ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
|
6861-04-16
04/08/2016
|
בפני השופט:
זיו אריאלי
|
| - נגד - |
תובעים:
עליזה אמסלם
|
נתבעים:
גולן טלקום בע"מ
|
| פסק דין |
בפני תביעה לפיצויים, שעניינה פרסומים אשר נשלחו לתובעת, לטענתה, בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 [להלן: חוק התקשורת].
כנטען בכתב התביעה, לתובעת כתובת דואר אלקטרוני. לטענת התובעת, שיגרה הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני שלה 14 הודעות בחודשים 12/2015-1/2016. הודעות אלו כללו דברי פרסומת, וזאת בניגוד להסכמתה של התובעת. שמה של הנתבעת מופיע על גבי ההודעות שנשלחו אל התובעת. המדובר במסר המופץ באופן מסחרי, ואשר נראה כי מטרתו לעודד את הנמען לרכישת מוצר או שירות. לטענת התובעת, היא מעולם לא מסרה לנתבעת את כתובת המייל שלה, וממילא לא הסכימה באופן מפורש ובכתב כי דברי פרסומת יישלחו אליה. עוד טענה התובעת כי הנתבעת הפרה אף את הוראת סעיף 30(א)(ה) לחוק התקשורת, כיוון שבהודעות שנשלחו אליה לא נרשם, כמתחייב בחוק, כי מדובר בפרסומת, ולא ציינה את כתובתה או דרכי יצירת קשר איתה. התובעת עותרת לפצותה בסך 1,000 ₪ עבור כל הודעת פרסומת, וכן בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
הנתבעת הכחישה כי שיגרה אל התובעת הודעות דואר אלקטרוני. נטען כי התובעת אינה לקוחה של הנתבעת, ואין ברשות החברה נתוני דיוור רלבנטיים של התובעת (לרבות כתובת דוא"ל שלה). נטען, כי ההודעות לא נשלחו מאת הנתבעת אלא מחברת Google, ישירות אל תיבת הדוא"ל של התובעת. עוד נטען כי למיטב ידיעתה של הנתבעת, אופן משלוח הודעות על ידי חברת Google נעשה בהתאם להוראות הדין. גם אם ייקבע כי שולחת ההודעה הפרה את הוראות חוק התקשורת, הרי הנתבעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת זאת. בנוסף, ציינה הנתבעת כי לאחר שהתקבל במשרדיה כתב התביעה – פנתה לחברת Google בדרישה להפסיק לאלתר משלוח הודעות כאמור לתובעת.
בדיון בפני חזרה התובעת וטענה, כי גם אם המיילים נשלחו על ידי חברת Google, הרי שהאחריות לפרסום היא על המפרסם עצמו, דהיינו על הנתבעת, והיא זו שנושאת באחריות לשליחת דברי הפרסומת. התובעת אף טענה כי מטרת החוק היא למגר תופעה של שליחת הודעות, ועל כן הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריות.
נציגת הנתבעת חזרה וטענה כי הפרסום הוא של חברת Google, וכי מרגע שהגיעה אל הנתבעת דבר פנייתה של התובעת – היא פנתה אל חברת Google וביקשה להסיר את כתובת המייל של התובעת מרשימת התפוצה. לטענתה, הוראות חוק התקשורת אינן רלבנטיות לעניינה של תביעה זו, כיוון שהפרסום של חברת Google לא בוצע בידיעת הנתבעת. נציגת הנתבעת הבהירה כי היא אחראית על תוכן הפרסום אך לא על המקום בו בוצע הפרסום, וכדבריה: "פרסום מהסוג שנשלח לתובעת נמצא בכל מיני אתרים. לי אין שליטה היכן הפרסום נעשה. יכול להיות שהפרסומת שלי הגיעה למקומות שאיני יודעת עליהם. אני עומדת מאחורי תוכן הפרסום ולא על המקום בו בוצע הפרסום".
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
סעיף 30א' (ב) לחוק התקשורת מגדיר את המונח "דבר פרסומת" באופן הבא:
"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".
עיון בהודעות המייל אשר נשלחו לתובעת אינו מותיר מקום לספק, כי מדובר בדבר פרסומת, אשר מטרתו לעודד רכישת שירותים שונים של הנתבעת. אף הנתבעת לא חלקה על כך שמדובר בדבר פרסומת.