק הועבר ע"י כב' המפקחת על בתים משותפים (כתוארה דאז) עידית ויינברגר לביהמ"ש השלום כאן מחוסר סמכות עניינית.

לאחר הגשת כתב התביעה ותוך כדי ניהול התיק, הוגש נגד הנתבעים כתב אישום בגין הגגון והקונסטרוקציות. ביום 29.11.05 ניתן צו הריסה נגד הגגון והקונסטרוקציות, הקונסטרוקציות הוסרו, אך הגגון לא. ביום 28.11.10 ניתן גזר דין של כב' השופט שחורי בו הורשע הנתבע בגין אי הריסת ההגון, ונגזר עליו בין היתר תשלום קנס כספי.

יש לציין כי התובעת הגישה למשטרה מספר תלונות נגד הנתבעים בגין אלימות פיזית, הטרדה וכיו"ב אולם לא הובאה ראיה כי דבר השתכלל לכדי הגשת כתב אישום נגד מי מהנתבעים.

בפניי התנהלו כמה ישיבות קדם, הוגשו תצהירים, התנהלו הוכחות ונשמעו סיכומים בע"פ ופסק דין זה ניתן לאחר שמיעת התיק.

גדר המחלוקת כיום;

לעניין חסימת כביש הגישה, התובעת העידה כי הנתבעים הפסיקו לחסום את הכביש וכי היא מוותרת על הדרישה של פינוי השביל. כך העידה בעמ' 16: "ניתן למחוק את הדרישה הזו, השביל היום פנוי בכל עת, מזה כשנתיים".

ב"כ התובעת סיכם בעמ' 23 לפרוטוקול כי : " היום אין חסימות שביל גישה, אין בית מלאכה והכלוב הגדול הוסר וכל זאת בעקבות התביעה".

לעניין בית המלאכה, התובעת העידה כי בית המלאכה אינו קיים היום יותר אלא היה לפני כמה שנים. איני נכנס לסוגיה אם אכן היה בית מלאכה במקום מאחר וכיום מוסכם כי אין בית מלאכה ומשהסעד שהתובעת מבקשת הינו סילוק מפגעים, אין יותר רלוונטיות לדון בעניין בית המלאכה שהתובעת מעידה כי כיום אינו קיים.