צדקי נ' השטיח המעופף בע"מ

בפני תביעה שעניינה עוגמת נפש עקב חופשה שהוזמנה ע"י התובע אצל הנתבעת.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות לצורך הכרעה בתביעה:

התובע הזמין אצל הנתבעת, ראשית ע"י אפליקציית "בוא נעוף" ולאחר מכן, משלא הצליח להשלים הזמנתו ע"י נציג הנתבעת, חופשת נופש "לואו קוסט" בקפריסין בעלות כוללת של כ-1,500 ₪ לזוג. עם הגיעם של בני זוג למלון הסתבר להם כי המזגן בחדרם לא פעל וכן כי אחד המזרנים היה קרוע והשני ישן ולא לשביעות רצונם. התובעים לא נהנו כלל בחופשתם ועוד כששהו במקום שלחו מכתב תלונה לנתבעת שלא נענה, וכן עם שובם לארץ. התובע העמיד את תביעתו על הסך של 15,000 ₪ שכן כך הוא מעמיד את עוגמת הנפש אותה הוא חש.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע ידע כי הינו רוכש נופש "לואו קוסט" ואיכות השירות במקרה זה היתה בהתאם. עוד טענה הנתבעת כי חלק מפרטי ההזמנה הינה הבהרה של הנתבעת כי היא אינה אחראית על תנאי השירות במלון וכי הנופשים מוותרים על כל טענה כנגד הנתבעת בגין תנאים אלה שכן הנתבעת הינה אך מתווכת בין המלון לבין הנופשים.

בדיון העיד בפני התובע שציין כי המזרון הפגום הוחלף רק בשעה 4:00 בלילה וכי המזגן תוקן למחרת אחר הצהריים. התובע עדכן, בהגינותו כי לא חויב בגין היום בו לא פעל המזגן בגין שרותי המיזוג וכי זוכה בגין יום זה ע"י המלון.

נציגת התובעת הבהירה כי נציגיה שהיו במקום פעלו ע"מ לסייע לתובע ואכן הצליחו לדאוג להחלפת המזרן הפגום, גם אם החלפה זו ארכה זמן מה וזאת לאור העובדה כי כאמור הינם רק מתווכים בין המלון לבין הנופשים. נציגת הנתבעת שבה והצביעה על היות המלון "לואו קוסט" ולפיכך לדידה לא היה מקום ליתן לתובע פיצוי בגין מזרונים שלא היו איכותיים דיים לדעתו של התובע, לאור סוג המלון.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר שהומצא ובכתבי הטענות, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה.

התובע הזמין נופש שעלותו מוזלת וזאת בהתחשב באיכותו של המלון בו בחר לנפוש ובהתחשב באיכות השירות והמתקנים אותו מציע המלון. התובע הגיע למלון בשעות אחה"צ, גילה הליקוי במזרן ובמהלך אותו לילה תוקן פגם זה בהתערבות נציגי הנתבעת. ליקויים מתרחשים חדשות לבקרים, והנתבעת לא התנערה מהתובע, אף לפי עדותו שלו, וסייעה בהחלפת המזרן הפגום עוד במהלך אותו לילה. המזרן הנוסף לא היה פגום אלא באיכות שלא השביע את רצון התובע אולם כאמור לעיל, לאור הסכום אותו בחר התובע לשלם, ולאור המלון בו בחר להתאכסן, נראה כי אין לתובע אלא להלין על עצמו.

זאת ועוד, התובע לא חויב בגין שרותי המזגן שלא סופקו והמזגן עצמו אף תוקן ביום למחרת.

במאמר מוסגר יוער כי אישור המחלה שצורף ע"י התובע אינו תקף לעניין מוסדות שיפוטיים, כמצוין בסיפא לאישור, ולכתב התביעה לא צורפו של ראיות על הוצאות רפואיות שהוציא התובע. לעניין זה ראוי לציין את הכלל הראייתי לפיו "המוציא מחברו – עליו הראיה"- ובענייננו, לא הומצאה כל ראיה באשר להוצאות רפואיות שנטענו- ולא הוצגו כלל.

כפי שכבר פסקו ביהמ"ש לא אחת, ראש נזק של עוגמת נפש הינו קשה לכימות. תחושת החמצה ועוגמת נפש הינה סובייקטיבית ומקום בו מטייל אחד חש כי איבד את כל חדוות הטיול והוא סר וזועף, יכול מטייל אחר לקבל דברים בקלות ובהבנה ולמזער את תחושת חוסר הנוחות שנגרמה לו.

וכך קבע ביהמ"ש בדונו בסוגיית פיצוי בגין נזקים לא ממוניים במסגרת תא (ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ואח' נ. כספי הפלגות קרוז בע"מ (פורסם בנבו)-

"פסיקת נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ויתכן ששוני זה, מסביר את הגישה המצמצמת של בתי המשפט בפסיקת הפיצוי בגין נזק לא ממוני, (ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר [1998] [פורסם בנבו]"