ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
8209-03-15
24/07/2016
|
בפני השופטת:
אושרית הובר היימן
|
| - נגד - |
תובע:
גלעד זאב זפרן
|
נתבעת:
למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ
|
| פסק דין |
עניינה של התביעה פרסומים ששלחה הנתבעת לתובע באמצעות הדואר האלקטרוני; לטענת התובע בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן – "חוק התקשורת").
טענות הצדדים:
הצדדים הביאו בפני ביהמ"ש את טיעוניהם בהרחבה, בכתב ובעל פה. בתיק התנהלו שני דיונים ואף הותר יצוג באמצעות עו"ד, הואיל והתובע הינו עו"ד במקצועו. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, ופרט לדיון העובדתי, פירטו הצדדים טיעוניהם המשפטיים, לאור הפסיקה שניתנה בסוגיות דומות לשאלות שעלו במקרה דנן.
תמצית הטענות תובאנה להלן:
לטענת התובע, הנתבעת שלחה אל כתובת הדוא"ל שלו 59 הודעות אלקטרוניות ובהן דיוור פרסומי, וזאת מבלי שניתנה הסכמתו המפורשת לכך. לטענת התובע, אף שפנה בכתב לנתבעת, ביום 24.08.14, וביקש את הפסקת פרסומות אלו נשלחו אליו עוד כ- 37 הודעות לאחר פנייתו (נוסף ל – 22 ההודעות שנשלחו לפני בקשת ההסרה). התובע טען לפגיעה בפרטיותו, והוסיף כי גם באם הסכים הנמען לקבל דבר פרסומת בעבר או לא הודיע על סירובו לקבלם, ביכולתו לשוב אל המפרסם ולהודיע על סירובו.
הנתבעת אינה מכחישה את עצם משלוח דברי הדוא"ל. אולם, לטענתה התובע נרשם מרצונו החופשי לאתר אותו היא מפעילה ומסר את פרטיו וכן את הסכמתו לקבלת דיוור פרסומי. הנתבעת הציגה צילום מסך שצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה לכאורה רישומו של התובע לאתר ומתן הסכמתו לקבלת דיוור. לטענת הנתבעת, העובדה שהתובע מסר את פרטיו, מהווה ראיה לכך שהתובע נרשם באופן אקטיבי. אמנם, הרישום נעשה וההסכמה ניתנה לפני כניסת התיקון לחוק התקשורת לתוקפו, אולם אין בכך בכדי לשלול את תוקפה של ההסכמה. לטענת הנתבעת, אף שקיימות מספר אפשרויות הסרה מרשימת התפוצה, התובע לא פעל באמצעותן ולא הסיר את שמו וכתובתו מרשימת התפוצה. בכך, לטענת הנתבעת, פעל התובע בחוסר תום לב. חוסר תום ליבו של התובע, לטענת הנתבעת, אף בא לידי ביטוי בעובדה ששלח בקשת הסרה לכתובת דוא"ל שנכתב לגבי מפורשות שאין להשיב לה (do-not-reply) ובכך שנמנע מלצרף לכתב התביעה את התשובה האוטומטית שקיבל מן המערכת לפיה לא תשובתו לא הגיעה ליעדה. התובע שלח הודעה אחת והסתפק בה.
לטענת הנתבעת, עם קבלת מכתב בדואר רשום, ביום 4.02.15, ובו בקשת הסרה, הוסר שמו של התובע כליל מרשימת הנמענים של האתר.
בתשובה, טען התובע כי שלח לנתבעת בקשת הסרה בהתאם להוראות סעיף 30 א(ד) לחוק, בעוד שהנתבעת טוענת לדרכי הסרה שאינן קבועות בחוק. באשר לטענת הנתבעת בדבר הסתרת ההודעה האוטומטית, טען התובע כי ההודעה לא צורפה בשל טעות טכנית בלבד.
כן טען התובע, יש להתייחס לעובדה כי הנתבעת לא רשמה את המילה "פרסומת" כמחויב בהתאם לסעיף 30(א)(ה)(1)(א) ושלחה עד סוף שנת 2012 הודעות שלא בהתאם להוראות החוק. לטענת התובע, בהתאם לסעיף 30(א)(י)(5) ברגע שנשלחה למשגר הודעת פרסום, חזקה כי המפרסם שיגר ביודעין.
דיון והכרעה:
השאלה הראשונה בה עלינו לעסוק היא, האם ניתנה הסכמת התובע למשלוח דברי הפרסומת?