ת"ת 51581-11-15 סלקום ישראל בע"מ נ' טופ ליין - תקשורת בע"מ

מונחת לפני בקשת רשות להתגונן. התובעת היא חברת סלולר והנתבעת הייתה לקוחה שלה.

בתצהיר ההתנגדות נטען כי הנתבעת פנתה אל התובעת בבקשה לקבל את פירוט החיובים ובכלל זה התעריפים לפיהם חושב החוב אך המשיבה נמנעה ממסירת מידע מפורט. יתרה מכך ,סיכום הדברים בין התובעת ובין הנתבעת ומה שהובטח היה שונה בפועל ממה שהוצג על ידי הנתבעת בחשבוניות אשר הונפקו. הנתבעת שילמה את מלוא הסכום לו התחייבה על פי ההסכמות המקוריות האמתיות אליהן הגיעה עם התובעת בסך של 9,136 ₪. התובעת פעלה בניגוד גמור להסכמות בין הצדדים וחייבה את הנתבעת בסכומי כסף גדולים מהמוסכם והחילה תעריפים אשר בינם לבין המוסכם "לא היה דבר וחצי דבר. מדוב בחיובי יתר".

עד כאן טענות הנתבעת בתצהיר ההתנגדות.

דיון והכרעה-

כללי:

ההלכה שמנחה אותנו, והיא כמו נר לרגלנו, בבואנו להחליט על מתן רשות להתגונן, היא שאין לחסום שערי בית משפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שאין צריך להכביר מילים על מרכזיותה בשיטה.

בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

ודוק: ללא עמידה בחובת הפירוט,  יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר, שכן טענות כלליות כגון "אינני חייב דבר" או "פרעתי את החוב" או "חתימתי זויפה", הן טענות שמבחינת תוכנן  מהוות הגנה טובה ועל פי ההלכה המנחה, כשהיא עומדת לבדה, חובה לתת מכוחן רשות להתגונן. התוצאה תהיה, אפוא,  אם לא נקפיד על חובת הפירוט, שההליך של סדר דין מקוצר יהפוך לארוך יותר ,כתכונה כרונית ,אינהרנטית וקבועה, מסדר הדין הרגיל  שכן  בנוסף לכל השלבים שנמצאים בסדר הדין הרגיל, הוא יכלול גם את פרק הזמן שמיום הגשת הבקשה ועד להכרעה בה, וכך יוצא כי המחוקק ביקש לגדור פרצה ואילו אנו פורצים את הגדר.

במתח הזה שבין הצורך לתת לנתבע את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהול משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט לעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים  בהם בית המשפט סמוך ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.