פלונית נ' גני חוגה בע"מ

1.זוהי תביעת נזיקין בגדרה עותרת התובעת לקבלת פיצוי מהנתבעת בסך של – 20,000 ₪ בגין "עגמת נפש, חרדה, מצוקה נפשית ופיזית. תסכול בלבול ומפח נפש".

2.על־פי הנטען בכתב התביעה, עליו חזרה התובעת במהלך הדיון שהתקיים בתיק, ביום 08/09/2017 הגיעה התובעת יחד עם בנה בן ה- 4 ליום נופש באתר המופעל על־ידי הנתבעת. היא תיארה יחס אדיב מצד עובדי האתר, אשר סייעו לבן שלה בשימוש בחלק מהמתקנים באתר.

3.בשלב מסוים, ביקש בנה לשחק במתקן "האומגה", וזו הייתה הפעם השנייה שבה ביקש לשחק במתקן זה, ואולם היה תור ארוך של "בני דודים" – כלשון התובעת (הכוונה לאנשים המשתייכים למגזר הערבי, א"ס). התובעת שהמתינה בתור יחד עם בנה הבחינה בבחורה בגירה שעקפה את התור ונעמדה ראשונה. או אז ניגשה התובעת אליה כדי להעיר לה על כך וחיש מהר התפתח ויכוח קולני ולטענת התובעת מהר מאוד התאספו סביבה הרבה אנשים – כולם "בני דודים" – ואף היו דחיפות ביניהם, קללות, גידופים ואמירות גזעניות עד שנרגעו הרוחות והאירוע הסתיים לו.

4.אציין כי בכתב התביעה לא העלתה התובעת את גרסתה לגבי הסיבה בשלה התפתח האירוע הנטען, אלא טענה כי בעת שהיא ובנה עמדו בתור לאומגה הותקפו על־ידי אלה שעמדו בתור, כך סתם מבלי לציין את הסיבה לכך. נראה שהתובעת נאלצה לפרט את הנסיבות בעדותה בעקבות צירוף פוסט שפרסמה בפייסבוק לכתב ההגנה ובו היא גוללה את השתלשלות האירועים באותו יום.

5.התובעת מלינה על כך שאנשי האתר – עובדי הנתבעת – לא נחלצו לעזרתה ועל כך שלא הוזמנה על ידם משטרה.

6.לעומת זאת, הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה תוך שהיא טוענת כי המדובר בוויכוח שהתפתח בין הצדדים על רק וויכוח על התור למתקן וכי שני הצדדים תרמו לכך. עוד טוענת הנתבעת כי עובדיה פעלו נכון וכראוי וכי הם לא הבחינו בכך שנשקפה סכנה לתובעת ועל־כן לא הזמינו את המשטרה.

7.כאמור לעיל, הנתבעת צירפה לכתב הגנתה פוסט שפורסם על־ידי התובעת בדף הפייסבוק שבעקבותיו פורסמו תגובות רבות, שלדברי הנתבעת מעיד על התנהגותה הגזענית של התובעת.

8.אתחיל ואציין כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין על כל החסרונות שבדבר. סבורני כי במקרה זה ואף שהמדובר בתביעה קטנה עדיין יש תחולה לסעיף 51 לפקודת הראיות, שכן סעיף 62(א) לחוק בתי המשפט מאפשר לבית המשפט "לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר", בעוד שסעיף 51 לפקודת הראיות עוסק באפשרות הכרעה על־פי עדות יחידה במשפט אזרחי ואין עניינו בקבילות העדות אלא למעשה במשקל שיש ליתן לאותה עדות ולאפשרות הכרעת הדין על־פיה בלבד. לא מצאתי נימוקים המצדיקים הסתפקות בעדות זו.

9.זאת ועוד, בתיק זה לא נשמעה גרסתם של יתר המעורבים באירוע – שאין הם צד להתדיינות – ולא הוצגה בפני "האידך גיסא". לפי שכך הם פני הדברים, הרי שיש להישמר שבעתיים מאימוץ עדותה היחידה של התובעת כמות שהיא.