ת"ק 55249-02-16 לוי ואח' נ' אלקטרו קובי בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי על סך 1,000 ₪ בגין איחור בהובלת מייבש כביסה לבית התובעת.

רקע עובדתי:

1.התובעת טענה בכתב תביעתה כי בתאריך 30.12.2015 תיאמה עמה הנתבעת מועד להובלת מייבש כביסה אותו רכשה התובעת מאת הנתבעת.

2.ההובלה הייתה אמורה להגיע בין השעות 14:00-18:00. אחרי שעות ארוכות של המתנה בשעה 19:30 התקשר שליח מטעם הנתבעת והודיע לתובעת כי הוא בדרכו מאשדוד וצפוי להגיע לאזור מגוריה באיחור. השליח ביקש לברר עמה אם תעדיף לקבל את מייבש הכביסה באותו יום, או תבקש לקבוע מועד חלופי. התובעת ביקשה לקבל את מייבש הכביסה באותו יום והשליח הגיע לביתה בשעה 22:30. לטענת התובעת, יש לשלם לה פיצוי לפי חוק הטכנאים, פיצוי עבור עוגמת נפש ובשל התנהלותה הלקויה של הנתבעת.

3.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת רכשה מייבש כביסה מדגם "אהג – 75280". בשל עיכוב בהזמנה פיצתה הנתבעת את התובעת בסכום של 100 ₪. לעניין ההובלה טענה הנתבעת כי איננה היצרן או נותן השרות ואין להטיל עליה אחריות בגין ההובלה. הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי וטענה כי האחריות בגין ההובלה רובצת על שכמו של צד ג' - י. שלום בע"מ.

4.הצד השלישי הגיש כתב הגנה וטען לעניין האירוע מושא כתב התביעה כי התובעת אישרה והסכימה מיוזמתה לאיחור בהובלת המוצר. לטענת הצד השלישי , לכתב התביעה לא צורף כל מסמך המעיד כי לתובעת נגרמו נזקים כלשהם המחייבים לפצות אותה. כמו כן, הצד השלישי טען בפניי כי חוק הטכנאים - סעיף 18 א' לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגשת הצרכן") איננו חל בעניינינו. מדובר במשלוח שאיננו מחייב התקנה, ועל כן, דין התביעה להידחות.

5.בתאריך 28.08.2016 התקיים בפניי דיון אשר שמסגרתו העידה התובעת, נציגת הנתבעת ונציג הצד השלישי. התובעת חזרה על האמור בתביעתה ואישרה בפניי כי אין מדובר במוצר שמחייב התקנה והודיעה כי היא קיבלה הסבר מאת המועצה הישראלית לצרכנות כי חוק הטכנאים לא חל במקרה הזה, וזאת לאור העובדה כי מדובר במשלוח ולא בהתקנת מוצר.

6.חרף הבנתה כי "חוק הטכנאים" לא חלה במקרה דנן, התובעת הודיעה כי היא עומדת על תביעתה, לאור התנהלות הנתבעת, אשר לטענתה הייתה התנהלות מזלזלת, אשר כללה יחס מעליב וטריקות טלפון. התובעת אישרה כי הבינה שהשליח עשה את כל המאמצים האפשריים כדי להגיע אליה באותו מועד, אך העיכוב במשלוח גרם לה לבטל תכניות שקבעה ליום האחרון בשנה 31.12.2015.

7.נציגת הנתבעת חזרה על האמור בכתב ההגנה, וטענה כי היחס של הנתבעת וטיפולה במקרה היו ללא רבב, תוך מתן שירות לתובעת, אשר מצידה לא הפסיקה להטריד את הנתבעת טלפונית, התקשרה 5 פעמים בשבוע והמשיכה להטריד, חרף עמדת המועצה לצרכנות.

8.נציג הצד השלישי, מר דורניבוש יחזקאל, טען בפניי כי התובעת מנצלת את מערכת המשפט ואת ההליך המשפטי שמתנהל כדי להעלות טענות סרק. המדובר בנהג ועוזר שמגיעים מאשדוד עד לקריות כדי לתת שירות ללקוח. העיכוב נוצר לפעמים בשל תקלות שונות בהעמסת הסחורה ועיכובים שאינם תלויים בצד השלישי ונגרמים ממצב התנועה בכביש. לתובעת ניתנה אפשרות להחליט אם היא רוצה להמתין או לא, אך היא בחרה להמתין לשליח ובכך אין מקום להורות על חיוב הצד השלישי בתשלום.

9.כמו כן, העיד בפניי נציג הצד השלישי, מר' אורן משה, אשר הבהיר כי הצד השלישי הציע לתובעת פיצוי של 200 ₪ לתובעת כפיצוי סמלי על העיכוב, אך היא סירבה לקבלו.

דיון והכרעה:

10.סעיפים 18ג ו – 18 ד לחוק הגנת הצרכן (בתיקון המכונה – "תיקון הטכנאים"), נועדו להגביל זמן ההמתנה של הצרכן לטכנאי במקרים בהם חלות הוראות החוק. אין מחלקות בין הצדדים כי מאחר ומדובר במוצר שאיננו מחייב התקנה, הוראות הסעיפים הנ"ל אינן חלות במקרה שבפניי.