לפני תביעה לתשלום תמורה בסך של 8,620 ש"ח בגין עבודה שביצע התובע עבור הנתבעת 2 במהלך חודשים נובמבר ודצמבר 2011.
טענות הצדדים
1.אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע ביצע שליחויות עבור הנתבעת 2 בתקופה שבין 1.11.2011 ועד 12.12.2011, בגינן הגיש לנתבעת 2 חשבוניות המסתכמות לסך של 8,620 ש"ח.
כן אין מחלוקת, כי לשם ביצוע השליחויות במהלך חודש דצמבר עשה התובע שימוש ברכבו של הנתבע.
2.המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלות הבאות: האם עשה התובע שימוש ברכבו של הנתבע לשם ביצוע השליחויות בחודשים אלו. לטענתו של התובע, הוא ביצע את השליחויות במהלך חודש נובמבר 2011 ברכבו הפרטי ולא ברכבו של הנתבעת. מנגד טוענים הנתבעים, כי גם במהלך חודש נובמבר 2011 עשה התובע שימוש ברכבם של הנתבעים.
השאלה השנייה שבמחלוקת היא, מהו הסכום אותו זכאית הנתבעת 2 לקזז מן התמורה בגין השימוש ברכב הנתבעים. לטענת התובע, הקיזוז מתמצה בסכום של 400 ש"ח בגין הוצאות דלק בחודש דצמבר 2011, סכום אשר קוזז על ידו בחשבונית שהוגשה לנתבעת 2 (ת/1). לטענת הנתבעים, סכום הקיזוז עומד על סך של 9,286 ש"ח ומורכב מהוצאות הדלק בגין חודשים נובמבר ודצמבר העומדות על סך של 4,786 ש"ח והוצאות שכירות בסך של 4,500 ש"ח בגין השימוש ברכב. מאחר וסכום הקיזוז לטענת הנתבעים עולה על סכום התביעה, אין הם חייבים לתובע דבר ויש לדחות את התביעה.
3.ביום 8.8.2017 התקיים דיון במסגרתו העידו התובע והנתבע 1. במסגרת הדיון הוגשו כראיות החשבוניות שהוצאו על ידי התובע (ת/1) ומכתב התראה ששלח לנתבעת 2 ביום 4.8.2012 (ת/2).
דיון והכרעה
4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוצגו לי מטעם התובע והנתבעים ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.
5.בטרם אדרש לנימוקים לגופה של תביעה, שתי הערות מקדימות בנוגע לשיהוי ולזהות הנתבעים: כפי שעולה מכתבי הטענות, מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר. התובע הגיש את תביעתו ביום 28.12.2016, וזאת כחמש שנים לאחר הוצאת החשבוניות נשוא התביעה. התובע פנה לנתבעת 2 במכתב התראה ביום 4.8.2012 (ת/2) אולם מאז לא נעשה על ידי התובע דבר. לעניין זה העיד התובע כי הוא חלה והיה נתון במצב נפשי קשה לאחר המקרה, ועל כן לא נפנה לעמוד על זכויותיו.
6. הנתבעים לא טענו דבר לעניין השיהוי, וממילא גם לא טענו כי שינו את מצבם לרעה עקב השיהוי. בהתאם אין בשיהוי כשלעצמו כדי למנוע מהתובע את זכות הגישה לערכאות (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, בעמ' 445).
7. באשר לזהות הנתבעים- התביעה הוגשה כנגד הנתבעים 1 ו-2. בתחילת הדיון העלה נתבע 1 את שאלת חוסר היריבות מולו וטען, כי יש למחוק אותו מההליך בשל חוסר יריבות מול התובע מאחר ואין להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 2. מכתב התביעה וכן מעדותו של התובע לא נטען כי קיימת יריבות ישירה כנגד הנתבע 1 ולא נטענו טענות המקימות עילת תביעה אישית כנגד הנתבע אלא התובע טען כי נתבע 1 צורף לתביעה מתוקף היותו הבעלים של הנתבעת . אכן יש ממש בטענתו של הנתבע 1, שכן בעלת הדין היא הנתבעת 2, החברה עבורה ביצע את השליחויות ולה הוצאו החשבוניות נשוא התביעה גם בזמן אמת.
8.ולגופן של טענות: כאמור לעיל, הנתבעים לא חלקו על סכום החשבוניות שהוגשו על ידי התובע, אלא טענו לקיזוז סכומים, העולים על סכום התביעה. כידוע, על הנתבעים לעמוד בנטל ההוכחה לשם הוכחת טענת הקיזוז, ואין די בהעלאת טענות וסכומים בעלמא. לטעמי, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח את זכותם לקיזוז מלוא סכום התביעה, אלא לקיזוז חלקי בלבד, וזאת בגין קיזוז הוצאות דלק בחודש דצמבר בלבד. ואנמק:
9.מקובלת עלי טענת התובע כי עשה שימוש ברכבם של הנתבעים רק במהלך 12 יום בחודש דצמבר. הנתבעים חלקו על כך, אולם לא תמכו את גרסתם בראיה כלשהי, הגם שמלוא הנתונים לסתירת טענת התובע אמורים להיות מצויים בידם. הנתבעים גם לא הציגו כל מסמך ממנו ניתן להבין כי חלקו על הסכומים שצוינו בחשבוניות שהוגשו להם בזמן אמת או לאחר קבלת מכתב ההתראה שנשלח אליהם ולא העלו כל טענה לקיזוז בזמן אמת. מכאן, שגרסתו של התובע לא נסתרה בנקודה זו. משלא נסתרה טענתו של התובע כי עשה שימוש ברכבו הפרטי לביצוע השליחויות בחודש נובמבר 2011, אין לקזז מסכום התמורה בגין חודש זה הוצאות שכירות ודלק נטענות. בהתאם, אני דוחה את טענת הנתבעים לקיזוז סכום של 6,088 ₪ בגין חודש זה.
10. באשר לטענת הקיזוז בגין חודש דצמבר 2011, הרי שטענת הנתבעים לקיזוז בגין הוצאות שכירות בגובה של 1,500 ₪ נטענה בעלמא מבלי שהנתבעים הביאו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על אופן חישוב הסכום שקוזז בגין השכירות הנטענת.
בהתאם להלכה, טענת קיזוז יש לטעון במפורש, תוך פירוט הסכום הנתבע במסגרתה והצגת מערכת הנתונים אשר עליהם מתבססת טענת הקיזוז. טענת קיזוז בעלמא אין בה כדי ליצור תשתית מספקת (וראו לעניין זה בע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765). אוסיף על כך כי הנתבעים אף לא טענו, קל וחומר שלא הציגו כל מסמך, ממנו ניתן ללמוד כי אכן סוכם בין הצדדים כי יקוזזו סכומים בגין שכירות נטענת ברכב. העובדה כי קוזזו בדיעבד סכומים המגיעים לכדי שכר העבודה כולו אף לא מתיישבת עם השכל הישר, ויש בה משום עשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים. מכל מקום, משלא הרימו הנתבעים את הנטל להוכחת סכום הקיזוז, אני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבעים בגין שכירות לחודש דצמבר 2011.
11.באשר לטענת הקיזוז הנוגעת להוצאות הדלק בגין חודש דצמבר 2011, הרי שיש לקבל את טענת הנתבעים בחלקה. כאמור, התובע והנתבעים אינם חולקים כי התובע עבד רק בחלקו של חודש דצמבר וכי יש לקזז סכום מסוים בגין הוצאות דלק מסכום החשבונית בגין חודש זה. התובע טוען כי יש לקזז סכום של 400 ₪ בגין הוצאות דלק, אולם לא צירף כל ראיה או אסמכתא לטענתו זו. מנגד, הנתבעים הציגו כנספח לכתב ההגנה כרטסת הנהלת חשבונות המשויכת לרכב עליו נסע התובע במהלך חודש דצמבר 2011, ממנה ניתן ללמוד כי הוצאות הדלק לחודש זה הסתכמו לסך של 1,463.72 ש"ח. בנקודה זו קיבלתי את טענת הנתבעים לקיזוז בגין הוצאות דלק לחודש זה אולם אני מעמידה את סכום הקיזוז על סך של 1,463.72 ש"ח, שהינו הסכום המצוין בכרטסת כמשויך לחודש דצמבר 2011. יצוין, כי הוצאות הדלק בגין העבודה החלקית בחודש דצמבר 2011 מתיישבות עם הוצאות הדלק המופיעות בכרטסת בחודשים מלאים אחרים. כך בחודש ספטמבר 2011 נרשמו הוצאות דלק ע"ס 2,659.58 ש"ח; בחודש פברואר 2012 נרשמו הוצאות דלק בסך 2,406.25 ש"ח; בחודש מרץ 2012 נרשמו הוצאות דלק בסך 2,954.88 ש"ח ובחודש אפריל נרשמו הוצאות דלק בסך של 3,700.43 ש"ח. סביר כי עבור שימוש ברכב רק במחצית החודש, הוצאות הדלק יהיו בשיעור מתאים.