ת"ק 7505-09-15 צור נ' ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח'

בתאריך 3.2.15, במגרש החניה של סניף "רמי לוי" בפרדס חנה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג טויוטה מ.ר. 10-557-56 (להלן: "הטויוטה") לבין רכבה של נתבעת 2 (ג'יפ)

מ.ר. 11-062-50 שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעות אינן מכחישות את העובדה שנתבעת 2 אכן פגעה עם רכבה ברכבו של התובע בעת שנסעה לאחור ואולם בעוד שלטענת התובע מדובר היה בפגיעה לאורך כל הדופן הימנית של רכבו אשר עמד עובר לתאונה בניצב אל רכב הנתבעת, טוענת האחרונה כי היתה זו "תאונה קלה במיוחד" שבמהלכה היא נסעה לאחור ופגעה בפינתו הימנית קדמית של רכב התובע, הא ותו לא.

התובע, הטוען כי סירוב הנתבעות לשלם לו את מלוא נזקיו אילץ אותו להפעיל את פוליסת הביטוח שלו, עותר לחיובן בתשלום סך כולל של 3,595 ₪ - 1,595 ₪ בגין השתתפות עצמית, 1500 ₪ בגין הפסד העדר תביעות משוער למשך 3 שנים ו-500 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש.

בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את האופן בו התרחשה התאונה, כך: "ב – 3.2 נסענו ל"ביג" בפרדס חנה אני ואשתי. עצרתי, אשתי ירדה ואחרי דקותיים אני מרגיש עם הגלגלים בצד ימין למעלה... אני יוצא החוצה, פתאום הנתבעת יוצאת החוצה והתחילה לצעוק "אני אשלם הכל, אני אתקן הכל", אני ניגשתי אליה ואמרתי "תירגעי, מזל שלא פגעת באשתי, תני רק את הפרטים וזהו". היא אומרת לי "תשמע יש לי פחח בבנימינה". אני בגילי, בן 83, לקחתי ונסעתי לבנימינה לפחח שלה, אני מגיע לשם והפחח אומר לי "אולי זה לא היא פגעה בך" ואמרתי "שלום" ונסעתי והגעתי לטויוטה, הגיע שמאי ותיקנו לי את האוטו, השארתי שם שני שיקים, נדמה לי ש – 11 ומשהו אלף שקל, לא זוכר בדיוק, והתקשרתי לביטוח שלי, נסעתי אליהם איזה פעמיים והביטוח שלה הישיר לא שילם את כל ההוצאות".

לתמיכת גרסתו הציג התובע את תצלומי הפגיעה הנטענת - ת/1, בהם נראים סימני מעיכה ושפשוף לאורך הדלת הקדמית ימנית של רכבו והוא הוסיף וטען כי במהלך שיחתו עמה הזכירה נתבעת 2 את העובדה שמדובר היה ביום האזכרה של אביה.

בתשובותיו לשאלות נציג נתבעת 1 הדגים התובע את האופן בו ארעה הפגיעה באמצעות מכוניות צעצוע וחזר וטען כי נתבעת 2 פגעה בדלת הימנית קדמית של רכבו ובתוך כך הרימה את צדו הימני של הרכב ממקומו. לשאלה כיצד הוא מסביר את פגיעתה בפנס הימני קדמי של רכבו גם כן (ר' בתצלום נ/1), השיב: "כל הרוחב. היא פגעה לי בכנף אז גם הפנס הלך". למראה השפשוף הנראה לאורך שתי הדלתות הימניות של רכבו (נ/2) אמר התובע כי הוא איננו מומחה "לדברים האלה" וכי פרט לפגיעת רכבה של נתבעת 2 ברכבו באותו יום, לא היו לו פגיעות נוספות וסיכם באמרו: "היא נתנה רברס ונכנסה בכל הרוחב של הרכב שלי. יש תמונות".

מנגד אמרה נתבעת 2: "...עשיתי רברס במהירות אפס, לא שמתי לב, הוא עמד, אני ראיתי אותו כשפגעתי בו, כשסדקתי לו את הפנס ושפשפתי אותו, הפגיעה הייתה בדיוק בפינה".

בתשובותיה לשאלותי אישרה נתבעת 2 כי באותו יום היא "לא היתה בפוקוס" כי זה היה יום האזכרה של אביה וכי היא לא הבחינה ברכבו של התובע לפני הפגיעה שכן "מן הסתם לו היתה רואה אותו לא היתה פוגעת בו", ויחד עם זה ציינה: "התיאור של התובע שהצד הימני של רכבו הורם, לא קרה".

נציג נתבעת 1 טען כי זו שילמה לתובע "יותר מ- 4,000 ₪" על אף טענתה העקבית של נתבעת 2 לפיה היא פגעה בפנס רכבו ובו בלבד ולכן ביקש כי אדחה את דרישת הלה לפיצוי בגין החלפת דלתות רכבו גם כן.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ועיינתי בראיותיהם (תצלומי רכבו של התובע – ת/1 ו- נ/1, נ/2 נ/4 ו- נ/5 ותצלומי רכב הנתבעת שלא נפגע – נ/3) מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואלה הם נימוקי: