בעניין: התנגדות לביצוע התביעה
1.ביום 16/12/13 הגישה התובעת כנגד הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 11,304 ₪ בגין שימוש בשירותי רט"ן של התובעת במסגרת הסכם מיום 5/12/12. לכתב התביעה צורף מסמך שכותרתו "עמוד עיקרי פרטי התוכנית" הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע בפני נציג המכירות של התובעת שגיא מורי. על פי מסמך זה הלקוח הוא הנתבע, אשר כתובתו ברח' הרב קוק 1 כפר יונה. על פי אותו מסמך הקו אליו מתייחס ההסכם מספרו 0525120482. כמו-כן מוזכר קו סלולרי נוסף במשלוח הודעה בדבר ניצול חבילת גלישה שמספרו 0504569874. כמו-כן צורפו מסמכי ההסכם המלאים שנחזים להיות חתומים בחלקם על ידי הנתבע בחתימה הכוללת את המילה "מוניס". בין היתר צורף טופס הוראה לתשלום באמצעות הוראת קבע מחשבון בבנק יהב. החתימה שמופיזה כחתימת בעל החשבון, שונה באופן מהותי מהחתימות האחרות. כמו-כן צורף לכתב התביעה דו"ח פעולות ללקוח המתייחס ללקוח מס' 297901325 ששמו הוא שם הנתבע. דו"ח הפעולות ללקוח מפרט יתרת חוב של 4,038 ₪ נכון ליום 6/5/13 אשר הפכה ליתרת חוב של 11,002 ₪ נכון ליום 25/11/13. אין כל הסבר בכתב התביעה עצמו לגידול משמעותי שכזה ביתרת החוב בין שני המועדים הנ"ל.
2.הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה טען כי לא חתם על אף אחד מהנספחים שצורפו לכתב התביעה. הנתבע טען כי מס' המנוי המופיע בעמ' עיקרי פרטי התוכנית אינו מס' המנוי שלו ומעולם לא היה. הנתבע ציין כי הוא משתמש בטלפון אותו קיבל ממעבידו ומספרו 0524686898 ומעולם לא היה לקוח של התובעת. הנתבע מוסיף וציין כי גם הכתובת שמופיעה במסמך הנ"ל אינה כתובתו ומעולם לא היתה. גם מס' הסלולר הנוסף שמופיע במסמך אינו של הנתבע ומעולם לא היה. הנתבע מציין כי אין ומעולם לא היה לו חשבון בבנק יהב. הנתבע מצביע על אי ההתאמה שתוארה לעיל בין יתרת החוב בדף פעולות הלקוח לבין סכום התביעה. הנתבע מפנה בתצהירו לשני מכתבים אותם שלח לתובעת ובמסגרתם פירט טענות אלו , אך ללא הועיל.
3.בתגובה להתנגדות, הגיש ב"כ התובעת תגובה עבת כרס אליה צורפה עשרות עמודי נספחים. נטען כי פרטיו האישיים של הנתבע מופיעים בכל חוזי ההתקשרות מלבד חוזה ההתקשרות תחת מס' לקוח 297901494, אשר נעשה מול סיון סולומון ת.ז. 313353989. ב"כ התובעת מפנה למכתבו של ב"כ הנתבע מיום 19/6/13 בו הוזכרה תלונה שהגיש הנתבע למשטרה ומציין כי טרם התקבל אצל התובעת העתק התלונה הנ"ל. עוד נטען כי על אף התכחשותו של הנתבע לכל קשר בינו לבין התובעת, יצרה נציגת ב"כ התובעת קשר עם אחד הטלפונים הרשומים תחת הנתבע ומי שהזדהתה כגרושתו, גב' מרינה, הסכימה לשלם את החוב נשוא התביעה אך לא עמדה בהבטחתה. לפיכך נטען כי טענת הזיוף דורשת בירור מעמיק של הנתבע מול בני ביתו ולכן יש לדחות את ההתנגדות על הסף.
4.בתשובה לתגובה טוען ב"כ הנתבע כי אין בתגובת התובעת כל מענה לטענתו לפיה לא התקשר עם התובעת ואינו חייב לה סכום כסף כלשהו. נטען כי דווקא בתגובת התובעת יש הודעה עקיפה בנכונות טענות הנתבע. נטען כי לפי האמור בתגובה גרושתו של הנתבע, אשר אינה מבאי ביתו, היא כנראה זו שזייפה את חתימתו וזוהתה על ידי נציג המכירות של התובעת כאילו היא הנתבע.
5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.
6.ראשית, לא ניתן כל מענה לטענת הנתבע, לפיה אין בכתב התביעה כל הסבר לגבי הפער בין הסכום שמופיע בשורה התחתונה של הכרטסת המכונה "דוח פעולות ללקוח" לבין סכום החוב הכולל המופיע באותו דו"ח.
7.שנית, לא נסתרה ולא התערערה טענת הנתבע לפיה לא התקשר כלל עם התובעת ולא חתם על אף אחד מהמסמכים אשר צורפו לתביעה כמסמכי ההתקשרות. מדובר בטענות מפורטות המסבירות מדוע אין כל קשר בין הנתבע לבין מסמכים אלו. דווקא תגובת ב"כ התובעת הכוללת אמירה לפיה טענת הזיוף דורשת בירור מעמיק, מצדיקה ומחייבת בירור המחלוקת בהליך משפטי מלא. כך בפרט נוכח טענת ב"כ התובעת לפיה מי שהתחייבה לשלם את החוב נשוא התביעה היא גרושתו של הנתבע, גב' מרינה. לא ניתן להניח כדבר מובן מאליו כי גרושתו של הנתבע היא אחד מבני ביתו, שכן נקודת המוצא הינה כי אנשים שמתגרשים לא ממשיכים לגור ביחד, אלא אם הוכח אחרת.
8.אשר על כן, אני מקבל את ההתנגדות.