ת"ק 55329-04-15 סלמה נ' קבוצת עזריאלי בע"מ

תביעה כספית בסכום של 33,800 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת לאחר שתיקה נגנב בקניון.

1. בתאריך 8.2.14 ביקרה התובעת עם חברתה בקניון עזריאלי שבתל אביב (להלן: "הקניון"). השתיים ישבו בבית הקפה 'קפה הלל', כאשר התובעת מניחה את תיקה האישי על הרצפה, לרגליה. התיק, ובו בין היתר ארנק, מפתחות, פנקסי המחאות ותיקייה שבה מסמכים ממקום עבודתה של התובעת, נגנב.

2. לטענת התובעת, בתוך זמן קצר היא גילתה את דבר הגניבה, וביקשה מהאחראי בבית הקפה שיזמין את איש הביטחון של הקניון. וכך, משהגיע איש הביטחון, היא ביקשה לצפות בקלטות ממצלמות האבטחה של הקניון, על מנת לנסות לזהות, לאתר ולתפוס את הגנב. לדברי התובעת איש הביטחון סרב לבקשתה, והנחה אותה לפנות לתחנת המשטרה הקרובה ולדווח שם אודות הגניבה, כשרק לאחר קבלת אישור המשטרה ניתן לפתוח את מצלמות האבטחה. ואכן, בעזרת חברתה היא נסעה לתחנת המשטרה, ובשובה עם האישור צפתה בצילומים. בשלב זה כבר לא אותר הגנב.

3. התובעת טוענת כי נגרמה לה עוגמת נפש רבה, במשך תקופה ארוכה היא היתה בחרדה שכן פרטיה האישיים היו בידי זר, והיא מלינה על כך שאיש הביטחון לא הושיט לה עזרה עת נותרה ללא ארנקה ומפתחות רכבה, ובפרט משלא שעה לבקשתה להראות לה מיד את הצילומים ממצלמות האבטחה של הקניון. על רקע זה, התובעת עותרת לפיצוי בסכום של 33,800 ₪.

4. מנגד, טוענת הנתבעת כי בהתאם לנהליה, במקרה של גניבה, מופנה המתלונן למשטרת ישראל לצורך הגשת תלונה, כאשר במקביל נלקחים מהמתלונן פרטי האירוע ומידע מועבר לסיירי הקניון הנמצאים בכל קומה, במטרה לזהות את החשוד. רק לאחר קבלת אישור ממשטרת ישראל על הגשת תלונה ניתן לצפות בצילומים שבמצלמות האבטחה. במקרה דנן, התובעת פנתה לאיש הביטחון והנוהל האמור הוסבר לה. איש הביטחון ניסה לעזור לה כמיטב יכולתו, ואף הציע לה כסף על מנת שתוכל להגיע לתחנת המשטרה. בשובה עם האישור, סרו השניים (כמו גם חברתה של התובעת) למשרד, צפו במצלמות אך אלה לא תעדו את הגניבה או את הגנב. על כן, פנה איש הביטחון לאחראי ב'קפה הלל', ודווקא במצלמות שם, שהן מצלמות פרטיות, תועדה הגניבה. ניסיון לעלות על עקבותיו של הגנב, לא צלח. מכאן טוענת הנתבעת כי לא רובצת לפתחה כל אחריות, אלא דווקא על התובעת שהשאירה את חפציה האישיים ללא השגחה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את התובעת ואת נציג הנתבעת, דין התביעה להידחות.

5. מצוקתה של התובעת, אליה נקלעה לאחר שחפציה ובהם פרטים אישיים שלה, של בני משפחה ומידע ממקום עבודתה נגנבו, מובנת. אין ספק כי חדירה זו לפרטיות, בידי אדם זר, גנב, אינה נעימה כלל וכלל.

6. עם זאת, אין הדבר נופל לפתחה של הנתבעת אשר בהתאם לדברי נציגה מפעילה בקניון חדר בקרה המאויש בתצפיתן, סיירי ביטחון ומצלמות אבטחה. במתחם הקניון מצויה גם נקודת משטרה, אך באותה עת השוטר היה בסיור. כמו כן, לא ניתן להתעלם מאחריותה של התובעת אשר למרות שבתיקה היו חפצים בעלי ערך עבורה, היא לא שמרה עליו לידה במקום בו תוכל לראות אותו, אלא ביכרה להניח אותו לרגליה.

7. דרישתה של הנתבעת להמציא אישור משטרה על הגשת תלונה אינה בלתי סבירה, ויודגש כי גם משנצפו הצילומים מהמצלמות הללו, ממילא הם לא תיעדו את הגנב. רק צילומים ממצלמות אחרות, פרטיות, של 'קפה הלל', הן אלו שתיעדו את הגניבה.