ת"ק 60647-09-14 מלכא נ' החברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ

1.ביום 11.1.2013 חתמו התובע ומינהלת הכיכרות החברה הכלכלית קריית שמונה (להלן: החברה הכלכלית) על הסכם שכירות, בו השכיר התובע משרד ברחוב כיכר צה"ל לחברה הכלכלית (להלן: הנכס), מחודש מאי 2013 עד חודש מאי 2014.

2.בסעיף 5.2 לחוזה נקבע כי הפרת תנאי תשלום דמי השכירות (תשלום מראש של 12 חודשי שכירות בסך 2000 כולל מע"מ לחודש ביום חתימה על החוזה, "שוטף + 90" ובקיזוז 5000 ₪ בגין שיפוץ חזית הנכס) מהווה הפרה יסודית של החוזה.

3.בסעיף 22 לחוזה נקבע כי כל סכום אשר חייב השוכר לשלם על פי החוזה ולא שולם בזמן ישא ריבית בשיעור של 2% לחודש (ואם המדד ביום התשלום גבוה יותר מזה שביום הקבוע לתשלום – בתוספת הפרשי הצמדה).

4.בסעיף 18 לחוזה נקבע כי בתום תקופת השכירות חייב השוכר לפנות את המושכר ולמסרו למשכיר כפי שקיבלו, ואם לא ימלא התחייבות זו, עליו לשלם למשכיר סך השווה ל-200 ₪ ליום כפיצויים קבועים ומוערכים מראש עד למסירת המושכר בפועל על ידי המשכיר.

5.לטענת התובע, החברה הכלכלית איחרה בתשלום שכר הדירה. כן טוען התובע כי למרות שהחברה הכלכלית הודיעה לו במכתב כי אין ברצונה להאריך את תקופת השכירות, היא לא פינתה את הנכס. למרות שהחוזה נכרת כאמור עם החברה הכלכלית, התובע הופנה למנכ"ל העיריה שטען כי החוזה יחודש, אך הדבר לא התרחש.

6.בכתב ההגנה החברה כלכלית למעשה הודתה באיחור בתשלומים, בטענה כי "ככל שהיה עיכוב בתשלומים, הוא נובע מכך שהתקצוב הרלוונטי התקבל באיחור" (פס' 1(ג)). כן מודה החברה הכלכלית כי היא הודיעה לתובע כי אין בדעתה להאריך את השכירות. היא לא טענה כי היא מסרה את הנכס לתובע בסוף תקופת השכירות; חלף זאת, טענה היא כי "המושכר אינו מצוי כיום בידי החברה הכלכלית". נטען כי מאז תום תקופת השכירות הנכס מצוי בידי עיריית קריית שמונה, ועל התובע לפנות אליה. לטענת החברה הכלכלית אין לקבל את דרישת התובע לפיצוי המוסכם בגין איחור בתשלומים כי מדובר ב"דרישה לא סבירה בנסיבות הענין, ולחלופין יש להפחית את הדרישה להצטברות מדד וריבית בלבד, בפרט שהתובע הנכבד אינו טוען כי נגרם לו נזק כלשהו וכאשר התובע אינו דורש פינוי".

7.דין התביעה להתקבל.

8.בענין איחור בתשלום: הוסכם בחוזה כי ישולמו מראש 12 חודשי שכירות מראש (12 * 2000 = 24,000) בקיזוז 5000 ₪ בגין שיפוץ החזית, קרי – 19,000 ₪ מראש. התובע צירף לכתב תביעתו העתק כרטסת החברה הכלכלית המצביע על כך שדמי השכירות לא שולמו בהתאם לאמור, אלא חודשים לאחר מכן, ביום 13.11.2013, שולם סכום של 12,000 ₪ בלבד (ולאחר מכן שולמו סכומים נוספים). כפי שכבר צוין החברה הכלכלית ממילא הודתה בטענת האיחור למעשה, בנימוק שתקציב הגיע באיחור. על כן זכאי התובע לפיצוי המוסכם ולריבית המוסכמת בגין האיחור בתשלום. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך של 1,000 ₪ בגין האיחור. 

9.כן חייבת החברה הכלכלית לשלם לתובע ריבית בשיעור 2% לחודש והפרשי הצמדה, הכל כמוגדר בסעיף 22 לחוזה, בגין דמי שכירות ששולמו באיחור.