השופט נ' סולברג:
1. עתירה לקבלת אשרת עלייה לפי סעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן - חוק השבות), ולקבלת אזרחות לפי סעיף 2(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.
עיקרי העובדות וההליכים
2. העותר 1 (להלן: העותר) מבקש לראותו כזכאי שבות מכוח היותו יהודי; להכיר בעותרת 2 (להלן: העותרת) מכוח סעיף 4א לחוק השבות בהיותה בת זוגו; וכמו כן להכיר בילדיהם הקטינים - פלונים, ילידי שנת 2007 ושנת 2010, נתיני אוקראינה - כזכאי שבות, באשר הם בנים של יהודי, בהתאם לסעיף 4א לחוק השבות.
3. העותרת, נתינת אוקראינה, ילידת שנת 1977, נכנסה לישראל לראשונה ביום 10.12.2010 עם פלוני בנה, באשרת תייר (ב/2) מרובת כניסות, לצרכי "תיירות מרפא", כדי לקבל טיפול בבית החולים "איכילוב" במחלת הסרטן שפלוני לקה בה באוקראינה. כחצי שנה לאחר הגעת העותרת ופלוני לישראל, הגיע ארצה גם בנה השני של העותרת, וקיבל אשרת תייר רגילה מסוג ב/2. באותו מועד הגיעה ארצה גם בת נוספת של העותרת, באשרת תייר, אך בניגוד לשני הבנים - פלונים הנ"ל, העותרים 3 ו-4 - היא אינה בתו של העותר, ואינה עותרת בעתירה.
4. העותר, יהודי יליד שנת 1955, נתין אוקראינה, נשוי משנת 1981 לאישה שאינה העותרת, ולו ולאשתו בן משותף, שגם הוא אינו עותר בעתירה זו. בשנת 2004 היגר העותר עם אשתו ובנם המשותף לגרמניה, ומאז הוא מתגורר שם כתושב קבע עם משפחתו, ומנהל בגרמניה ובאוקראינה את עסקיו. העותר נכנס לישראל לראשונה ביום 9.2.2011 באשרת תייר מסוג ב/2, ומאז בא ארצה לביקורים קצרים.
5. במהלך חודש יולי 2011 הגישו העותר והעותרת בקשה לקביעת אבהות לבית המשפט לענייני משפחה, לפיה יוצהר על העותר כאביהם הביולוגי של פלונים, העותרים 3 ו-4. בהסתמך על חוות דעת רפואית, קבע בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 10.10.2011 כי העותר הוא אכן אביהם של השניים.
6. העותרים פנו ביום 24.10.2011 למשרד הפנים בבקשה להעניק להם ולשני בניהם אזרחות ישראלית "וזאת מתוקף זכאותם לפי חוק השבות". בפועל, הגיש העותר בקשה לקבלת תעודת עולה עבורו ועבור שני הבנים. במקביל הגישו העותרת ובתה "בקשה להארכת רישיון ישיבה".
7. בקשת העותרים הועברה לבדיקת לשכת הקשר במשרד ראש הממשלה, ולאחר בחינתה נמצא כי העותר הוא יהודי כאמור בסעיף 4ב לחוק השבות, אך התרשמותה של לשכת הקשר הייתה כי אינו מתכוון להשתקע בישראל. זאת, בשים לב לדברים שמסר העותר במסגרת התשאול בלשכת הקשר, ובין היתר, כי הוא נמצא במערכת יחסים טובה וחזקה עם אשתו המתגוררת בגרמניה; כי אין בכוונתו להתגרש מאשתו-זו; כי את עסקיו הוא מנהל באוקראינה ובגרמניה; וכי אחת הסיבות להגשת הבקשה היא לשם קבלת מעמד עבור בנו פלוני החולה. לדברים הללו הצטרפה העובדה כי במהלך שנת 2011 הגיע העותר לישראל לביקורים אחדים, ושהה בארץ תקופות קצרות בלבד. כיוון שכך, המלצת לשכת הקשר הייתה כי בשל העדר כוונה של העותר להשתקע בישראל, אין להעניק לו תעודת עולה מכוח חוק השבות. באשר לפלונים - ילדיו של העותר - ציינה לשכת הקשר כי לא ברור כיצד יוכלו השניים לקבל מעמד בישראל, מאחר והם שוהים בישראל עם אמם, העותרת, שאינה זכאית לכל מעמד בישראל. לשכת הקשר המליצה אפוא לדחות בשלב זה את בקשת העותר ושני בניו לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות.
8. בהתאם להמלצה זו, ניתנה ביום 2.2.2012 החלטת רשות האוכלוסין, אשר דחתה את בקשת העותרים, היא ההחלטה אשר נגדה הוגשה העתירה דנן. על-פי ההחלטה, על יסוד בחינת הבקשה וההתרשמות כי "מר ודים ליפשיץ [העותר - נ' ס'], אבי הילדים אינו מתכוון להשתקע בישראל, תנאי בסיסי לקבלת מעמד בישראל, ע"פ חוק השבות, הוחלט לדחות את הבקשה. אמם הביולוגית של הילדים אינה זכאית למעמד בישראל, ולפיכך לא נוכל לאשר מעמד לילדים ללא הוריהם. נוצר הרושם שבני המשפחה מבקשים לקבל מעמד אך ורק לשם מימון הטיפולים הרפואיים. עם זאת, ככל שיחליט האב להשתקע בישראל, נדון בבקשה שנית".
9. כשלושה שבועות לאחר הגשת העתירה, ביום 6.3.2012, פנתה העותרת יחד עם בניה, פלונים, וכן עם בתה הנוספת הנ"ל שאינה צד לעתירה דנן בבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים. ביום 25.4.2012 החליט שר הפנים, בהתאם לסמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, להעניק לפלוני רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנה, מחמת מחלתו; לאחיו, לעותרת ולבתה, ניתן רישיון לישיבת ביקור למשך שנה. ביום 19.11.2013 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין להאריך את רישיון ישיבת הארעי שבידי פלוני (מסוג א/5), וכן גם את רישיונות הביקור שבידי אחיו, העותרת ובתה (מסוג ב/2), בשנה נוספת.
10. בעקבות הדיון בעתירה ביום 3.9.2013 והערותינו במהלכו החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין להעניק לפלונים (שני הבנים, העותרים 3 ו-4) רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, אשר יחודש מעת לעת עד הגיעם לגיל 18, וזאת ככל שימשיכו להתגורר בישראל, ובכפוף להוראות "נוהל מתן בפועל / הארכת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 ורישיון לישיבת קבע" (נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 5.2.0023). עם הפיכתם לבגירים, יוכלו פלונים לממש את זכאותם לפי סעיף 4א לחוק השבות, ובהתאם להוראות החוק. לאמם, העותרת, הוחלט להעניק בשלב זה רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1.
עיקרי טענות הצדדים
11. לטענת העותרים, העותר חפץ לעלות ארצה, ובהיותו יהודי הריהו זכאי לעלות על-פי חוק השבות. מכוח זכותו-שלו, על-פי סעיף 4א לחוק השבות, זכאית גם העותרת, כבת-זוגו, וכן גם פלונים, שני בניו. החלטתו האחרונה הנ"ל של מנכ"ל רשות האוכלוסין, לאחר הדיון בעתירה, אינה מניחה את דעת העותרים, משום שאין לפלונים לאן לשוב, ובשל סירובו של המל"ל ליתן קצבת נכות לפלוני בהעדר אזרחות.
12. מנגד טוענים המשיבים, כי החלטת רשות האוכלוסין מיום 2.2.2012, אשר קבעה כי העותר אינו זכאי שבות, הריהי נכונה ומוצדקת, לנוכח הדברים שמסר בתשאול בלשכת הקשר, מהם עולה כי אין בכוונתו להשתקע בישראל. בכל הנוגע לבניו, פלונים, טוענים המשיבים כי בקשתם של קטינים לקבלת מעמד עולה לפי חוק השבות אינה עומדת בפני עצמה, אלא נלווית לבקשת הוריהם, כפי שנקבע בבג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים (פ"ד מו(4) 505 (1992) (להלן: עניין קנדל)). מכאן, לפי גישת המשיבים, יכולים פלונים לממש את זכאותם לשבות אך ורק ככל שיש להם הורה זכאי שבות, אשר הביע כוונה להשתקע בישראל ולממש את זכאותו-שלו. כיוון שבמועד זה, אביהם של פלונים, העותר, אינו זכאי שבות, אין באפשרותם לעת הזאת לממש את זכאותם לשבות. אשר לעותרת, טוענים המשיבים כי הורה לקטין זכאי שבות אינו בא, ככזה, בגדר קבוצת הזכאים לשבות על-פי סעיף 4א(א) לחוק השבות. בהעדר קשר זוגי בין העותרת לבין העותר, אף לא ניתן לראותה כבת זוג של יהודי לעניין סעיף 4א(א) הנ"ל. כיוון שכך, אין להעתר לבקשת העותרת לקבל אזרחות ישראלית. המשיבים הדגישו כי החלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין מיום 3.9.2013 מאפשרת לעותרת ולילדיה, פלונים, להמשיך ולהתגורר בישראל, ומקנה להם זכויות סוציאליות המוענקות לתושב ישראל.
דיון והכרעה
13.
ראשית, לגבי העותר: סעיף 1 לחוק השבות קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". חוק השבות ממשיך וקובע בסעיפים 2 ו-3 כי עלייתו ארצה של יהודי תהיה על-פי אשרת עולה או על-פי תעודת עולה, בד בבד עם הבעת רצון להשתקע בישראל:
"2. (א) העליה תהיה על פי אשרת עולה.
(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי
שהביע את רצונו להשתקע בישראל חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש -