שיבלי נ' עיריית עפולה -רשות החניה ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בסך של 32,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע בשל רישום עיקולים שגויים בחשבון הבנק שלו, שעל פי הנטען העיקולים הוטלו בגין אי תשלום דוחות חניה שניתנו בגין עבירות חניה שהוצאו לתובע – בטעות, או בגלל הפליה, או רשלנות או במרמה.

גרסת התביעה:

בכתב תביעתו טוען התובע כי מגיע לו סך של 50,000 ₪ כפיצוי בגין הטרדתו על ידי הנתבעות בשל דוחות החניה שניתנו נגדו, אך הוא העמיד את תביעתו על סך 32,000 ₪ בלבד.

בהמשך במעמד הדיון אשר נערך בפניי ביום 24.7.2018 טען התובע כי העיקול שהוטל עליו בגין שני דוחות החניה שמספריהם מסתיימים ב 611 ו 311, (להלן: "דוח 611" ו "דוח 311" בהתאמה), אינו כדין, היות ובשני הדוחות הנ"ל הוא פנה לעירייה וביקש כי יישלחו אליו תמונות של רכבו בזמן ביצוע עבירות החניה, ומשהנתבעת לא שלחה לו את התמונות הנ"ל, לא יכל להגיש בקשה להישפט, כך הדוחות הפכו לחלוטים והוצא העיקול. התובע טען כי הדוחות בגינם הוטל העיקול אינם נכונים, היות והחנה את רכבו במקומות מותרים.

גרסת ההגנה:

בכתב ההגנה צוין כי הנתבעות 2ו 3 אחת הן, כשחברת שוהר פתרונות פיננסים שינתה את שמה ברשם החברות מספר חודשים לפני מועד הגשת כתב ההגנה, ל"מיתר שירותים מוניציפאליים מתקדמים בע"מ", ומיתר הינה חברת גביה אשר עוסקת בין היתר, בגביית קנסות חלוטים של הנתבעת 1.

בכתב ההגנה נטען כי כתב התביעה דן בשני דוחות חניה, דוח חניה שמספרו 1981257 (להלן: "דוח 257"), ודוח חניה שמספרו 6272611 דוח 611.

דוח 257: לטענת הנתבעות דוח 257 ניתן בשל העובדה שהתובע או מי מטעמו העמיד רכב שמספרו 98-655-04 במקום בו העמדת רכב אסורה, והמסומן בצבעים אדום לבן. בעניין דוח זה, צורפו נספחים א' ו- ב' לכתב ההגנה המבססים את טענות הנתבעת בדבר ביצוע העבירה נשוא הדוח. הנתבעת הוסיפה כי התובע הגיש ערעור על הדוח הנ"ל וביום 21.7.2017 ניתנה החלטתה של היועמ"ש לפיה לא נמצאה עילה חוקית לביטול או הפחתת החוב, ועל כן, על התובע היה לשלם את הדוח או לבקש להישפט בתוך 30 יום, כשלמכתב התשובה צורף שובר תשלום על סכום החוב.