תמצית התביעה:
1. 1. בפניי תביעה כספית, לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעת, המבטחת של רכבם של התובעים, אשר נגנב ביום 26.12.05. עובר לגניבה חנה הרכב בעוד הנהג ניגש לכספומט הסמוך ומפתחות הרכב נותרו במתג ההתנעה (להלן - "הגניבה"). התובעים טוענים, כי הנתבעת מעכבת שלא כדין את תשלום תגמולי הביטוח המגיעים להם לפי הפוליסה, מה גם, שהפוליסה כלל לא נתקבלה על ידם.
מנגד, הנתבעת טוענת כי היא פטורה מכל חבות, הואיל ותנאי הפוליסה הופרו. זאת מאחר והרכב הושאר לא נעול, ללא נהג או נוסע אחר, ומפתחות הרכב נותרו במתג ההתנעה כאשר אמצעי המיגון, לא פעלו. כל זאת, כאשר גבו של הנהג מופנה לרכב, ללא קשר עין עם הרכב.
טענות בעלי הדין:
2. 2. התובעים טוענים, כי לרכבם היה ביטוח בתוקף לשנת 2005 אצל הנתבעת, המכסה כל אדם המורשה לנהוג, בהוראה או ברשות. ביום 26.12.05 סמוך לשעה 22:45, בנם של התובעים, נהג ברכב ברשות (להלן - "הנהג") ברחוב הרצוג בירושלים. עם הגיעו בסמוך למתקן הכספומט, החנה את הרכב בסמוך לכספומט, דומם את הרכב והשאיר את המפתחות במתג ההתנעה ויצא מהרכב, כדי למשוך כסף מהכספומט. בד בבד, ראה הנהג את הגנב אשר התניע את הרכב ונסע. לטענת התובעים, פנייתם אל הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין הגניבה סורבה, בטענות שונות, בכל פעם בטענה אחרת. הנתבעת הודיעה לתובעים ביום 16.01.06, כי היא דוחה את התביעה, הואיל והרכב נגנב בעת שהמפתחות הושארו במתג ההתנעה (נספח ד' לכתב התביעה). ביום 8.11.06 הודיעה הנתבעת, כי תוקף הביטוח בעת קרות אירוע ביטוחי הינו כאשר כל מערכות המיגון מופעלות באופן תקין, בעוד הרכב לא מאוייש (נספח ה' לכתב התביעה). ביום 28.1.07 הודיעה הנתבעת, כי בעת קרות התאונה לא היה לנהג קשר עין עם הרכב, בהותירו את המפתחות במתג ההתנעה וכי אמצעי המיגון ברכב לא פעלו (נספח ו' לכתב התביעה).
3. 3. לטענת הנתבעת, הנהג לא אייש את הרכב בעת קרות הגניבה וסיכל את אמצעי המיגון, בהשאירו את המפתחות במתג ההתנעה. בהיות הנהג, ללא קשר עין עם הרכב ובהיות הרכב ללא אמצעי מיגון הפועלים, איפשר הנהג את גניבת הרכב, בנקל.
4. 4. הנתבעת, ביקשה לדחות את גירסת הנהג לעניין קשר עין שלו עם הרכב בזמן הגניבה, המנוגדת לטענתה, לגרסת התובעים בכתב התביעה ולגירסת הנהג, כפי שזו נמסרה לחוקר מטעמה ובהודעה במשטרה. לטענת הנתבעת, הגירסה אותה מסר הנהג לחוקר הפרטי מטעמה, היא הגירסה הנכונה להשתלשלות האירועים. לפיכך, בהתנהגות של הנהג ומחדליו, הופרו תנאי הפוליסה ונוצרו תנאי סיכון, שהנתבעת לא היתה מוכנה לקבל אותם על עצמה בעת עריכת הפוליסה, לעניין אחריותה לכיסוי נזקי גניבה.
5. 5. הנתבעת, מכחישה את טענת התובעים בעניין אי קבלת הפוליסה ובהתייחס לשווי הרכב המבוטח טענה, כי קוד הדגם של הרכב שנגנב הוא 724111 ולא כפי שהיא סברה בטעות, בעת שגבתה את תשלומי הפרמיה מהתובעים, לפי דגם 724112 ודגם 724093. לטענת הנתבעת, היא זיכתה את התובעים בתשלומי פרמיה שנגבו על ידה מהם, ביתר ואם ייקבע, כי עליה לשלם לתובעים תגמולי ביטוח, יש לקבוע אותם לפי הדגם הנכון של הרכב, ולא לפי הדגם שנרשם בטעות בפוליסה.
6. 6. התובעים, מכחישים כי הם קיבלו את מלוא הזיכוי מהנתבעת, בגין הפרשי החיובים בדמי פרמיה בשל הטעות, הכפולה, ברישום קוד הדגם של הרכב בפוליסה. לטענתם, בסמוך ליום 10.3.08 התקבלה המחאה בסך 149 ש"ח שלא נפרעה על ידם ולא התקבלו המחאה או זיכוי נוסף מהנתבעת. לעניין שוויי הרכב טענו התובעים, כי הנתבעת היא שקבעה את גובה דמי הפרמיה וגבתה מחיר מלא בעבור רכב ששוויו 88,000 ש"ח. על כן אין לה להלין, אלא על עצמה ועליה לשלם את תשלומי הביטוח לפי הפרמיה.
גדרי המחלוקת:
7. 7. השאלות המרכזיות המצריכות הכרעה הן, האם הרכב אוייש בקרות הגניבה, בשמירת קשר עין ע"י הנהג עם הרכב, באופן המאפשר שליטה בנעשה ברכב. אם יימצא שהרכב "אוייש" ותוטל חבות על הנתבעת, יש לקבוע מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעים. האם בהתייחס לדגם הנכון של הרכב שנגנב, או לפי הערכת שוויו בפוליסה ובפרמיה שנגבתה בגינו.
המצאת הפוליסה ונפקותה:
8. 8. לעניין אי המצאת הפוליסה על ידי הנתבעת, טען התובע כי נשלחה אליו רק הרשימה ולא הפוליסה עצמה (עמ' 12 שורות 8 ו-18). לדבריו, אי המצאת הפוליסה, גורעת מהחלת תנאי הפוליסה על עניינו. התובע אף העיד, כי שלחו אותו מספר פעמים להביא את הפוליסה בשלמותה, אבל הוא קיבל רק את הרשימה (עמ' 13 שורה 10).
9. 9. החובה מוטלת על הנתבעת, לשלוח למבוטח את הפוליסה. יחד עם זאת, בנסיבות בהן התובע מודע לכך שלא קיבל את הפוליסה המלאה, היה עליו להתריע בנוגע לאי קבלתה, והוא אינו יכול לפטור עצמו מקיום תנאיה רק בשל כך. נכונים הדברים בפרט היכן שלא ניסתרה טענת הנתבעת כי מדובר בפוליסה תקנית. כך גם, אין מדובר בשינוי בתנאי הפוליסה, לעומת פוליסה של התובעים אצל הנתבעת, קודם לתחילת תוקף הפוליסה הנידונה. לפיכך, גם אם לא נמסרה לתובעים הפוליסה, אין בכך כדי לפטור את התובעים, מחובת קיום הפוליסה בנוגע להפעלת אמצעי מיגון, בפרט כאשר עסקינן, בהשארת המפתח במתנע (ראה: ת.א 103706/99
עוז און בקרה (1992) בע"מ נ'
אליהו חברה לבטוח בע"מ תק-של 2004(1), 3778; 1723/99
מגדל שרותי מימון בע"מ נ'
בנזון ליזה, תק-של 2004(3), 15978; ע"א 4819/92
אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ'
ישר מנשה, פד"י מט(2) 749, 766).
בחינת "איוש הרכב":
10. 10. אין מחלוקת כי אמצעי המיגון לא הופעלו וכי המפתחות, הושארו במתג ההתנעה. יש על כן לבחון, אם קויימו הוראות סעיף 61(א) ל
חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שקבע:
אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט".
לצורך בחינת חבות הנתבעת כלפי התובעים, יש לבחון ולהכריע אם הנהג "אייש את הרכב", בעת שהיה מצוי בסמוך אליו ליד הכספומט, ואז הוא פטור מהפעלת אמצעי המיגון, כפי שיורחב להלן.
11. 11. בעניין חובת הפעלת אמצעי מיגון, ניתנה ביום 20.8.00 הנחיה מטעם אגף הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן - "ההנחיה"). בהנחיה נקבע, כי הפעלת אמצעי המיגון היא חובת המבוטח, כאשר הרכב
אינו מאוייש. הפרשנות שניתנה בהנחיה למונח "מאוייש", היא פרשנות מרחיבה ולטובת המובטח, כדלהלן: "באותם מקרים בהם המבוטח לא נמצא בתוך הרכב גופו, אלא הוא מצוי לצידו ומתקיים "קשר עין" ושליטה, אזי הוא אינו נדרש להפעיל את אמצעי המיגון. לפיכך, לא ניתן לטעון כנגד מבוטח שלא הפעיל את אמצעי המיגון במצבים אלו וכי הפר תניה ספציפית בפוליסה". עוד נאמר בהנחיה: "בשעה שהמבוטח עושה פעולות המתחייבות משימוש סביר ברכב בחיי היומיום, לא ניתן לקבוע כי השארת המפתחות במתג ההנעה (וזאת כפוף להכרעה באיוש הרכב) אין בה משום רשלנות רבתי אשר מזכה את המבוטח בפטור". ההנחיה הסתמכה בין היתר על דברי כב' השופט ג' בך ברע"א 3128/94
אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חןנ'
סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 281, 298, אשר החיל את הצפיות הסבירה וניסיון החיים בבדיקת התנהגות המבוטח. ההנחיה, אושרה ברע"א 2656/02
גולדברג נ'
ביטוח ישיר איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ לעניין פירוש סעיף 18 לפוליסה התקנית לביטוח רכב, הקובעת את החריג בדבר הפעלת מיגון, בעת שהרכב אינו מאוייש. בפסק הדין,שם, הסתמכה כב' השופטת דותן, בין השאר, על ע"א 608/70
החברה הלאומית לביטוח נ'
חנניה לבן ואח' פד"י כה(1) 784 , 788 וקבעה: "כל אלה הינן הכרעות בדבר המדיניות שבה, לשיטת המפקח, שומה על חברות הביטוח לנהוג
במקרים בהם נגנב רכב בעוד המבוטח עומד לידו. התווית מדיניות הנוגעת ליישום הפוליסה התקנית לרכב היא מתפקידיו העיקריים של המפקח
ולא מצאתי שיש מקום להתערב במדיניות שהותוותה על ידו בהחלטה זו". (עוד בעניין סמכויות המפקח על הביטוח, ליתן הנחיות משפטיות חדשות מצינו
ברע"א 10681/03
כלל חברה לביטוח בע"מ נ'
מדינת ישראל; בג"ץ 7721/96
איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח' נ'
המפקח על הביטוח ואח', פ"ד נ"ה(5) 625, 642).