1.התובע, שהיה רכוב על אופנוע, פגע ברכב הנתבע אשר לטענת התובע, חסם את דרכו.
התובע טען כי בעת שרכב על אופנוע חלף ליד רכב הנתבע שחנה במקביל לשפת המדרכה במקום אסור לחניה, בה המדרכה צבועה אדום-לבן. לטענת התובע, הרכב יצא מהחניה, וכאשר היה בניצב למדרכה, לרוחב הכביש, פגע בו עם האופנוע שכן לא יכול היה לבלום בשל המרחק הקצר בין כלי הרכב. התובע סבר כי הנתבע התכוון לבצע פניית פרסה וזאת מבלי לבחון את מצב התנועה ולתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בדרך.
2.הנתבע טען כי נסע בכביש ולא חנה במקום, וכי נעצר לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש, כאשר שמע פגיעה ברכבו. הנתבע סיפר כי התובע ניסה לעקוף את הרכב משמאל כאשר הוא עולה על אי התנועה בשל המעבר הצר שהיה בין הרכב לבין אי התנועה.
3.בכתב התביעה (סעיף 8) ציין התובע כי באחת השיחות שערך עם הנתבע הציע הנתבע לפצות אותו באופנוע חלופי.
במהלך הדיון ביקשתי מהתובע להשמיע את אותה שיחה, שלא צורפה ההקלטה שלה לכתב התביעה. בשיחה לא ניתן היה לשמוע את הנתבע מציע לתובע פיצוי כלשהו, ובוודאי שלא אופנוע חלופי אלא השיחה התייחסה לעלויות ומחירונים של כלי רכב ואופנועים. לאחר שציינתי זאת בפני התובע במהלך, טען התובע כי הנתבע "לא אמר שיתן לי אופנוע אבל חתר לזה".
4.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.
5.לאחר ששמעתי את הצדדים ושתיים מהקלטות שהיו בידי התובע, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי גרסתו טובה מגרסת הנתבע וזאת בשל אלה:
ראשית, כפי שצוין, לעיל, התובע ציין בכתב התביעה כי הנתבע הציע לו פיצוי של אופנוע חלופי, והתברר כי טענה זו אינה מדויקת, בלשון המעטה. נכון הדבר כי בשיחה הראשונה שהושמעה הציע הנתבע פיצוי במחיר סמלי אולם באותה שיחה לא הודה הנתבע באחריותו לאירוע.
שנית, כבר בשיחה הראשונה שהושמעה במהלך הדיון, ציין הנתבע שלא יצא מחניה והציע לתובע לתבוע את הביטוח המקיף שלו ולשלם השתתפות עצמית. לא מצאתי כי בהצעה זו יש משום קבלת אחריות על האירוע, במיוחד כאשר יש הכחשה של נסיבות התאונה כפי שאלה תוארו על ידי התובע.
שלישית, לפי גרסת התובע, היה בכוונתו לעקוף רכב בתחום של צומת, כאשר הרכב עמד בצד מדרכה הצבועה אדום-לבן. בדיעבד ברור כי הנתבע היה בתוך הרכב באותה עת, עם מנוע פועל, שכן מיד כאשר התקרב אליו התובע, כבר התפרץ לכביש על פי תיאור התובע. אין כל הסבר מדוע סבר התובע כי הרכב חונה כאשר מדובר במקום אסור לחניה וכאשר לכאורה, היה צריך להבחין באורות הבלם הדלוקים, גם אם הרכב היה לפני תחילת נסיעה כפי שתיאר התובע.
רביעית, התובע צירף תמונות של מקום התאונה כנספח ד' לכתב התביעה. לפי הנראה בתמונות אלו, אין מקום לחניה של רכב בצד ימין של הדרך ולנתיב נסיעה פנוי בצדו השמאלי. בשל כך, קשה לקבל את הטענה כי רכב הנתבע חנה במקום שכן חניה כזאת היתה חוסמת את הכביש לתנועה. מנגד, טענת הנתבע כי נעצר על מנת לאפשר מעבר של הולכי רגל היא סבירה ומתיישבת עם תיאור המקום.
חמישית, התובע לא צילם את האופנוע או את רכבו של הנתבע בטרם אלה הוזזו מהמקום ועל כן לא היה בידו להציג ראיות התומכות בגרסתו באשר למנח הרכבים ומיקומם בדרך בעת אירוע התאונה. הוברר מגרסת התובע כי מצבו הרפואי לא מנע ממנו לקום ולהזיז את האופנוע לתוך חצר ביתו של הנתבע ובנסיבות אלו, לא היתה סיבה שמנעה מלצלם את כלי הרכב במקום האירוע טרם הזזתם.
6.אציין כי קיימת בעיתיות גם בגרסת הנתבע. זאת, בשל העובדה שמצא לנכון להציע פיצוי, ולו סמלי, לתובע, ובהעדר כל הסבר מדוע לאחר התאונה, הסיט את ההגה ברכבו שמאלה כאשר ההתנגשות היתה משמאל ולכאורה, הנטייה הטבעית היא "לברוח" מהמכה ולא לפנות לתוכה.
7.מסקנתי ממכלול האמור הינה, כי מדובר בשתי גרסאות שקולות. מקום שקיימות בפני בית המשפט שתי גרסאות כאלה – אין בידי לקבל את התביעה ויש לקבוע שהתובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי, להוכיח את תביעתו ברמת שכנוע של 51% לפחות. בנסיבות אלה – מאחר והתובע הוא שיזם את התביעה, דין התביעה להידחות, וזאת גם כאשר גרסת הנתבע – כאמור לעיל - אינה נקיה מספקות.
8.אני דוחה את התביעה. מאחר שההכרעה התקבלה רק בהתאם לזהות יוזם ההליך, ולא בשל העדפת גרסה אחת על פני האחרת, מצאתי כי במקרה זה אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט.
ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
