ת"ת 61437-12-15 בנק הפועלים בע"מ נ' מראענה

1.ביום 21/7/15 הגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד הנתבעת על סך 7,215 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת אצל התובע המורכבת מיתרת חובה בחשבון העו"ש ומיתרת חוב הלוואות בסך של 6,233 ₪. לכתב התביעה צורפו דוגמת חתימה, שיערוך ריכוז יתרות, תדפיס פעולות אחרונות בחשבון העו"ש, מכתב התראה ואישור משלוח בדואר רשום.

2.לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבעת ביום 20/8/15.

3.ביום 22/12/15 הגישה הנתבעת התנגדות ובקשה להארכת מועד. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות, טען ב"כ הנתבעת כי הבקשה להארכת מועד מוגשת מטעמי זהירות לאור העובדה שהמסירה לא בוצעה באמצעות הדואר ו/או טרם הוקלדה ועל כל פנים טופס האזהרה לא הומצא לנתבעת. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי בזמנו התחילה לקבל חיובים סתמיים וחשבונה חויב בסכומים שונים ומשונים. הנתבעת טוענת כי פנתה לבנק על מנת לברר פשר החיובים המוגזמים אולם פקידי הבנק דחו אותה בלך ושוב ללא כל הסבר ואף החתימו אותה על מסמכים כלשהם לצורך הסדרת העניין, דבר שבלבל אותה עוד יותר. הנתבעת מאשרת את קבלת מכתב ההתראה ומצרפת תגובה למכתב אותה הגישה באמצעות בא כוחה. בסעיף 4 של מכתב התגובה, מבקש ב"כ הנתבעת לדעת במה מדובר ולמה הבנק חייב לתבוע במידה וישנה אפשרות להגדיל את מסגרת האשראי. הנתבעת טוענת כי לאחר מכתב התגובה ששלח בא כוחה, התקשרה אליה נציגה מטעם התובע והודיעה לה כי עליה להפקיד 1,800 ₪. הנתבעת מצרפת אישור לפיו הפקידה 1,800 ₪ ביום 9/9/15. ההתנגדות נתמכת בתצהיר. בסעיף 2 לתצהיר טוענת הנתבעת כי נודע לה לאחרונה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל. הנתבעת טוענת כי ביקשה ממשרד בא כוחה שיוציאו עבורה רשימת תיקים ארצית והופתעה לגלות את קיומו של תיק ההוצאה לפועל למרות שבבנק הבטיחו לה כי אם תשלם תשלומים מסוימים על חשבון ההלוואה, לא יפעלו נגדה והיא עשתה מה שביקשו ממנה. בסעיף 7 לתצהיר טוענת הנתבעת כי פנתה לתובע בעניין נשוא התביעה עשרות פעמים לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בעל פה, בטלפון ובאופן אישי. בסעיף 9 לתצהיר טוענת הנתבעת כי ביקשה לשלוח לה דפי חשבון ופירוט חשבון כדי למסור אותם לבעל מקצוע אך נענתה בסירוב. בסעיף 11 לתצהיר טוענת הנתבעת כי הגיעה בזמנו להסדר עם הבנק לפרוע פיקדון שיופקד על חשבון המינוס, להגדיל את מסגרת האשראי, לפרוס את החוב לתשלומים חודשיים ולהשאיר את חשבון העו"ש פעיל.

4.בעקבות החלטתי המורה לתובע להגיב בכתב לאמור בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד, הוגשה לתיק בקשה לקביעת הבקשות לסיכומים בכתב. בהחלטתי מיום 13/1/16 הבהרתי כי כיוון שהתובע לא רואה צורך בקיום דיון פרונטלי, תגובת התובע להתנגדות תהווה סיכומים בכתב מטעם התובע ותשובת הנתבעת לתגובה זו תהווה סיכומים בכתב מטעם הנתבעת.

5.ביום 31/1/16 הוגשו סיכומי התובע. נטען כי האזהרה נמסרה במסירה אישית לכתובת הנתבעת לידי אחיה של הנתבעת ששמו מדחת אשר חתם על אישור המסירה. לסיכומים צורפו אישור מסירה ותצהיר מוסר. נטען כי אין בבקשה כל נימוק המהווה טעם מיוחד או נסיבה המצדיקה קבלת הבקשה להארכת מועד. לגופו של עניין, נטען כי טענות הנתבעת מועלות באופן כללי וסתמי. נטען כי הצהרת הנתבעת לפיה ביקשה לפרוס את החוב מהווה למעשה הודאה בקיומו של חוב ובנטילת הלוואה מהתובע. נטען כי במכתב ב"כ הנתבעת אין כל בקשה לקבלת מסמכים וזה מלמד שכל מטרת הפנייה של ב"כ הנתבעת היתה אמצעי לחץ להסדר תשלומים נוח. נטען כי התובע הבהיר לב"כ הנתבעת בשיחות טלפון את מהות החיוב אך לא זכה לשיתוף פעולה מצד הנתבעת ולכן לא נותרה ברירה אלא לפתוח תיק הוצאה לפועל. נטען כי התשלום לו טוענת הנתבעת בוצע לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כאשר הנתבעת פועלת על דעת עצמה. נטען כי לא הגיוני שנתבעת הטוענת לחיוב יתר תבצע תשלום על חשבון החוב. כך בפרט כאשר הנתבעת לא מפרטת למי פנתה בעניין תשלומי היתר להם היא טוענת. ב"כ התובע מדגישה כי התשלום ששילמה הנתבעת עודכן בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ולחייב את הנתבעת בהוצאות.

6.ביום 31/1/16 ניתנה החלטה המורה לב"כ הנתבעת להשיב לאמור בסיכומי התובע תוך 20 יום ממועד קבלתם. סיכומי התובע הומצאו לב"כ הנתבעת ביום 8/2/16. ביום 1/3/16 ניתנה החלטה המודיעה לצדדים כי ככל שלא תבוצע פעולה בתיק עד 1/4/16, תינתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק. ביום 2/3/16 הגישה ב"כ התובע בקשה למתן החלטה. ביום 3/3/16 הגיש ב"כ הנתבעת הודעה במסגרתה טען כי עקב נסיבות אישיות נבצר מהנתבעת בת ה – 19 לסור למשרדו בחיפה אולם התגובה תוגש במסגרת הארכה האחרונה שניתנה. בהחלטתי מיום 3/3/16 הבהרתי לב"כ הנתבעת כי בהחלטה מיום 1/3/16 לא ניתנה אורכה להגשת סיכומים ולכן התיק בשל למתן החלטה. לפנים משורת הדין, המתנתי עד היום בשעות אחר הצהריים לקבלת תשובת הנתבעת לתגובת התובע. כיוון שתשובה זו לא הגיעה, ניתנה החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן הפעלתה אינה מותנית בהוכחת קיומו של טעם מיוחד. במקרה שלפניי לא ברור מדוע ב"כ הנתבעת לא ניצל את פרק הזמן שחלף מאז נודע לנתבעת במועד שאינו ידוע ("לאחרונה") על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ועד הגשת ההתנגדות כדי לקבל מב"כ התובע את אישור המסירה ותצהיר המוסר, ככל שאלו לא נסרקו בתיק ההוצאה לפועל נכון למועד הגשת ההתנגדות. בזהירות הראויה אומר כי לא ברור כיצד ייתכן שתצהיר מוסר מיום 20/8/15 טרם נסרק לתיק ההוצאה לפועל נכון למועד הגשת ההתנגדות, 22/12/15.

8.במצב דברים שכזה, אין לנתבעת הסבר מניח את הדעת לאיחור של 3 חודשים בהגשת ההתנגדות. משלא הוגשה תשובה לסיכומי הנתבעת, הנתבעת לא ניצלה גם את ההזדמנות האחרונה שניתנה לה להתייחס לאישור המסירה ותצהיר המוסר שצורפו לסיכומי התובע.