הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובעים ביקשו לערוך אירוע ברית מילה לבנם. לשם כך התקשרו התובעים עם הנתבעת במסמך "הזמנה" על פיו האירוע יתקיים באולם הנתבעת בגדרה, ביום 23.05.15 בין השעות 15:00-18:00, במחיר של 90 ₪ למנה.
יום טרם האירוע, בשל קצר חשמלי, נגרמה שריפה באולם האירועים. התובע ששמע על כך התקשר לנתבעת, ונמסר לו כי הנתבעת מצפה לערוך את האירוע כמתוכנן. בבוקר יום האירוע "התבשרו" התובעים כי בשל סירוב חברת החשמל לחיבור מחדש של האולם לזרם החשמל, לא יכול האירוע להתקיים כמתוכנן.
2.לדברי התובעים, בשלב זה – כשעתיים בלבד לפני האירוע המתוכנן - נכנסו למצוקה, ביצעו שיחות ובירורים רבים ולאחר מאמץ עלה בידיהם לאתר מסעדה בגדרה בה יוכלו לקיים את האירוע. עם זאת, טענו התובעים כי מדובר היה באירוע שונה מזה לו קיוו, ובעלות גבוהה יותר של 130 ₪ לסועד, כאשר בחישוב כללי (123 מוזמנים) נדרשו לשלם 4,920 ₪ מעבר לעלות המתוכננת.
התובעים עתרו לפיצוי בגין ההוצאה העודפת שנגרמה להם, וכן בגין עוגמת הנפש, הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, ושכ"ט עו"ד בגין ייעוץ משפטי שניתן להם.
3. הנתבעת טענה כי ביטול האירוע לא היה באשמתה, ועל כן חל הפטור שנקבע בסעיף 3 לטופס ההזמנה, על פיו "האולם אינו אחראי עבור נזקים שאינם תלויים בו, כגון שריפה, הפסקת חשמל...".
עוד טענה הנתבעת כי כאשר התברר לה שאין מנוס מביטול האירוע, תיאמה עם אולם אירועים ברחובות שהיה ערוך לקיים את האירוע, אולם התובעים התנגדו להצעה זו.
4.במהלך הדיון אישרו התובעים כי הוצע להם לקיים את האירוע ברחובות, אולם לא רצו להעביר את מקום המסיבה מגדרה לרחובות, מה עוד שההצעה הועברה לאחר שכבר "סגרו" עם המסעדה, ולא רצו לבטל את ההזמנה החלופית. נוסף על כך הסביר התובע כי חשש שהכנת ארוחה לכמות משמעותית של מוזמנים באולם שאינו מכיר ושלא נערך לכך מבעוד מועד לא תתבצע באופן ראוי.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.
6. אפתח ואבהיר כי לטעמי, לא חל הסייג שנקבע בהזמנה על פיו פטורה הנתבעת מאחריות במקרה של שריפה או הפסקת חשמל, שכן תנאי מקדים לחלות הסייג הוא שמדובר בתקלה "שאינה תלויה" בנתבעת.
על המקרה דנן חלה הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובעת כי:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידיאשאו עקבאש, וכי הנתבע הבעיר אתהאשאו היה אחראי להבערהאש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאההאש - על הנתבע הראיה שלא היתהלגבי מקורה שלהאשאו התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."
במקרה כזה, נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבעת, אשר עלית להוכיח כי לא התרשלה לגבי התלקחות האש או התפשטותה. במקרה זה הנטל המוטל על הנתבעת דומה לנטל השכנוע הרגיל במשפט האזרחי, קרי, בשיעור של 51%.
בע"א 4473/93,יער זאב בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(1) 866 [1996] (להלן: "פרשת יער זאב") קבע בית המשפט העליון כדלקמן:
"מלשון הסעיף עולה, כי המחזיק יוכל לעמוד בנטל שהוטל עליו רק אם יראה כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו, תהיה סיבת האש אשר תהיה..."
7.במקרה דנן, לא הובאה כל ראיה מצד הנתבעת לגבי מקור האש. בדיון טען מנהל הנתבעת כי השריפה פרצה בשל קצר במכשיר טיגון, כך נמצא לדבריו על ידי חוקר שריפות, אולם דו"ח החוקר לא הוגש לבית המשפט. כמו כן, לא הוגשו דו"חות תקופתיים וממצאי בדיקה של איש אחזקה או של חשמלאי מומחה, אשר לדברי נציג הנתבעת מבצעים בדיקות באולם לכל הפחות מדי ששה חודשים.
בהעדר ראיה כלשהי על בסיסה ניתן לקבוע כי הנתבעת פעלה תוך שימוש באמצעי זהירות כאלה שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותה, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לפרוץ השריפה, ועל כן אינה מוגנת על פי הסייג בסעיף 3 להזמנה.
8.מעבר לאמור, הנתבעת אחראית לכך שהודעה על ביטול האירוע נמסרה על ידה רק בבוקר יום האירוע עצמו, שעות ספורות לפני הגעת האורחים. זאת, למרות שהקצר, והשריפה בעקבותיו, התרחשו יום קודם לכן.