חיימן נ' ברגר הובלות שירותים

בתאריך 13.6.14, בכביש החוף מכיוון דרום לצפון (מנתניה לחדרה), ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג פיאט פנדה מ.ר. 57-502-11 (להלן: "רכב התובע"), לבין משאית מ.ר. 58-313-14 שבבעלות הנתבעת (להלן: "המשאית") בה נהג באותה שעה עובד הנתבעת מר אולג בסובסקי.

לטענת התובע, בזמן עמידתם בפקק תנועה, כשרכב התובע בצדו הימני של הכביש והמשאית לשמאלו, סטתה המשאית אל תוך נתיב נסיעתו ופגעה בדופן השמאלית של רכבו, עם צדה הימני. מיד לאחר מכן – כך לגרסת התובע, חזרה המשאית אל נתיב נסיעתה. כך טען התובע מיד לאחר התאונה (ר' טופס הודעתו לחברת הביטוח אשר צורף לכתב התביעה) וכך תיאר הוא את אופן התרחשות התאונה בעדותו בפני: "הייתי בתוך הפקק, נסענו מכיוון נתניה לחדרה בכביש החוף, לא היו נתיבים, זה היה בתקופה שהיה שיפוץ בכביש הייתי בצד ימין והנהג של הנתבעת היה בצד שמאל ואז הוא נגע בדופן השמאלית של רכבו עם הדופן הימנית שלו... כשבית המשפט אומר לי שלטענת נהג הנתבעת אני הייתי זה שסטה לכיוונו, אני אומר שלא יכולתי להתקרב עם רכב קטן למשאית" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות- 14-19).

לתמיכת גרסתו, הציג בפני התובע את דו"ח השמאי שבדק את רכבו ארבעה ימים לאחר התאונה וצילומים של הפגיעות ברכב, בהם נרים סימני שפשוף ומעיכה לאורך הדופן השמאלית.

הנתבעת, המכחישה את גרסת התובע לאופן בו ארעה התאונה, טוענת כי היה זה דווקא התובע אשר סטה מנתיב נסיעתו לתוך נתיב נסיעתה של המשאית וכי הדבר ארע אגב השתלבות התובע בכביש לאחר יציאתו ממחלף נתניה.

בעדותו בבית המשפט תאר נהג המשאית את אופן התרחשות התאונה, כך: "באחד הרגעים הרגשתי כי משהו מפריע במשאית, באותו רגע היה כבר נתיב בצד ימין שיורד ממחלף נתניה. כל פעם לאורך הנסיעה הסתכלתי למראות צד ימין, ראיתי שגם יש את התור, לכיוון צפון. באיזשהו שלב ראיתי במראה שמישהו מתקרב יותר מידי ואז עצרתי. כשעצרתי ירדתי החוצה וראיתי שעומדת פרייבט צמוד לטמבון שלי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 26-30).

לשאלתי השיב נהג המשאית: "ראיתי במראה שיש פרייבט אך זה היה מאוחר לעשות משהו". 

טענה נוספת של הנתבעת נוגעת לויתור התובע על כל טענותיו ותביעותיו כלפיה לאחר שקבל מבעליה, מר מוטי ברגר, שיק על סך 1,000 ₪. לתמיכת טענה זו הציג בפני מר ברגר את צילום השיק וכן מסמך חתום על ידי התובע, בו נכתב: "עם קבלת השיק הנ"ל אין לי שום תביעות כנגד ברגר הובלות והנהג אולג בסובסקי בגין התאונה הנ"ל".

את חתימתו על מסמך זה הסביר התובע באמרו: "מר מוטי ברגר אמר לי שמדובר בפיצוי בגין עוגמת נפש בלבד" ואילו מר ברגר טען כי החליט לשלם לו את הסכום הנ"ל על אף שלטענתו הנתבעת איננה אחראית לגרימת התאונה ותוצאותיה, וזאת על מנת לא להגיע לבית המשפט, שכן זמנו יקר.

לאחר ששמעתי את דברי הצדדים ונהג המשאית ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם מסקנתי היא כי מדובר בתאונה שארעה באופן שתואר על ידי התובע.

גרסת התובע נשמעה לי מהימנה והגיונית והיא מתיישבת גם עם הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב כתוצאה מהמגע ביניהם. גרסת נהג המשאית, לעומת זאת, איננה מתיישבת עם נתונים אלה.

לכך מתווספת העובדה שבעקבות התאונה שילמה הנתבעת (מר ברגר) סכום של 1,000 ₪.

ההיגיון והשכל הישר מחייבים את המסקנה כי אדם לא ישלם לאחר בעד נזק כשלהו שלא הוא גרם לו ולפיכך גם בעניין זה עדיפה בעיני גרסת התובע ואני מאמינה לו כי בחתימתו על "מסמך הויתור" הוא לא הבין ולא התכוון לוותר על כלל תביעותיו כנגד הנתבעת, שהרי לא יעלה על הדעת שהוא יסתפק בסכום של 1,000 ש"ח בלבד בזמן שהנזק שנגרם לו מוערך בכ- 20,000 ₪.

התוצאה היא, אם כן, שאני מחליטה לקבל את התביעה וחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה שהוכח ואשר מורכב מהסכום ששולם על ידו למוסך בו תוקן הרכב – 17,806.44 ₪, 1,100 ₪ שכ"ט השמאי ו- 1,868.79 ₪ בגין ירידת ערך הרכב, בסה"כ - 20,775.23 ₪. מסכום זה יש להפחית את אותם 1,000 ₪ ששולמו כאמור.