ת"ק 64413-10-17 בן סימון נ' רותם ואח'

בפניי תביעה על סך 6225 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.12.15.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע1 נושא באחריות העיקרית לקרות התאונה, המחלוקת נשוא תביעה זו הינה ניכוי בהיקף של 15% מנזקי התובעת שביצעה הנתבעת2 בתשלום הפיצויים ששולם.

בפניי העידו בדיון נהג רכב התובעת, התובעת ששהתה ברכב בעת התאונה והנתבע1.

לדברי נהג התובעת בשעה שנהג ברכב התובעת, ברחוב עמק זבולון במודיעין במסלול הימני, הגיח לפתע רכב הנתבע1 לנתיב נסיעתו ללא שהייתה לו כל אפשרות לעצור את רכבו או להתחמק מן הפגיעה. נהג רכב התובעת העיד כי הסיט את רכבו לכיוון המסלול השמאלי תוך ניסיון להימלט מהפגיעה, אך לא היה סיפק בידו לעשות כן.

התובעת העידה כי לא ראתה את התאונה אלא חשה בה. עם זאת העידה כי הנתבע1 ציין בדבריו לאחר התאונה כי הוא האחראי לאירוע.

הנתבע1 העיד כי עצר את רכבו בתמרור העצור טרם כניסתו לצומת, וכי רכב התובעת היה נהוג במהירות גבוהה העולה על המותר ושאינה מתאימה לתנאי הדרך. הנתבע 1 ציין כי גלש לתוך הצומת באיטיות ואז אירעה התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמונות הנזק והאזנתי לעדויות הצדדים, אני מוצאת כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

מתמונות הצומת בה אירעה התאונה עולה כי בסמוך לפני הצומת מצוי פס האטה. משכך, גרסת נהג רכב התובעת לפיה נהג במהירות שבין 40-45 קמ"ש מתיישבת עם עובדה זו. שאם לא כן היה פס ההאטה גורם להעפת הרכב לכיוון הצומת, וטענה זו לא נשמעה מפי הנתבע 1.

הלכה למעשה העיד הנתבע1 כי הבחין ברכב לראשונה בשעה שגלש לאיטו לכיוון הצומת. אם היה נהג רכב התובעת מגיח במהירות היה פס ההאטה גורם בכל מקרה לכניסה איטית יותר לצומת וסביר כי הנתבע1 היה מבחין בו עוד קודם לכן.

זאת ועוד, מוקדי הנזק שברכב התובעת וכן טופס ההודעה שמסר הנתבע1 תואמים את גרסת נהג רכב התובעת לפיה שבר את ההגה שמאלה על מנת לנסות ולהתחמק מן הפגיעה.