ניב ואח' נ' דפן אלטור ואח'

בפניי תביעה קטנה על סך 33,400 ₪ וכן תביעה שכנגד על סך 33,400 ₪.

תביעה זו עוסקת בהשבת השקעתה הכספית של התובעת (להלן: התובעת) בשיפוץ העסק אותו שוכרת הנתבעת 1 וכן בהחזר הערבות הבנקאית אותה העמידה התובעת לנתבעת.(להלן: הנתבעת).

רקע ועובדות

התובעת הייתה מעוניינת לפתוח עסק סידור פרחים לביתה אך עקב חוסר הניסיון, החליטה התובעת כי היה מוטב להצטרף לעסק קיים.

בין התובעת לנתבעת 1, התקיים קשר של היכרות וזאת בעקבות היות השתיים מגיעות לאותו מכון יופי.

ניסיונה של התובעת בהקמת העסק לביתה, הגיע לכדי משא ומתן למול הנתבעת וכן למול בעל הנכס (להלן: בעל הנכס) וזאת כל זמן שהנתבע 2 (להלן: עו"ד) מייצג אותו.

לאחר מו"מ על נוסח החוזה (להלן: חוזה השכירות) והתנגדות בעל הנכס ועו"ד כי תהיה התובעת צד לחוזה, נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לבעל הנכס, וזאת ביום 14.7.16, לפיו התובעת הינה ערבה לחוזה בסכום של 18,000 ₪.

זאת ועוד, התובעת ביקשה להיות שוכרת משנה לחוזה וזאת בהתאם לסעיף 11.2 לחוזה השכירות

וזה לשונו: "על אף האמור לעיל, באם השוכר יהיה מעוניין לשתף שוכר משנה, יהיה השוכר חייב להציג את הסכם השכירות עם שוכר המשנה למשכיר ולקבל את אישורו בכתב טרם ייחתם. האמור בסעיף זה מהווה תנאי עיקרי ויסודי בהסכם".

לאחר חתימת הסכם השכירות, סוכם בין התובעת לנתבעת כי תשלם התובעת סך של 18,000 ₪ לטובת שיפוץ העסק בנוסף לסך של 18,000 ₪ במזומן לטובת הערבות הבנקאית ואילו תשלם הנתבעת סך של 3,000 ₪ לטובת שיפוץ העסק.

לאחר פרק זמן קצר מתחילת השיפוץ ופתיחת העסק, נתגלעו אי הבנות בין התובעת לנתבעת אשר הקשו על שיתוף הפעולה למהלך תקין של ניהול עסק.

התובעת שלחה דואר אלקטרוני אל הנתבעת ובו היא מודיעה על כך שהיא מעוניינת לסיים את הקשר העסקי בינהן וזאת ביום 15.8.17, קרי כחודש לאחר חתימת הסכם השכירות.

זאת ועוד, התקיימו חילופי דברים בין התובעת לבין עו"ד וזאת בכדי שתוכל התובעת להשיב את הכסף שהשקיעה בעסק.

כעת, עליי להכריע בדבר ההשקעה הכספית אליה טוענת התובעת וכן, בדבר הערבות הבנקאית.