בת"ת
בית משפט השלום רחובות
|
38835-05-14
07/01/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקש:
קהא אלעזר
|
משיבה:
סלקום ישראל בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת המבקש להתיר לו להתגונן בפני תביעה על סכום קצוב שהגישה המשיבה, בטענה כי השתמש בשירותיה של המשיבה ונותר חייב לה סך מעט יותר מ-2,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה).
לטענת המבקש, זויפו החתימות שבהסכם מכוחו הוגשה התביעה ואף הוגשה בגין כך תלונה למשטרת ישראל.
בדיון שהתקיים בפני ביום 30.12.14 נחקרו המבקש ואביו על התצהירים שהגישו לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן, והצדדים סיכמו טענותיהם.
המבקש עצמו לא ידע להסביר כמעט דבר בקשר לסוגיות שבמחלוקת ("לא ראיתי [שירד לי כסף מהחשבון]" – עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 17; "לא יודע כלום, ולא ראיתי כלום" (שם, שורה 22); "אני לא יודע כלום על החשבון" (שם, שורה 26); "אני לא יודע [אם ההורים שלי השתמשו בציוד]" (שם, עמוד 4, שורה 26).
הובהר כי אביו של המבקש הוא זה שלמעשה התקשר עם המשיבה, ומשיקוליו שלו ושל אשתו נעשתה ההתקשרות ושולמו החשבונות על שם המבקש ובאמצעות חשבון הבנק שלו.
לטענת ב"כ המשיבה, בחרו המבקש ומשפחתו כיצד לנהל את ענייניהם וזאת בחירתם המשפחתית, אך אין בה כדי לשלול את חיובו של המבקש – שכן את החוב בגין שימוש או ציוד יש לשלם. עוד טענה ב"כ המשיבה כי התנהלות המבקש באופן בו הוגשו בקשות לאינספור מטריחה את בית המשפט ואת המשיבה, ומשכך יש לדחות את ההתנגדות ולחייב את המבקש בהוצאות.
בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן