ת"ק 6386-10-14 יהודיאן נ' רוחאן

1.התובעת ביקשה לרכוש רכב מאת הנתבע.

בהסתמך על פרסום מודעת המכירה באתר "יד 2" ובשיחה עם התובע, התרשמה כי לרכב לא היו כלל תאונות. לאחר בדיקת הרכב התברר כי לרכב היו תאונות שמשמעותן לגבי הרכב מתפרשת באופן שונה בידי הצדדים.

קודם ללקיחת הרכב לבדיקה במוסך, שילמה התובעת לנתבע מקדמה של 500 ₪. כן שילמה עבור בדיקת הרכב במוסך 500 ₪ נוספים. על כך אין מחלוקת בין הצדדים.

2.לטענת התובעת הנתבע הטעה אותה לגבי מצבו של הרכב; וכי ככל שהיתה יודעת כי הרכב היה מעורב בתאונה לא היתה מגיעה לראות את הרכב ולא היתה לוקחת אותו לבדיקה במוסך.

בהתאם לכך הוגשה התביעה להשבת 500 ₪ דמי מקדמה, 500 ₪ דמי הבדיקה ועוגמת נפש. התביעה הועמדה על סך של 33,200 ₪.

3.מנגד טוען הנתבע שלרכב היו תאונות קודמות אך אין להן משמעות לגבי מרכב הרכב וכי בנסיבות אלה, לא מדובר בהטעייה מצידו.

הנתבע טען כי השיב לתובעת את סכום המקדמה ומודה כי סירב להשיב לה את דמי הבדיקה, מאחר שלטענתו ממצאי הבדיקה לא הוכיחו שמדובר בתאונה בעלת משמעות למרכב הרכב. לגבי תביעת עוגמת נפש טען כי מדובר בתביעה מופרזת.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.עיון במודעת המכירה שפירסם התובע מעלה כי התובע מצהיר שלכאורה לרכב הנמכר לא היו כלל תאונות (מסומן ת/1). בנסיבות אלה, מאחר שלרכב היו תאונות קודמות, גם אם משמעותן למרכב הרכב שולית – וזאת מבלי לקבוע עמדה לעניין זה – הרי שאין אלא לקבוע כי מדובר בהטעייה של התובעת, בגינה הגיעה לראות את הרכב, והוציאה הוצאות לצורך בדיקתו.

בנסיבות אלה רשאית היתה התובעת להביא לביטול מלוא העסקה ובכלל זה השבת דמי המקדמה ששילמה וכן זכאית לשיפוי על נזקיה, קרי לשיפוי הסכומים שהוציאה לצורך בדיקת הרכב.

5.אני מקבל בהקשר זה עדות התובעת כי אם היתה יודעת על תאונה שהיא ברכב, כלל לא היתה לוקחת את הרכב לבדיקה.

6.בצד האמור זכאית התובעת לפיצוי שיש בו לשקלל נסיעותיה המיוחדות לנתניה וזאת לאור מצבה הבריאותי-הפיזי, שעה שנסיעה כאמור דורשת ממנה מאמץ רב שלא היתה נדרשת להוציא לו לא היה הנתבע מטעה אותה לגבי מצבו הפיזי של הרכב.

7.באשר לדמי המקדמה, לדעתי לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע לא השיב לה את דמי המקדמה. לעניין זה היה מקום שהתובעת תביא לעדות את בנה שנכח איתה במהלך בדיקת הרכב ולכאורה היה יכול להעיד אם הוחזר לה הכסף אם לאו; ומשנמנעה מלעשות כן, ובהתאם לעדות הנתבע כי השיב את הכסף בשטרות של 200 ₪ +3 שטרות של 100 ₪ (עמ' 3, ש' 11), אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח הטענה.