– אכרם חומוס ואח' נ' – החומוס של אכרם ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק על הסף, שהגישו הנתבעים, ובקשה שהגישו התובעים למתן פסק דין בהעדר הגנה.

עניינו של ההליך בתביעה שהגישו התובעים ביום 28.11.2010, כנגד הנתבעים, בעילה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 [להלן: "החוק"].

לטענת התובעים הם מנהלים מסעדה בשם "אכרם חומוס" בתל-אביב. עוד נטען כי אשתו של התובע 2 הופיעה בתוכנית "האח הגדול" בטלוויזיה ובזכות הדבר זכתה מסעדת אכרם חומוס לפרסום רב ולמוקד עליה לרגל, וזאת אף מעבר למוניטין לה זכתה כמסעדת חומוס איכותית במשך 13 שנים.

עילת התביעה לפי סעיף 1 לחוק, מבוססת על טענת התובעים, לפיה הנתבע 2 [להלן: "הנתבע"] פתח מסעדה בבאר-שבע העונה לשם "החומוס של אכרם", וזאת בסמוך לסיום שידורי תוכנית "האח הגדול" וקשר בדברי הפרסום שעשה את מסעדתו החדשה לתוכנית האח הגדול, ובכך הטעה את ציבור הצרכנים לחשוב כי המסעדה שלו הינה סניף של מסעדת אכרם חומוס שבתל-אביב, השייכת כאמור לתובעים, וכי יתכן והלקוחות יוכלו לראות את אשת התובע 2 ולבקש ממנה חתימה או למסור לה תמיכתם.

לפיכך, עתרו התובעים לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסכום של 100,000 ₪, וכן לסעדים נוספים הכוללים מתן חשבונות, צו מניעה ואפילו צו אנטון פילר, כמו צו להשמדת מוצרים מפרים.

הנתבעים, מצידם, הגישו בקשה לסילוק על הסף של התובענה וביחד עם בקשה זו הגישו גם דחיית המועד להגשת כתב ההגנה, וכל זאת ביום 28.12.2010.

בהחלטתי מיום 10.2.2011 דחיתי את בקשת הנתבעים להארכת המועד להגשת כתב ההגנה והוריתי להם להגיש כתב הגנתם בתוך 20 יום.

עד היום לא הוגש כתב ההגנה.

במקביל, הגישו התובעים תגובתם לבקשה לסילוק על הסף, ובמקביל גם עתרו ליתן פסק דין בהעדר הגנה וזאת משכתב ההגנה לא הומצא לתובעים.

הבקשה לסילוק על הסף

כאמור, הנתבעים עתרו לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה. בבקשתם, טענו הנתבעים שורה של טענות עובדתיות, במטרה להראות כי הנתבע 1 אינו אישיות משפטית, כי מעולם לא נפתחה המסעדה של הנתבע 2 כפי טענת התובעים, וכי מעולם לא מכרו הנתבעים ולו צלחת אחת של חומוס העונה לשם "החומוס של אכרם". עוד טענו הנתבעים שורה של טענות עובדתיות חדשות, שלא בא זכרם בכתב התביעה, וביקשו להראות כי לנוכח טענותיהם העובדתיות החדשות לא היה לתובעים כל מוניטין.

בסעיף 9 לבקשתם, טענו הנתבעים כי "המסעדה אינה קיימת ולמחרת המבקש 2 [הנתבע 2 – א.ב.ג.] הסיר את כל הפרסומים והשלטים לפי הסכם אשר סוכם בין הצדדים."

לא רק שמדובר בטענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר כדבעי [הבקשה נתמכה בתצהיר בג"צי בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; להלן: "תקנות סד"א"], אלא שמדובר בטענה עובדתית שלכאורה מאשרת את העובדה שהיה פרסום כאמור.

הלכה היא כי העדר עילת תביעה הינו פגם המתגלה על פניו של כתב התביעה מקריאתו בלבד וללא צורך בחקירת העובדות. רק אם יווכח בית המשפט, שאף אם יוכחו כל עובדות כתב התביעה לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, רק אז משמעות הדבר היא כי אין עילה לתביעה ודינה להימחק על הסף [השוו י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית בעמ' 384].

נתבע אשר מבקש למחוק תביעת התובע על הסף, בהעדר עילה, חייב לבסס בקשתו על יסוד כתב התביעה, ואין הוא יכול לבססה על עובדות חדשות שהוא מציג מטעמו. במקרה שכזה, יתכן ועומדות לנתבע הגנות, אולם אין זה נכון למחוק את התביעה על הסף. אדרבא, העובדה כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים מלמדת כי דין התביעה להתברר.

משכך, אני דוחה את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף בנימוק של העדר עילה.

בקשת התובעים למתן פסק דין בהעדר הגנה

כאמור, התובעים עתרו למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לכאורה, די בדחיית הבקשה לסילוק על הסף כדי לאפשר לתובעים פסק דין בהעדר הגנה, וזאת על סמך תקנה 97(א) לתקנות סד"א.