ת"ת
בית משפט השלום חיפה
|
50924-03-16
24/05/2016
|
בפני הרשם הבכיר:
ניר זיתוני
|
- נגד - |
מבקשים/נתבעים :
1. א.י.ד.נ בע"מ 2. איגור דמינט
עו"ד יעקב שניטמן
|
משיבה/תובעת:
חשמל ישיר חיפה בע"מ עו"ד רובי נצר א.י.ד.נ בע"מ עו"ד יעקב שניטמן
|
החלטה |
בענין : התנגדות לביצוע תביעה
1. ביום 9.2.16 הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה על סכום קצוב ע"ס 41,116 ₪
בגין סחורה אותה מכרה התובעת לנתבעת 1 ( להלן "הנתבעת") בשנת 2015 ולא
שולמה תמורתה . התביעה נגד הנתבע 2 ( להלן "הנתבע") הוגשה בגין ערבותו
להתחיבויות הנתבעת כלפי התובעת .
לכתב התביעה צורפו חשבון אשראי פתוח הכולל ערבות אישית , כרטסת של
הנתבעת אצל התובעת לתקופה מיום 1.1.15 עד 26.11.15 , תדפיס חובות שטרם שולמו
הכולל את חשבוניות החוב , חשבוניות , טפסי הזמנה , תעודות משלוח שמרביתן
חתומות ע"י מקבלת הסחורה בציון שמו , תעודות החזרה , הסכם מכר המסדיר
את תנאי ההתקשרות בין הצדדים , מכתבי התראה ואישורי מסירה של מכתבי ההתראה .
2. ביום 14.3.16 הגישו הנתבעים התנגדות הנתמכת בתצהירו של הנתבע .
הנתבע מצהיר כי בתום לב לא בדק את חיובי התובעת עבור המוצרים שסיפקה לנתבעת
בשנים 2012 עד 2015 . נטען כי עובדי הנתבעת נהגו להתייצב אצל התובעת ולרכוש מוצרים
בהסכמה של הנתבע שניתנה טלפונית . נטען כי חלק מההסכם בין הצדדים היה תשלום
של שוטף פלוס 60 מתאריך קבלת החשבונית ולא מיום מסירתה בפועל. נטען כי לא אחת התייצבו עובדים של הנתבעת אצל התובעת לצורך רכישת מוצרים אך לא קיבלו קבלה או אסמכתא כלשהי לגבי הסכום בו חוייבו ועליו הוחתמו. נטען כי האסמכתא היתה מתקבלת באיחור של חודש ולעיתים אף יותר. נטען כי התובעת נהגה למסור חשבונית באיחור לאחר בקשות חוזרות ונשנות , ככל הנראה על מנת לטשטש את זכרונו של הנתבע לצורכי גבייה מופרזת. הנתבע טוען כי לא היתה כל ידיעה אישית בעת רכישת המוצרים מה הם המחירים בהם חייבה התובעת בפועל. נטען כי בתקופה האחרונה הבחין הנתבע יחד עם שותפו כי המחירים הנקובים בחשבונית אינם המחירים להם התחייבה התובעת ולא אחת נעשו פניות לקבלת זיכוי והחזר תשלומים בהתאם. לתמיכה בטענה זו, צורפה תעודת החזרה מיום 18/9/14 המתייחסת לחבקי ניילון ומפסק בקופסא. עוד נטען כי התובעת התחייבה להנחות למוצרים ספציפיים אך לא עמדה בהתחייבותה. נטען כי התובעת ביצעה החזרים לא בהתאם לסכומים שחייבה תוך החלפת דגמים וסכומים נמוכים מאלו שחוייבו. נטען כי התובעת נקטה בשיטה של החלפת מספרי מק"ט והיתה מזכה בסכומים נמוכים יותר. נטען כי לאחר שבמקריות עלה הנתבע על חיובי יתר, ביקש הנתבע מעובדיו לבצע בדיקות מעת לעת. הנתבע מצטער על כך שהבחין בחיובי היתר רק בשנת 2015, שהיא השנה בה הפסיק לרכוש מוצרים מהתובעת. נטען כי נמצאה טעות בשווי של 38,548 ₪ ורק כעבור חודשיים נרשם זיכוי בכרטסת. בגוף ההתנגדות הועלו טענות סותרות בשאלת קיומו של חוב. בסעיף 13 נטען כי אין חובת תשלום לתובעת. בסעיף 14 נטען כי לכל היותר על הנתבעים לשלם הפרשים לאחר בדיקה משותפת של התחשבנות על ידי הצלבת חשבוניות, קבלות ותשלומים ששולמו. בסעיף 17 נטען כי הנתבעים לא שוללים אפשרות לקיום חוב אך בסכומים הרבה יותר נמוכים מסכום התביעה. בסעיף 15 נטען כי התביעה לוקה בחוסר דיוקים ומסמכים.