מג'אדבה (אסיר) נ' רמלה ואח'

זוהי תביעה כספית בגדרה עותר התובע לחיוב הנתבעים בסך של 10,000 ש"ח בשל נזקים לא ממוניים.

1.התובע, אסיר בכלא איילון במועדים הרלבנטיים לתביעה, פנה למפקד האגף בו שהה, הוא הנתבע 2, והעביר לידיו עתירות אסיר לשם הגשתן לבית המשפט המוסמך. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם לפקודת נציבות 04.31.00 היה על הנתבע 2 לאשר בחתימתו כי קיבל את העתירות (סעיף 10(א) לפקודה), וכי הנתבע 2 לא אישר כאמור.

2.לטענת התובע, פגע הנתבע 2 בזכויותיו, גרם לו תחושת אי נוחות, השפלה, כאב ועוגמת נפש. התובע תבע את נציבות שירות בתי הסוהר ואת הנתבע 2 אישית, בנזק המוערך על ידו ב- 10,000 ש"ח.

לטענת הנתבעים, מנגד, התובע הינו מתדיין סדרתי אשר מגיש תביעות סרק, ואף בתביעה זו העלה התובע טענות סרק אשר הינם בגדר זוטי דברים.

הנתבעים הגישו הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין, בה הודיעו כי הנתבע 2 חסין מפני תביעה בנזיקין בשל האירוע מושא התביעה.

3.הצדדים התייצבו לדיון, כל צד חזר על טענותיו. התובע מציין, כי חובתו של הנתבע 2 לחתום על העתירה מוכרת היטב בדין, וכי יש לפצותו בשל הפרת חובה זו. לטענתו, הנתבע 2 פעל ממניעים אישיים ועל כן אין לפטור אותו ממעשיו ולהעניק לו חסינות.

עם זאת, התובע מאשר כי העתירות אותן הגיש אכן הועברו לבית המשפט במועד.

מעדותו של הנתבע 2 עולה תמונה מורכבת מזו שתוארה על ידי התובע. לטענתו, 3-4 שעות ראשונות בכל בוקר מוקדשות לנושא ביטחון, ביקורת, סיור באגף וטיפול באירועים חריגים. בזמן זה אין ביכולתו לטפל בפניות אישיות של האסירים. באותו הבוקר, חרף כך שהוסברו לתובע נהלי האגף, החל התובע ל"רדוף" אחריו לשם הגשת עתירתו, והמשיך לעשות כן למרות שביקש ממנו לחדול מכך. לבסוף, כשקיבל את התובע, זה התייצב בפניו במכנסיים קצרים, בניגוד לנהלי האגף. הנתבע מציין שלא ידע כי עליו לחתום על העתירות ועל כן הסתפק בתיעוד הגשתן ביומן פניות האסירים (צורף כמוצג) והעבירן לטיפול כמתחייב. לטענתו, הוצג לתובע תיעוד הגשת העתירות ביומן פניות האסירים. החתימה לא בוצעה בתום לב, בשל כך שעל חלק מהמסמכים יש חובה לחתום (עתירות אסירים) ועל חלק אין חובה דומה (תלונות אסירים).

למען השלמת התמונה, התובע אישר, בחקירתו הנגדית, כי אכן פנה לנתבע 2 מספר פעמים באותו הבוקר.

4.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בנסיבות העניין כפי שהוצגו בפניי, לא מצאתי לפסוק פיצויים לטובת התובע. אין מחלוקת כי היה על הנתבע 2 לאשר לתובע בחתימתו על קבלת העתירות ולא להסתפק בציון הגשתן ביומן. זכותו של האסיר לקבל אסמכתא להגשת העתירה ברורה, והינה ראייתית בעיקרה, לשם מניעת מחלוקת בכל הנוגע למועד הגשת העתירה.

יחד עם כך, בנסיבות תיק זה - בהן התובע פעל בניגוד לנהלי האגף וגרם להחרפת הסיטואציה, כמו גם דקדק, לשיטתי יתר על המידה, עם חובות הצד שכגד תוך התעלמות מחובותיו שלו (כניסה בלבוש שלא בהתאם להנחיות מנהל האגף, ולא בשעות המתאימות לכך), יש לייחס לו אשם תורם גבוה. עוד נתתי דעתי לחובת הקטנת הנזק הקבועה בדין, ולכך שניתן היה למנוע כליל את הנזק באמצעות פניה לנתבע 2 בבקשה כי הלה יחתום על העתירה.