מיכאל פליגלמן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

הרקע

1.התובעים הזמינו מהנתבעת טיסה ללאס-וגאס הכוללת עצירת ביניים בניו-יורק. טיסת ההמשך מניו-יורק ללאס-וגאס היתה אמורה להתבצע בחברה זרה אולם אין חולק כי כרטיס הטיסה הכולל, לכל אורכה של הטיסה, נמכר על ידי הנתבעת.

על פי ההזמנה המקורית חלקה הראשון של הטיסה היה אמור להתבצע בטיסה ישירה מתל אביב לניו יורק. התובעים שידרגו את כרטיס הטיסה כך שהם יטוסו במקטע זה במחלקת "תיירים פלוס", במקום במחלקת תיירים רגילה.

2.הטיסה הייתה מתוכננת להמריא ביום 14.11.16 בשעה 09:40. בפועל, הטיסה המריאה באיחור של כשעתיים, ולא הייתה טיסה ישירה לניו יורק אלא כללה עצריה בפריז לצורך תדלוק. כתוצאה מהאיחור בהמראה, בשילוב עם הארכת משך הטיסה בשל עצירת התדלוק, נחתה הטיסה בניו יורק באיחור של למעלה משלוש שעות. כפועל יוצא, לא הספיקו התובעים להגיע לטיסת ההמשך שהייתה אמורה לצאת בשעה 17:05 ללאס ווגאס.

הנתבעת שיכנה את התובעים בבית מלון ומצאה עבורם טיסה חלופית למחרת בבוקר, ובסופו של דבר, הגיעו התובעים ללאס ווגאס (להלן: היעד הסופי) באיחור של כ-14 שעות ממועד הנחיתה המתוכנן מלכתחילה.

תמצית טענות הצדדים

3.התובעים דרשו לחייב את אל על לשלם להם פיצוי בגין הפרש עלות כרטיס טיסה ישירה לבין עלות כרטיס טיסה בחברת שכר הכוללת נחיתת ביניים; פיצוי על פי החוק בגין עיכוב בהגעה ליעד הסופי; פיצוי בגין הפסד יום טיול לפי עלות ממוצעת ליום; פיצוי על ביטול השדרוג למחלקת תיירים פלוס; הפסד מחיר הלינה במלון ביעד הסופי שהוזמן מראש. התביעה הועמדה על סכום כולל של 11,095 ₪.

התובעים תיארו בכתב התביעה כי "זכו" ליחס מזלזל ולהצעה לפיצוי מזערי ובלתי סביר.

4.הנתבעת טענה כי לא היה איחור בהמראה המזכה את התובעים בזכות לפיצוי, שכן האיחור היה של פחות משעתיים. עוד טענה הנתבעת כי הטיסה הופעלה באמצעות חכירת מטוס זר, כמקובל בין חברות תעופה כדי לפתור קשיים מבצעיים, ואין בכך שום הפרת ההתחייבויות כלפי התובעים.

בכתב ההגנה הוסיפה הנתבעת כי העיכוב שנוצר כתוצאה משינוי לוח הזמנים והנחיתה בפריז לצורך תדלוק היה של פחות מ-3 וחצי שעות ואינו מזכה את התובעים בכל פיצוי או מתן שירותי סיוע. הנתבעת הבהירה כי השיבה לתובעים את עלות שדרוג המושבים למחלקת תיירים פלוס, וזאת מאחר שהפעלת הטיסה במטוס שונה מהמתוכנן לא אפשרה סיפוק הושבה במחלקה המשודרגת.

לשיטת הנתבעת, איחור בהמראת הטיסה בין פחות מ-8 שעות אינו מזכה בפיצוי, ואין כל זכות לפיצוי בגין עיכוב בשעת הנחיתה, אלא רק כאשר קיים עיכוב משמעותי במועד ההמראה.

באשר לטיסת ההמשך, סבורה הנתבעת כי פעלה כנדרש כאשר התובעים החמיצו את הטיסה וקיבלו שירותי לינה, וטיסה חלופית שהביאה אותם ליעדם.

דיון והכרעה

5.סעיף 1 לחוק מגדיר את פרשנות המונח "טיסה שבוטלה" כך:

"כל אחת מאלה, ואולם לא יראו שינוי במספר הטיסה כשלעצמו כטיסה שבוטלה:

(1)טיסה שלא התקיימה;

(2)טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה..."

הטיסה המקורית המריאה כמתוכנן, אם כי באיחור מסוים ותוך עצירת ביניים שלא הודע עליה מראש. טיסת ההמשך שהתובעים היו אמורים לעלות עליה, מניו יורק ליעד הסופי, ככל הנראה יצאה לדרכה כמתוכנן. על כן, לא ניתן לראות בה כטיסה שבוטלה.

6.סעיף 5 לחוק קובע את הזכות לפיצוי במקרה של סירוב להטיס נוסע בטיסה שהונפק לו כרטיס טיסה. לכאורה, במקרה דנן, לא סורבו התובעים אלא שלא התייצבו לטיסת ההמשך מניו יורק ליעד הסופי בשל האיחור בהגעה של הטיסה שיצאה מהארץ, והטיסה לא עוכבה כדי להמתין להם.