ת"ק 56687-11-13 שרבני ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החינוך

תביעה זו עניינה החזר הוצאות בגין טיפולי שיניים.

התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1992, נפגע בשיניו בהיותו בן 5.5, לאחר שנפל בגן משחקים. התובעים 2 ו-3 הם הוריו של התובע. בכתב התביעה טענו התובעים כי בבית החולים לא הצליחו להחזיר שתי שיניים קדמיות שנפלו בתאונה ובמשך שנים טופל התובע באופן שמרני על מנת שיוכל לבצע השתלת שתלים כשיגדל. בשנת 2009 פנו התובעים למשרד החינוך למחלקה לביטוח תלמידים, להסדרת טיפולי השיניים וההוצאות בגינם, על פי ההטבה שהעניק משרד החינוך לתלמידים שנפגעו בשיניהם בתאונה. התובעים צרפו לכתב התביעה מסמך הנושא את הכותרת "הסדר טיפולי שיניים לתלמידים שנפגעו בתאונה" שפרסם משרד החינוך, שם צויין כי אם יש צורך בביצוע טיפולים עתידיים, כגון שתלים וכתרים, והיות שרצוי לבצע טיפולים אלה בין גיל 17 ל-18, על התלמיד לפנות ל"כלל בריאות" כבר בהגיעו לגיל 17. התובעים טענו כי פנו במועד אל רופא שיניים אליו הופנו על ידי הנתבעת, ד"ר קנצוקר, אשר מצידו הפנה אותם להמשך טיפול בבית החולים הדסה עין כרם. לטענתם, בחודש אפריל 2010 פנו אל הנתבעת והציגו הצעת מחיר מבית החולים הדסה והתובע החל בביצוע הטיפול האורתודנטי וטיפולי שיקום הכוללים שתלים וכתרים. לאחר מכן, כאשר פנו התובעים לנתבעת השיבה להם הנתבעת כי טיפול אורתודנטי אינו מכוסה וכי תשלום על שתלים יוחזר לפי תעריף נמוך בסך 7,365 ₪ וזה היה משולם רק אם הטיפולים היו מבוצעים בתקופת הזכאות של התובע, כלומר בטרם הגיעו לגיל 18. התובעים טענו כי לא ניתן היה לבצע שתלים קודם לגיל 18 ודרישת הנתבעת כלל אינה הגיונית. התובעים טענו כי הוציאו סכומי כסף אדירים, הנאמדים בעשרות אלפי שקלים, והנתבעת השיבה פניהם ריקם בניגוד להתחייבויותיה כלפיהם.

התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 33,200 ₪. סכום זה נתבע, לטענתם, כיוון שזהו סכום התביעה המירבי בבית משפט לתביעות קטנות בעוד שהוצאותיהם עלו על סכום זה. בדיון הפנו התובעים לשתי הצעות מחיר מבית החולים הדסה עין כרם שניתנו ביום 25.4.2010, שסכומן הכולל עומד על 40,343 ₪, ואמרו כי הסכומים המפורטים בהצעות מחיר אלו הם הבסיס לתביעתם.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי החל משנת 1979 מעניק משרד החינוך הטבה סוציאלית המאפשרת לתלמידים שנפגעו בשיניהם בתאונה לקבל טיפול ללא תמורה, וזאת באמצעות הסכם עם ספק שירות אשר זכה במכרז פומבי שפרסם המשרד לצורך כך. הנתבעת טענה כי מדובר בהטבה סוציאלית המוגבלת בהיקפה ותלמיד שנפגע זכאי לקבלת טיפול בהתאם לרשימת טיפולים מוגדרת ולחומרים מסויימים בהם משתמשים במסגרת הטיפולים. כן נטען כי על פי תנאי ההסדר, הטיפולים מוענקים לכלל התלמידים החל מגיל טרום חובה ועד לסיום בית הספר העל יסודי, או עד הגיע התלמיד לגיל 18, לפי המאוחר מביניהם. הנתבעת הפנתה לחוזר מנכ"ל משנת 2009 שקבע כי "...תלמיד שנפגע בשיניו זכאי לקבלת טיפול עד הגיעו לגיל 18 או כל עוד הוא תלמיד". לטענת הנתבעת, במהלך השנים, בעוד התובע היה מצוי ב"תקופת הזכאות", קיבל הוא החזר הוצאות בגין טיפולים שבוצעו בשיניו בבית החולים הדסה בסך כולל של 1,112 ₪. בחודש מאי 2009 פנתה אמו של התובע אל מנהלת המחלקה לביטוח, גב' פנינה ניסני, אשר קישרה אותה עם הספק הרלבנטי, "כלל בריאות". חברת "כלל" הפנתה את האם לד"ר קנצוקר לבדיקה וקבלת חוו"ד. בחודש אוגוסט 2009 נבדק התובע על ידי ד"ר קנצוקר, שהמליץ ל"כלל" להמשיך את הטיפולים בבית החולים הדסה. "כלל" הסכימה להמשך הטיפולים בהדסה ולטענת הנתבעת הבהירה לתובעים כי יהיו זכאים להחזר הוצאות רק בגין טיפולים שנכללים ברשימת הטיפולים ורק אם אלה יבוצעו במהלך תקופת זכאותו של התלמיד. הנתבעת טענה, כי התובעים השתהו ורק ביום 17.5.10, כשלושה חודשים בלבד לפני תום תקופת הזכאות, התקבלה אצלם הצעת המחיר מהדסה בפקס. "כלל" הודיעה לתובעים שהם אינם זכאים להחזר הוצאות בגין טיפולים אורתודנטיים שנכללו בהצעה וכי תוכל לאשר החזר בסך 7,365 ₪, אם התלמיד יחל את הטיפולים באופן מיידי וללא דיחוי. הנתבעת טענה כי ביום 31.8.10, בתום חופשת הקיץ, תמה תקופת זכאות התלמיד לטיפולים ומאחר ועד לאותו מועד לא בוצעו טיפולים הכלולים בהסדר. רק ביום 15.7.13, כך נטען, פנתה אם התובע במכתב למשרד החינוך בבקשה כי ישתתף בהוצאות טיפולי השיניים ובתשובה הובהר לה כי התובע אינו זכאי עוד לקבלת ההחזרים מן הטעמים שפורטו לעיל.

בדיון שנערך לפניי נשמעו, מחד, טענות התובעים, ומאידך, טענות הנתבעת מפי נציגיה, מר מאיר ממן מאגף תקציב וביטוח במשרד החינוך וגב' פנינה ניסני, מנהלת המחלקה לביטוח במשרד החינוך. אם התובע שבה וטענה כי פעלה כל השנים על פי הנחיות משרד החינוך. אין חולק כי התובע הגיע לגיל 18 ביום 22.7.2010 וכי תום תקופת הזכאות הוא לכל המאוחר בתום חופשת הקיץ, קרי ביום 31.8.2010. כמו כן אין חולק כי בחודש מאי 2009, למעלה משנה לפני תום תקופת הזכאות, פנתה אם התובע את המחלקה לביטוח במשרד החינוך. אלה הפנו אותה לד"ר קנצוקר, שהפנה מצדו להמשך הטיפולים בבית החולים הדסה. בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי "כלל" הסכימה להמשך הטיפולים הנדרשים בבית החולים הדסה לאחר שקיבלה את המלצת ד"ר קנצוקר (סעיף 25 לכתב ההגנה). מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת שהפנייה לגורם המטפל נעשתה על פי ההסדר וההנחיות שקיבלו התובעים ממשרד החינוך.

עיקר המחלוקת נוגעת למועד בו בוצעו הטיפולים המכוסים על פי ההסדר. מטבע הדברים טיפולי שתלים וכתרים אינם מבוצעים בגיל צעיר אלא בהתקרב לגיל בגרות. מטעם זה במהלך השנים היו טיפולים בודדים, בגינם ניתן כאמור גם החזר כספי מסויים, ובהתקרב התובע לגיל 17 פנתה אמו שוב בבקשה לביצוע טיפולי השיניים הנדרשים. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעים השתהו וכי "רק" בחודש אוגוסט 2009, כ-3 חודשים לאחר פנייתם, נבדק התובע על ידי ד"ר קנצוקר ו"רק" ביום 17.5.10, מספר חודשים לפני תום תקופת הזכאות, התקבלה במשרדם הצעת המחיר מבית החולים הדסה. מעדותה של אם התובע עולה כי היא פעלה על פי ההנחיות שנתנו לה הגורמים הרלוונטיים במחלקת הביטוח של משרד החינוך, ועשתה זאת ללא כל שיהוי. התובעת העידה כי פנתה מיד לד"ר קנצוקר וכך גם לבית החולים הדסה והבדיקות נעשו בהתאם ללוח הזמנים שקבעו הגורמים המטפלים. כן טענה התובעת כי הטיפול החל בפועל עם הפנייה לבית החולים הדסה (עמ' 5 לפרוטוקול, שו' 20-1).