לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 03.06.2015 בהיעדר התייצבות המבקש לדיון ולאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה (להלן: "פסק הדין").
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 16.03.2016, למעלה מתשעה חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין. המבקש טוען כי לא קיבל זימון לדיון ולכך שלא בוצעה הדבקת מסמכי התביעה והזימון על דלת דירתו, על יסודם נקבע כי בוצעה לו מסירה כדין בדיון אליו הוא לא התייצב. עוד טוען המבקש לקיומם של סיכויי הגנה טובים מפני התביעה, לאור בטלות ההסכם בינו לבין המשיב בשל הפרות המשיב ואי אספקת מלוא הטובין שבהזמנה הראשונה. בנוסף טוען המבקש לשיהוי מצד המשיב בהגשת התביעה שלושה ימים טרם חלוף תקופת ההתיישנות, ופגיעה עקב כך ביכולתו להציג מסמכים להוכחת הפרות המשיב.
המשיב התנגד בתגובתו לביטול פסק הדין ועמד על תקינות ההמצאה שבוצעה למבקש בכתובתו הרשומה במשרד הפנים. לחלופין עותר המשיב, ככל שפסק הדין יבוטל, להעברת התביעה לבית משפט השלום או לאפשר ייצוגו בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין.
בטרם אדרש לבחינת הבקשה לגופה, יש לבחון את המועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.
תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז -1976 קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך 7 ימים מיום המצאתו למבקש הביטול. לגבי בקשה המוגשת בחלוף מועד זה, ככל מועד הנקבע בחיקוק, יש להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" לאי עמידת מבקש הביטול פסק הדין במועד להגשת בקשתו, כמצוות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו לעניין זה ת"ק (ת"א) 9010-08-08 גדפור שקד נ' לייטנר (1.2.2015), רת"ק (מחוזי - י-ם) 32288-09-13 איזוטסט בע"מ נ' כהן (23.10.2013).
המבקש טוען כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 10.03.2016 ממסירת האזהרה בדבר הליכי ההוצאה לפועל שננקטו לביצוע פסק הדין להוריה של חברתו, וכי עד למועד זה לא קיבל מסמך מהמשיב או מבית המשפט. במערכת נט המשפט אין אינדיקציה על ביצוע מסירת פסק הדין למבקש והמשיב בתגובתו לא טען למועד אחר בו הומצא פסק הדין למבקש. כך שאין לדון את המבקש לכף חובה בשל מועד הגשת הבקשה.
אשר לבקשה לביטול פסק הדין, בהתאם לאישור המסירה שהוצגו בדיון מיום 03.06.2015 ולתצהיר שליח המסירה, המצאת כתב התביעה והזימון לדיון למבקש בוצעה באמצעות הדבקה ביום 11.05.2015 במען הרשום של המבקש במשרד הפנים, וזאת לאחר שלשה ביקורים במועדים ובזמנים שונים במועד זה. בהקשר זה אין די בטענות המבקש בעלמא כי מבירור שערך עם שכניו לא הודבק דבר על דלת הדירה. המבקש לא הציג תשתית ראייתית לתמיכת טענותיו שלידתן למעלה מעשרה חודשים לאחר מועד ביצוע המסירה על דרך הדבקה במענו הרשום. בכלל זה המבקש לא הבהיר מה הוא המען בו התגורר במועד המסירה, לא פרט זהותם של אותם שכנים ולא צירף תצהיר או מסמך ממי משכנים אלה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי המבקש לסתור את תקינות המסירה על דרך הדבקה למענו הרשום הנתמכת בתצהיר שליח המסירה, ויש לראות במבקש כמי שזומן כדין לדיון אליו לא התייצב.
יוצא מכך שבקשת הביטול אינה "מחובת הצדק" וסמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין מסורה לשקול דעתו של בית המשפט אשר יבחן האם שניים אלה: ראשית מה הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון, ושני סיכויי התביעה אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא העיקר, ולראשונה אך חשיבות משנית, שכן את מחדל זה, ככלל, כאשר המבקש מראה סיכויי הצלחה בתביעתו, ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. הנטל להראות שני טעמים אלה מוטל על מבקש הביטול (ראו לעניין זה רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (05.08.1992).
גישת בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינה גישה ליברלית, ואף ביתר שאת בבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, באשר אי ביטול פסק הדין כמוהו כ"נעילת שערי המשפט" בפני המבקש (רת"ק (מחוזי ב"ש) 12626-12-11 ג'רבי נ' בן משה (11.01.2012). עם זאת, אין פרוש הדבר שבכל מקרה ייעתר לה בית משפט כבדבר שבשגרה, ובעל דין שלא מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלי יריבו ומזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"מ כו (1) 772). בהקשר זה יש לאזן בין שני אינטרסים הניצבים על כפות המאזניים, מחד גיסא זכות המבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא עקרון סופיות הדיון וזכות צדדים להליך לסמוך ולהסתמך שהתיק הסתיים ולא יהיה עליהם להיטלטל שוב באותו עניין לבית המשפט.
במקרה זה המבקש אינו מפרט טעם להצדקת אי התייצבותו לדיון מיום 03.06.2015, אף שכתב התביעה ההזמנה לדין על פי אישור המסירה ותצהיר שליח המסירה הומצאו למבקש כדין במענו הרשום ביום 11.05.2015.
אשר לסיכויי הגנה, עילת התביעה עניינה הסכם מיום 06.04.2007 לאספקת משקפי שמש לבית העסק של המבקש באנגליה וטענת המשיב כי המבקש לא עמד בהתחייבויותיו להזמנה בהיקף הכספי המוסכם. לטענת המבקש, ההסכם בטל בשל הפרת המשיב ואי אספקת סחורה שהוזמנה במלואה. בגין כך טוען המבקש כי נגרם נזק כבד לבית העסק שלו ופגיעה במכירות. המבקש טוען טענות אלה בעלמא, ללא פירוט אילו פרטי הזמנה לא סופקו, היקפן הכספי ומה נזקיו הנטענים, כך שאין די בטענות הכלליות שהוא מעלה כדי ללמד על סיכויי הגנה טובים להדיפת התביעה נגדו.
עוד טוען המבקש לדחיית התביעה מחמת שיהוי לאור קיומו של נזק ראייתי, לאחר שהתביעה הוגשה שלושה ימים בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, מתוך ידיעה כי לא יעלה בידי המבקש לשמור את ראיותיו. בסעיף 10 לבקשה מוסיף המבקש ומדגיש: "בסוף שנת 2010 חזר המבקש להתגורר בישראל, ולפיכך יטען המבקש כי ברור שאין לו שום יכולת היום להשיג מסמכים שיוכיחו את ההפרה". כך שאליבא המבקש קיים קושי להוכחת הגנתו. מנגד טענת השיהוי אותה מעלה המבקש, לא ניתן בשלב זה לומר כי היא נטולה אחיזה.
במכלול נסיבות העניין, ובשים לב לזכות הפנייה לערכאות ומתן למבקש יומו למול סיכויי ההגנה שהיכולת של המבקש להוכחתם, אליבא המבקש עצמו, אינם גבוהים יחד עם העדר טעם בבקשה להצדקת אי התייצבות המבקש לדיון - פסק הדין יבוטל כפוף לכך שהמבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות הדיון, וכן יפקיד בקופת בית המשפט סך של 2,000 ₪. התשלומים לעיל יופקדו על ידי המבקש בבית המשפט תוך 20 יום מקבלת ההחלטה. בנוסף המבקש ימציא תוך מועד זה כתובת מלאה בה הוא מתגורר, וכתובת דוא"ל.
לא יופקדו התשלומים לעיל או לא תימסר כתובת המבקש, תידחה הבקשה ופסק הדין יוותר על כנו.
המזכירות באדיבותה תודיע לצדדים, ולמבקש גם טלפונית.
ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.