התובעת רכשה מאת הנתבע אופניים חשמליים לשימושו של בנה ביום 17/3/15.
אין מחלוקת בין הצדדים כי האופניים נמסרו לתובעת כשעליהם מורכבת סוללה אשר נעשה בה שימוש בעבר על ידי ילד אחר, וכי הדבר הגיע לידיעתה של התובעת רק כאשר בנה של התובעת פגש באותו ילד בביה"ס והלה טען לפניו כי מדובר בסוללה שהיתה שייכת בעבר לו – ואף הוכיח זאת כאשר חיבר אל הסוללה מפתח שהיה ברשותו והפעילה. התובעת פנתה בעקבות המקרה המפתיע בחזרה לחנותו של הנתבע וזה הודה כי מדובר בסוללה שנמסרה בעבר לאחר, החליף את הסוללה לחדשה והתנצל על המקרה. לשיטת הנתבע מדובר בטעות אנוש שנוצרה כאשר מי מעובדיו שם את הסוללה בטעות על האופניים החדשים של התובעת, ואילו התובעת סבורה כי אין מדובר בטעות בתום לב כלל, כי אם בנסיון להתעשר על חשבונה, שהרי לשיטתה ידוע לנתבע כי סוללה חדשה אמורה להגיע עם שלושה עותקים של המפתח, המשמש אותה בלבד, ואילו זו נמסרה לבנה עם מפתח אחד.
על רקע דברים אלו ביקשה התובעת, נוכח טענותיה המפורטות להלן, כי ביהמ"ש יקבע שהתנהלות הנתבע חסרת תום לב, ויורה על ביטול עסקת רכישת האופניים, ועל השבת התמורה.
טענות התובעת -
בחלוף מספר חודשים ממועד רכישת האופניים, כפי שהתברר במהלך חקירת התובעת, ובעוד מצבו הרפואי של בעלה מחייב השתלת מח עצם וטיפולים רפואיים משלימים, נתגלתה תקלה באופניים. בשים לב לאילוציה של התובעת בשל הצורך בליווי בעלה בטיפוליו ובאישפוזיו כאמור, שלחה התובעת את בנה אל הנתבע על מנת שהאחרון יתקן את האופניים. לאחר פניות טלפוניות רבות מצידה ופניות של בנה אל הנתבע פעם אחר פעם, הגיעה ביחד עם הבן לחנותו של הנתבע ועמדה על תיקון האופניים שנרכשו פחות משנה אחת קודם לכן, ותקופת האחריות בגינם טרם תמה. במצב זה הציע הנתבע כי ישלח את האופניים לתיקון אצל היבואן בתל אביב, והבהיר כי התיקון עשוי להיארך כשלושה שבועות. התובעת הסכימה בלית ברירה ובחלוף יומיים בלבד פנה אליה הנתבע והודיע כי האופניים הוחזרו מתיקון. בשמחה שבה התובעת מלווה בבנה כדי לאסוף את האופניים, שרכשה בכסף רב רק כמחצית השנה קודם לכן, ואו אז נתברר לה כי האופניים אינם מחוזקים, הברגים משוחררים והאופניים אינם ראויים לשימוש. כשהלינה על העניין הציע הנתבע כי בנה של התובעת "יקח מברג ויחזק את הברגים" באופניים, ולמעשה בכך ניסה לפטור עצמו מהבעיה. לטענת התובעת העמידה את הנתבע על מקומו ודרשה כי יתקן את האופניים עד תום. או אז הודיע לה הנתבע כי התיקון יארך כשלושה שבועות שכן יש לשלוח אותם פעם נוספת ליבואן, ואולם כיומיים לאחר מכן הבחינה התובעת בעובד של הנתבע כשהוא עושה שימוש באופניים ברחבי העיר. התובעת התעמתה עם הנתבע, שטען כי מדובר בבדיקה שגרתית הנערכת לאופניים ואף טען לפניה כי האופניים חזרו מתיקון בינתיים. התובעת טוענת כי לאופניים נגרמו נזקים בדמות שריטות ובלאי וכי אלו לא תוקנו כנדרש עד מועד הגשת התביעה, ולטעמה אף לא נשלחו מעולם לתיקון. בנסיבות אלו סבורה התובעת כי הנתבע הונה אותה וכי ראוי על כן להורות על ביטול העסקה ולהשיב לה את כספה.
טענות הנתבע -
הנתבע טוען מנגד כי אופן תיאור העובדות על ידי התובעת אינו נכון. לשיטתו האופניים אמנם הגיעו אליו לתיקון, אך התקופה היתה תקופת החגים ולכן צפוי היה כי התיקון יארך זמן. בסופו של יום נשלחו לתיקון בתל אביב והוחזרו כשהן תקינות, הגם שלא חלה חובה על היבואן לתקנן, שכן האחריות שניתנה לאופניים אינה נוגעת לבעיות בגיר, וזו היתה הבעיה באופניים אלו. עוד טען, בכתב הגנתו, כי ממילא אף יש לקבוע כי במקרה דנן פקעה האחריות לאפניים נוכח השימוש שעשה בנה של התובעת באופניים. לשיטתו ראה את הבן, פעם אחר פעם, מרכיב אחרים על האופניים בניגוד לדין ובניגוד להוראות היצרן, ובכך גרם בהתנהגותו לנזקים לאופניים. אשר לטענה בדבר הברגים המשוחררים טען הנתבע כי אין ממש בטענה, ומכל מקום, טען כי התקלה בגינה הובאו האופניים לתיקון מלכתחילה היתה בגיר האופניים, והוא לא התבקש לבצע תיקונים נוספים בתחילה, ועל כן לא בוצעו כאלו. אשר לשימוש שנצפה עובד החנות עושה באופניים טען הנתבע כי הוא עצמו נסע על אופני בנה של התובעת ערב קודם לכן, וכי כך הוא נוהג לעשות כדי לוודא תקינות האופניים לאחר תיקון. יחד עם זאת לשאלה מדוע אם כך היה צורך בשימוש שעשה העובד באופניים יום לאחר מכן טען כי העובד אמנם עשה שימוש באופניים אך עשה כן ללא היתר, לצרכיו האישיים. לבסוף ביקש הנתבע להבהיר כי האופניים מצויים בחנותו, והוא מבקש כי ביהמ"ש יורה על דחיית התביעה וכן יורה לתובעת לקחת את האופניים בחזרה לרשותה.
דיון ומסקנות -
לאחר ששמעתי את הצדדים אני רואה לנכון להעדיף את גרסתה העובדתית של התובעת על פני גרסת הנתבע. כך, בין היתר מקובלת עליי טענת התובעת לפיה לא יעלה על הדעת כי הנתבע, מי שלשיטתו הוא בעל נסיון רב שנים בתחום, המוכר אלפי זוגות אופניים מסוג זה בשנה, לא ידע ולא צריך היה לדעת כי הסוללה שנמסרה לבנה של התבעת במועד מכירת האופניים היא סוללה שנעשה בה שימוש זה מכבר, משאין ספק כי לפחות מפתח אחד של הסוללה לא נמסר במועד המכירה, שהרי מצוי היה בידי ילד אחר.
במצב דברים זה שוכנעתי כי אין לסמוך על גרסת הנתבע, וצר היה לי לגלות כי הלה מנסה לטפול את האחריות בסוגיית הסוללה על עובדו. בהתאמה, אף איני מקבלת את גרסתו של הנתבע לפיה השימוש שעשה העובד באופני הבן נעשה ללא רשות ולצרכיו האישיים של העובד, ונסיון נוסף זה להתנער מאחריות מעורר סימני שאלה בנוגע למידת הכנות בכל יתר הטענות שהעלה.
בהתאמה, איני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה נצפה בנה של התובעת עושה שימוש אסור ובניגוד לדין באופניים.
יחד עם כל אלו, אני מקבלת את הטענה כי התקלה נתגלתה באופניים לראשונה רק בחלוף כחצי שנה של שימוש, ואולם משלא מצאתי להאמין גרסת הנתבע בעדותו לפניי, מצאתי כי סביר יותר לקבל את גרסת התובעת לפיה לא פעל הנתבע כלל למשלוח האופניים לטכנאי היבואן בתל אביב מאשר את גרסתו של הנתבע לפיה על אף תקופת החגים והעומס הרב, הצליח לשלוח את האופניים אל הטכנאי האמור ולקבלם בחזרה לחנותו בתוך יומיים בלבד. לכל אלו יש להוסיף כי הנתבע אף נמנע מלהציג אסמכתא המעידה על אותו משלוח ועל התיקון שלכאורה בוצע באופניים, משלא הציג כל תעודת משלוח/ תיקון לתמיכה בדברים אלו.
לאור כל האמור, נחה דעתי כי יש בהתנהלותו של הנתבע משום הפרה של התחייבותו, כמוכר האופניים, למכור לתובעת מוצר חדש ותקין, ובחובתו לפעול להעברת האופניים לתיקון, באופן המצדיק פיצויה של התובעת. התובעת עתרה כאמור לביטול העסקה, משמצאתי כי יש בהתנהלות הנתבע פגמים חמורים כאמור, אני רואה לנכון לקבל את התביעה נוכח הפרת הסכם המכר על ידי הנתבע, חוסר תום לב בקיום העסקה, והפרת חובותיו כמוכר.