ת"ק 6797-12-14 בן גיאת נ' סדגאת ארז

בפני תביעת "פח אל פח" בגין תאונה מיום 8.8.14 בה מעורבים קטנוע של התובעת ורכב הנתבעת.

באשר לנסיבות התאונה, לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התאונה, וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לגרסת התובעת, בעת שרכבה על קטנוע מאחורי רכבה של הנתבעת, ברח' דו סטרי ללא קו הפרדה רצוף בו מותרת עקיפה, סטתה התובעת שמאלה כדי לעקוף את רכב הנתבעת שנסע במהירות איטית באופן המעכב את התנועה. במהלך ביצוע העקיפה, בעת שהקטנוע של התובעת נסע במקביל לחלק האחורי של רכב הנתבעת ועבר כדי באמצע מרכבה של הנתבעת משמאל, סטתה לפתע הנתבעת, ללא איתות, שמאלה במטרה להיכנס לרח' חוצה (רח' לוחמי גליפולי), חסמה את מסלול נסיעת התובעת ופגעה בקטנוע הרכוב ע"י התובעת. כתוצאה מהתאונה, ניזוק הקטנוע של התובעת. נזקיה הישירים של התובעת בגין הפגיעה בקטנוע בתאונה, על פי דו"ח שמאי שצורף לתביעה, הנם בסך של 3,501 ₪.

התובעת טוענת כי נחבלה בגופה, פנתה לחדר מיון אולם בשל מהומה במקום עזבה. בהמשך פנתה, על פי הנטען, לקבלת טיפול רפואי בשל הכאבים מהם סבלה בעקבות התאונה, קיבלה טיפול רפואי וכן "חופשת מחלה" למשך 6 ימים לה.

לגרסת הנתבעת, התאונה ארעה ביום 7.8.14, ולא ביום 8.8.14 אם כי הנתבעת אינה כופרת בעצם התרחשותה. הנתבעת טענה כי נסעה לאט, שכן הייתה לאחר עצירה ברמזור אדום, והתכוונה לפנות שמאלה מרחק של כ-40-30 מ' מהצומת. לקראת הפנייה שמאלה, טוענת הנתבעת, כי אותתה שמאלה, הביטה במראה ומשהדרך הייתה פנויה החלה לבצע פניה שמאלה. לדבריה, טרם הפנייה פגע הקטנוע עליו רכבה התובעת בחוזקה ובמהירות רבה בחלק האחורי שמאלי של רכבה ובהמשך לכנף שמאל אחורית.

הנתבעת טענה כי התובעת נהגה נהיגה פרועה ונסעה במהירות גבוהה, וכן כפרה בנזקי הרכוש והגוף הנטענים. באשר לנזקיה הנתבעת טענה לנזק בסך של 1,850 ₪ לרכבה, בהסתמך על הצעת מחיר לתיקון שצורפה לכתב ההגנה.

קודם להגשת התביעה התנהלו בין הצדדים מגעים, והוחלפו הצעות, בניסיון לייתר את התביעה. מגעים אלה, שלא נשאו פרי גרמו להתלהטות הרוחות בין הצדדים בדיון שהתקיים בפניי. אינני מוצאת לנכון לייחס לתוכן מגעים אלה משמעות בהכרעתי, למעט לעצם קיומם, וזאת עת אבחן את מועד בדיקת קטנוע על ידי השמאי.

בעדותם בפניי חזרו הצדדים על גרסתם והדגימו בפני את נסיבות התאונה, איש איש לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע.

דיון והכרעה

אף שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו - דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך והקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.