שדה נ' ג'יטי גטאקסי סרוויסס ישראל בע"מ

רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעה על סך 25,000 ₪ אשר הוגשה בהליך של תביעות קטנות בגין משלוח הודעות פרסומת, מכוח סעיף 30 (א) לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

התובע טוען כי הנתבעת שלחה לו הודעות פרסומת לתיבת הדואר האלקטרונית ללא הסכמתו. התובע ציין כי שלח פעמיים בקשה להסרה והפסקת משלוחי דברי הדואר כשהשיב להודעות הפרסומת שנשלחו אליו, אך קיבל הודעה בחזרה כי לא ניתן להשיב לאותו המייל. התובע שלח מכתב לנתבעת בדרישה להפסיק משלוח הודעות הדואר.

במכתב תשובה טענה הנתבעת כי התובע הסכים לקבל את דברי הדואר בעת מתן אמצעי תשלום באפליקציית הנתבעת.

התובע הגיב כי מעולם לא ביקש לקבל דברי פרסומת מהנתבעת ולא הראו לו שום אישור המצביע על הסכמתו לכך. התובע מדגיש כי טענת הנתבעת בדבר מתן הסכמה לקבל הודעות פרסומת בעת שינוי אמצעי תשלום נדחתה כבר על ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים בת"ק 3114-12-16 כהן נ' ג'יטי גטאקסי סרוויסס ישראל בע"מ, שנדון בפני כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל. התובע דורש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין כל 29 ההודעות ,בסכום כולל של 25,000 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד, כי לא הפרה את חוק התקשורת ושלחה הודעות רק ללקוחות שנרשמו באופן פוזיטיבי לרשימת התפוצה וצירפה טבלה מקורית מתוך המערכת ממנה עולה שניתנה הסכמת התובע לקבלת אימיילים מהנתבעת ואף הביאה לעדות את מנהל אבטחת המידע מר אנדרי אדלמן, שהסביר כי טבלה זו מציגה את הפעולות של כל משתמש, לרבות פעולה שמאפשרת שליחת פרסומות כאשר המשתמש נתן לכך אישור.

התובע הוסיף פרטי כרטיס אשראי באפליקציה ובמעמד זה נתן את הסכמתו המפורשת לקבל תכנים שיווקיים מאת הנתבעת. בנוסף הנתבעת טוענת כי היא מאפשרת הסרה של כל מי שמבקש הן בפניה לכתובת הדוא"ל של שירות הלקוחות, הן באמצעות לחיצה על קישור הסר מרשימת התפוצה, והתובע מסיבותיו בחר לשלוח מייל לכתובת שכתוב לגביה במפורש כי "אין להשיב עליה".

עוד טוענת הנתבעת כי מייד עם קבלת דרישת התובע הוא מיד הוסר מרשימת התפוצה. הנתבעת מציינת כי התנהלות התובע לוקה בחוסר תום לב כאשר המתין למעלה משנה במהלכה קיבל הודעות מהחברה במטרה לנפח את סכום התביעה וכי הודעות אלה אינן עולות לכדי פרסומת כהגדרתו בחוק התקשורת. משכך דין תביעה זו להידחות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אני מקבל את הטענה כי מדובר בהודעות פרסומת שיווקיות אשר קשורות לנתבעת, אך סבורני כי התובע יכול היה לבצע הסרה מרשימות התפוצה של הנתבעת בקלות ולא עשה כן בכוונה מלכתחילה. עברתי על רשימת דברי הדואר בכתב התביעה ובכל המיילים למטה רשום "הסר מרשימת התפוצה" בעברית ומספר פעמים באנגלית. התובע בכל שלב יכול היה ללחוץ על הלינק ובכך להסיר עצמו מרשימת התפוצה ולא להמתין עד לקבלת 29 דברי פרסומת במשך שנה שלמה.

ס' 30א(ד) לחוק קובע: "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען". ס' 30א(ה)(1) לחוק קובע: "מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות: ... (ג)(1) זכותו של הנמען לשלוח, בכל עת, הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ד)... ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב".

במקרה שלנו ניתן היה ללחוץ על קישור האמור או לחלופין לשלוח דוא"ל לכתובת שצויינה: "service-il@gett.com", כך שמסקנתי היא שהנתבעת עמדה בדרישות החוק. היא ציינה כתובת תקפה למשלוח הודעת סירוב, ואפשרה הסרה באמצעות לחיצה על "הסר מרשימת תפוצה".