ת"ק 62710-01-15 לסלו ואח' נ' וועד הנהלת הישוב השיתופי בית חורון בע"מ ואח'

בהמשך לדיון היום, החלטתי לקבל בחלקה את התביעה נגד הנתבע 2.

בהעדר עדות ישירה לכך שהדליק, יחד עם מספר נערים נוספים, את האש שגרמה לנזקים מושא התביעה, לא ניתן לייחס פעולה זאת לנתבע.

יחד עם זאת, אין חולק כי הנתבע שהה בסמוך למדורה שגרמה לשריפה שבתורה גרמה לנזק האמור.

לדברי הנתבע, הוא שהה ב"זולה" – מעין מבנה עץ קטן – הסמוכה למקום המדורה, אך נפרדת ממנו, לא לקח חלק במדורה עצמה, ועזב את המקום ואת הישוב בטרם החלה השריפה.

עדות זו מצאתי בחלקה כבלתי אמינה.

ראשית, על פי עדות התובע, שאותה מצאתי אמינה, הזולה היא מבנה זעיר, שנבנה על ידי הנערים עצמם, כך שמי שהיה מצוי בו באותה עת, בהכרח לקח חלק גם במדורה שהובערה בצמוד לה, ואילו הטענה להפרדה בין הנערים ששהו בזולה, לבין אלה ששהו ליד המדורה ולקחו בה חלק, היא מלאכותית. כמו כן, כשעומת הנתבע עם הטענה שלפיה מצלמות הישוב תיעדו אותו עוזב את המקום רק לאחר שכבר פרצה השריפה, לא ידע ליתן תשובה המניחה את הדעת לכך.

בנסיבות אלה, הרי שהנתבע לכל הפחות שהה בסמוך למדורה שהובערה על ידי חבריו בעת שפרצה השריפה, ולא מנע את הבערתה על ידם, ואני אף מוצא כי סביר יותר כי הנתבע היה חלק מחבורת הנערים שלקחו חלק במדורה – מדורה שהובערה, על פי ראיות שצירף התובע, בלילה שבו נשבו רוחות חזקות במיוחד.

נוכח האמור לעיל, יש לייחס לנתבע גם חלק מהאחריות בגין גרימת השריפה, ולכל הפחות, בשל אי מניעתה.

לכאורה, בשים לב לגובה הנזק שנגרם לתובע על פי חוות דעת שמאי (סך של למעלה מ- 60,000 ₪), ולסכומים שבהם שופה התובע על ידי גורמים אחרים (ועד הישוב שהגיע בדיון הקודם לפשרה עם התובעת ונערים אחרים), ניתן היה לחייב את הנתבע – החב בגין הנזק ביחד ולחוד עם המזיקים האחרים – בפיצוי בסך של למעלה מ- 20,000 ₪.