רובינשטיין ואח' נ' ועד מקומי קדרים

מונחת לפניי תביעה קטנה על סך של 32,335 ₪. בכתב התביעה נטען כי התובעים הם זוג צעיר, החליטו להתרחק מהאווירה של העיר לאזור הפסטורלי בצפון. הם ביקשו לעבור להתגורר בנתבע - קיבוץ קדרים, ( להלן: "הקיבוץ") ; לאחר שעברו את תהליך הקבלה חתמו על חוזה ועברו להתגורר בקיבוץ בשכירות ; במסגרת החוזה מול הקיבוץ נדרשו לשלם ושילמו סך של 10,000 ₪ כדמי רצינות; לאחר מכן התברר להם כי קיימת תכנית להרחיב את המחצבה שנמצאת בסביבה של הקיבוץ; לאחר שנודע להם על התכנית להרחבת המחצבה החליטו לבטל את תכנית המעבר לקיבוץ ולעזוב וזאת בשל המטרדים הכרוכים בהרחבת המחצבה. התובעים טוענים כי הקיבוץ ידע על תכנית הרחבת המחצבה לפני שחתמו על החוזה מולו אך הוא לא גילה להם.

עוד טוענים התובעים כי אילו גילה להם הקיבוץ את הדבר, כי אז לא היו חושבים לעבור להתגורר בו ולא היו נגרמות להם ההוצאות שנגרמו. התובעים מבקשים לחייב את הקיבוץ לשלם להם פיצוי בסכום התביעה לפי הפירוט הבא:

א.10,000 ₪ החזר דמי הרצינות ששילמו לקיבוץ.

ב.6,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב מעבר דירה, איבוד המשרה שלה במרכז ומיצוי כל דמי האבטלה.

ג.6,000 ₪ עגמת נפש שנגרמה לתובע מהתהליך.

ד.1,000 ₪ הוצאות אבחון כלכלי.

ה.1,015 ₪ אבחון חברתי.

ו.5,000 ₪ מעבר דירה מראשון לציון לקיבוץ קדרים.

ז.3,000 ₪ מעבר דירה מקיבוץ קדרים לקיבוץ פרוד.

ח.320 ₪ הוצאות משפטיות.

הקיבוץ הגיש כתב הגנה בו הכחיש את טענות התובעים וטען כי הם החליטו לעבור אליו לאחר מספר רב של פעמים בהם הגיעו לקיבוץ, התארחו אצל משפחות והשתתפו בפעילויות בקיבוץ; המחצבה נראית לכל עין בכל נקודה בהרחבת הקיבוץ; היא הוקמה עוד לפני שהוקם הקיבוץ והיא חלק בלתי נפרד מהנוף שבאזור. רכזת הקליטה מציינת בכל סיור כי המחצבה קיימת וכי עתידה לגדול בהתאם לתוכנית ארצית; הקיבוץ אינו אחראי לתוכניות ברמה הארצית; המחצבה אינה בשטח השיפוט של המועצה האזורית גליל עליון ולפיכך גם הקיבוץ אינו צד בנושא ואינו מיודע בכל הפרטים.

הקיבוץ אישר בכתב הגנתו כי התובעים שילמו סך של 10,000 ₪ במועד קבלתם לשורותיו , אך הוסיף וטען כי עזיבתם במהלך השנה הראשונה מחייבת אותם לשאת בהפרש דמי כניסה שטרם שולם בסך של 10,000 ₪ נוספים, כך שלטענת הקיבוץ התובעים הם אלה שחייבים לו 10,000 ₪.

דיון והכרעה: