ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
10364-10-14, 7244-07-14
08/01/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
אושרית הובר היימן
|
| - נגד - |
תובע:
גלעד שקד
|
נתבעת:
עיריית פתח תקווה
|
| פסק דין |
טענת התובע היא שהנתבעת פעלה בניגוד לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג 1992 (להלן – "התקנות למניעת רעש"), בכך שביצעה פינוי אשפה וגרמה לרעש בשעות הלילה. במסגרת שתי התביעות שבכותרת פירט התובע הזדמנויות שונות, תאריכים ושעות, בהן פינתה הנתבעת את האשפה בשעת לילה מאוחרת (לאחר השעה 22:00).
לטענת התובע, משהפרה הנתבעת חובה חקוקה, עליה לפצותו בגין הנזק שלטענתו נגרם לו.
מנגד, טענה הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כלל את תביעתו, שכן עפ"י התקנות למניעת רעש, על התובע הנטל להוכיח עוצמת הרעש, באמצעות המדדים הקבועים בהן ובתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן 1990.
מירב המקרים בהם בוצע פינוי אשפה בשעה מאוחרת, היו לפני כניסת חג או בצאתו, ולחלופין בצאת שבת, וזאת על מנת למנוע הצטברות של אשפה ברחובות אשר מהווה מפגע בפני עצמה ועלולה לפגוע בבריאות הציבור. כן, הפנתה הנתבעת לחוק עזר לפתח תקווה (מניעת רעש), התשמ"ח 1988 (להלן – "חוק העזר למניעת רעש"") ולחוק עזר לפתח תקווה (פינוי אשפה, פסולת וזבל), התש"ס 2000 (להלן: "חוק העזר לפינוי אשפה"), וטענה כי מכוחם יש לעירייה שיקול דעת, לחרוג במקרים מסוימים מהוראות התקנות למניעת רעש. לעניין הנזק, טענה הנתבעת כי הנזק לו טוען התובע אינו בבחינת נזק הניתן לשומה כספית וכי כל נסיונו הוא לסחוט כספי ציבור.
המסגרת המשפטית
אלה הוראות הדין הרלבנטיות המתייחסות לנושא שבמחלוקת בהליך זה:
סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 שכותרתו "מניעת רעש", הקובע כי:
"לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים."
וכן סעיף 13 לחוק זה, הקובע כי לעניין פקודת הנזיקין, "דין כל הפרה של הוראת חוק זה כדין מטרד היחיד."
תקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992, קובעת כך:
"לא יבצע אדם ולא ירשה לאחר, באזור מגורים, בין השעות 06:00-22:00 למחרת ובימי מנוחה, לבצע פעולות פריקה וטעינה או טלטול מכלים לרבות מכלי אשפה, חביות, מכלי גז מיטלטלים, סחורות וכיוצא באלה, באופן הגורם או העלול לגרום לרעש."
הפרת חובה חקוקה: