ת"ק 6701-02-14 טייכר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעת התובעת, שדירתה מבוטחת אצל הנתבעת בביטוח "תכנית מטריה משופר 89". בחצר בית התובע קיר תומך, אשר נהרס והתובעת בנתה קיר חדש במקומו.

התובעת טוענת כי בחודש אוקטובר 2013, לאחר שהגנן ביצע עבודות גיזום ודילול צמחיה ליד הקיר התומך, גילתה כי הקיר התמוטט, והיא טוענת כי הדבר ארע עקב הגשמים העזים בחורף שנת 2012. אז, מזכירה התובעת היה חורף גשום מאד, מים נקוו בחצרה, ליד הקיר, לא התנקזו זמן רב וכך הפעילו לחץ על הקיר. כתב התביעה נתמך בחוות דעת המהנדס האזרחי גבריאל דרך, שגם העיד.

הנתבעת טענה כי הנזק לקיר ארע כתוצאה מצמחיה שהוזנחה באופן מתמשך, ושורשיה הדפו את הקיר יחד עם בניה לא נכונה של הקיר. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת השמאי מאיר זיסרמן, שגם צילם את המקום וטען כי הסיבה לקריסת הקיר הינה הצמחיה העבותה הצומחת צמוד לקיר, וששורשיה העמוקים הדפו את הקיר זמן ממושך. כמו כן טען השמאי כי הקיר נבנה ללא מקדמי הגנה. השמאי העריך את עבודות ההכנה פירוק ובניית קיר חדש ב-10,000 ₪ ערך שיפוי ו-13,000 ₪ ערך כינון. לכתב התביעה צורפה קבלה על בניית הקיר התומך, והוצגו שלוש הצעות המחיר, כאשר זו שנבחרה היתה הנמוכה ביותר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת המומחים, אני מחליטה לדחות את התביעה, מאחר והתובעת לא הוכיחה את זכותה לפיצוי על פי הפוליסה. כאמור כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת התומכת בטענותיו לעניין הגורם לנזק. המהנדס מטעם התובעת לא צילם את המקום, ומהתמונות, שהציג שמאי הנתבעת (נ/2), ניתן לראות כי בצמוד לקיר ההרוס צומחת צמחיה, ששורשיה מגיעים גם סמוך לקיר על האדמה. נראה כי התובעת והמומחה מטעמה התייחסו רק לענפים הצומחים במאונך ולא לשורשים. חיזוק לטענת הנתבעת נמצא בעדות התובעת כי גילתה את הקריסה רק כאשר גנן דילל וגזם את הצמחיה ליד הקיר התומך. לולא היתה הצמחיה עבותה אלא רק "שורשים של שיחים עלובים" (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 17-18) לא היה מוסתר הקיר המתמוטט. כדברי התובעת" "אלמלא היה מגיע הגנן וגוזם את הגדר החיה לא הייתי רואה את זה גם הלאה..." (שם, עמ' 2, שורות 5-7). כאמור המהנדס מטעם התובעת לא הביא תמונות לתעד את שראה במספר ביקורים בעניין השורשים, התובעת גם נמנעה מלצלם את תהליך הריסת הקיר ובנייתו, דבר שבוודאי היה מלמד על מקור הנזק - שורשי צמחים שחדרו מתחת לחומה עד הפלתה - או העדרם, ואי הבאת הראיה פועלת לחובתה. יצויין כי התובעת ידעה בעת שבנתה את הקיר התומך החלופי בחודש ינואר 2014 כי הנתבעת דחתה את תביעתה, וידעה את נימוקי הדחייה, אף קיבלה סיוע מהמהנדס, על כן אי הבאת ראיות למצב השטח בעת הריסת הקיר הפגום מלמדת כי לו היתה התובעת מביאה את הראיות או אפילו את עדות מבצעי העבודה, לא היה הדבר תומך בגרסתה.

החלטתי לדחות את התביעה מטעם נוסף, והוא הסתירות, שעלו בדברי התובעת לעניין הגשמים. בכתב התביעה טענה התובעת כי הצטברות של מי גשמים עזים, שגלשה לכיוון הקיר היא שהכריעה אותו. כך כתב התובעת בכתב התביעה: "החורף שעבר, כידוע, היה גשום מאוד, והמים הציפו את הכניסה לבית ואת האזור שלפני הקיר". בדיון טענה בחקירה נגדית כי "המים לא התאגמו, אם היו מתאגמים הייתי מנסה לפתור את הבעיה, המים חדשו לתוך האדמה והצטברו שם וזה מה שאנחנו מבינים אי אפשר היה לראות את זה כי יש דק שמסתיר כל מה שקורה מתחתיו" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 3-5). אין זה הגיוני כי הכניסה לבית הוצפה אך ליד הקיר האזור לא הוצף, מה גם שבכתב התביעה טענה התובעת אחרת. ממילא התובעת הודיעה לנתבעת על הנזק רק בחודש אוקטובר 2013, המדובר בקיר שנבנה לפני 35 שנה (עדות אינג' דרך, שם, שורה 31), וטענות התובעת, לפיהן הנזק נגרם ממי גשמים מתיישבות טוב יותר עם נזק מתמשך, שנגרם והצטבר במשך שנים, ואין מדובר בנזק תאונתי, אליו מכוונת פוליסת הביטוח. הביטוח בפרק 2, סעיפים ב(ד) ו-ב(ז) מכסה: "סערה, לרבות גשם, שלג וברד, שבאו בשעת סערה, אך לא כאשר הנזק נגרם לגדרות ולשערים, ולמעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם" ו-"שטפון, או הצפה ממקור מים חיצוני, למעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם". התובעת אינה יכולה להצביע על מועד קריסת הקיר ומראהו בצילומים מעיד כי יכול היה לקרוס בכל מועד שהוא לפני גילויו קריסתו ע"י הגנן. התובעת לא העידה מתי הוקם הדק, מתי ראה מישהו את הקיר התומך, ולא הוכיחה את אופיו ה"תאונתי" של האירוע במובחן מ"נזק שנגרם כתוצאה מבלאי רגיל של הנכס המבוטח... או מפגם הטבוע בנכס או הנובע מטבע הברייה" (ע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה פ"ד מז (1) 311)).

גם המהנדס דרך אמר בעדותו: "... אין שום אפשרות לשחזר באיזה מהגשמים רק אנחנו יודעים שהחורף של 2012 היה חורף מאד גשום ובכל אחד מהמכות גשם הגדולות שהיו באותו חורף זה יכול לקרות..." (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 13-17). מקרה דומה נדון בת.א. (שלום חיפה) 1031/00 ליפשיץ סוניה ואח' נ' אררט (26.3.2004, מופיע בנבו), שם נקבע כי "במקרה שלפנינו מדובר במצב קיים של הבית, אשר גרם לנזק מתמשך לאורך השנים. כל חורף היתה הקרקע מתנפחת וכל קיץ מתכווצת. כתוצאה מכך, בכל שנה, היה הבית נסדק. הדבר בא לביטוי גם בחורף ובקיץ שבתקופת הביטוח. משמע, זו התבטאות נוספת, לא מכריעה, של אותו גורם לנזק שהיה קיים עוד קודם לתקופת הביטוח". (ראו גם ההפניות שם).

הסיכום הינו כי התובעת לא הוכיחה את ארוע הביטוח, ומכאן אינה זכאית לפיצוי מאת הנתבעת.

התביעה נדחית.

מאחר והתביעה נדחתה עקב אי הרמת נטל ההוכחה, איני מחייבת את התובעת בהוצאת המשפט של הנתבעת.