מימון נ' רצון

לפני תביעה על סך 7,300 ₪.

התובע טוען כי חתם על זכרון דברים לרכישת רכב מהנתבע ובו נכתב כי אם תתגלה בבדיקה עדות לתאונה שעבר הרכב תבוטל העסקה. בבדיקה שנערכה נמצאו תיקוני צבע רבים, החלפת שמשה והחלפת עמוד תומך, ומשלא הסכים הנתבע לבטל את העסקה דורש עתה התובע כי יפוצה בגין הנזקים וירידת הערך.

הנתבע טוען, מנגד, כי בנו של התובע בדק את הרכב כשבוע לפני הרכישה ואף נטל אותו לנסיעת מבחן. עוד נטען כי רק יומיים לאחר הרכישה פנה התובע לנתבע והעלה טענות קשר לשריטות "חשודות" אשר לאורן מסר את הרכב לבדיקה וקיבל את הממצאים המצוינים לעיל. הנתבע מכחיש את הטענה כי הרכב עבר תאונה.

לתיק בית המשפט הוגשו זכרון הדברים וטופס בדיקה.

בזכרון הדברים, שנחתם ביום 11.5.16, צוין: "המוכר מצהיר כי הרכב לא היה מעורב בתאונה כלשהי ולא בוצעו בו תיקוני פח", ובהמשך: "במידה ו[ב]בדיקה יתברר שהרכב אינו כפי שהצהיר המוכר והרכב עבר תאונה העסקה בטלה".

בבדיקה, שנערכה במכון קומפיוטסט באר שבע ביום 13.5.16 נמצאה שלדת המרכב לא תקינה וצוין כי נמצאו שריטות ופגמים קלים בעלי משמעות שולית, סימני פירוק והחלפה של תומך אחורי ושמשה אחורית (וכן ממצאים אחרים).

התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי המלמדת על התוצאה של ממצאי הבדיקה ומשמעותם הכספית. בפתח הדיון הודיע התובע לבית המשפט כי גם בהעדרה של חוות דעת כזו הוא מבקש לקיים את הדיון במועד שנקבע ולא לדחותו לשם הגשת בקשה לתיקון ולהשלמת כתב התביעה ונספחיו.

הצדדים חזרו בדיון על הטענות בכתבי הטענות והנתבע ביקש לתמוך טענותיו גם בעדותו של דודו, בעל מכון לבדיקות רכב, שהעיד כי במועד רכישת הרכב הציע לתובע לבצע בדיקה של הרכב – אך כי התובע סירב להצעה זו. התובע הכחיש טענה זו וטען כי ביקרו אצל דודו של הנתבע רק לשם מסירת רכב חלופי לנתבע.

בנוסף, הבהיר התובע כי בנו, שהיה מעורב בשלב מוקדם של הליך רכישת הרכב, לא יכול היה להגיע לבית המשפט ולמסור עדות בשל מחוייבותו במסגרת שירותו הצבאי.

דין התביעה להדחות.

על התובע בהליך אזרחי להוכיח הן את אחריותו של הנתבע לנזקים הנתבעים והן את הנזקים עצמם. אף שיתכן שהיה בידי התובע להוכיח כי דין עסקת המכר להתבטל נוכח התניה שבזכרון הדברים הרי שסעד זה לא נתבע. התובע עותר לפצותו בגין עלות תיקון חוזר של צבע בפגושים וכנף אחורית ובגין ירידת ערך הרכב – ולא הוצגה כל ראיה לנזקים אלו.

כאמור, בפתח הדיון הצביע בית המשפט בפני התובע על הקושי בהוכחתם של נזקים אלו ואף על פי כן בחר התובע שלא להשלים ולתקן את כתב התביעה. גם מעיון נוסף בראיות שהוצגו לא נמצא כי עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח את נזקיו.

משכך, כאמור, ואף ללא הכרעה בשאלת האחריות – דין התביעה להדחות.

בנסיבות ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.