1.על אף, שהתובע השתית את תביעתו על עילה שלפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 – הידוע בשמו העממי: "חוק הספאם"; ועל אף, ששיחות-מכירה טלפוניות אינן חוסות, מטעמיו של המחוקק, בצלה של הוראת-הסעיף, החלטתי לקבל את התביעה. היסוד לכך מצוי בעובדה שזהו הליך בבית-המשפט לתביעות קטנות; התובע איננו משפטן וממילא אין ענינו בעילה המשפטית כי אם במטרד הממשי, שגרמו לו הנתבעת ושלוחיה.
2.התובע, שעבודתו במעבדה דורשת ריכוז-רב ומניעתן של הפרעות, זכה לקבל למכשיר-הטלפון הנייד שלו, פעם אחר פעם ולפעמים פעמיים באותו היום, שיחות-טלפון מטעם הנתבעת. חמש מהן עלה בידי התובע להקליט ואת תִּמלוּלן הוא הביא לפנַי. באלו ניסו נציגות ונציגים של פלאפון, או של חברות של שיווק-טלפוני אשר סיפקו לה את שירותיהן המפוקפקים, להעבירו – שמא אומר: להעבירו על דעתו – אל בין מנוייה של הנתבעת. שוב ושוב ביקש התובע כי יחדלו מלהתקשר אליו. שוב ושוב הובטח לו כי שמו יוסר מאיזו רשימה נעלמה, שאפילו לנתבעת – כפי שהוסבר באולם-הדיונים בידי נציגתה – אין היא מוּכּרת. השם, כמובן, לא הוסר. הנציגים החרוצים, שהפצירו בתובע "לא להתעצבן" (שיחה מיום 13.4.2015), הקפידו להתקשר אליו גם לאחר שהוגשה תובענה זו. שמא תארע איזו שעת-רצון, ואת פסק-הדין הזה יקרא התובע על-גבו של מסך-טלפון ברשת פלאפון.
3.מזור למצוקתו של התובע לא יימצא, כאמור, בסעיף 30א לחוק הנזכר. בפסיקה הוסבר כבר, לא אחת, כי "חוק הספאם" איננו יצירה שלמה. החוק החסיר – לעתים בהיסח-הדעת, לעתים בכוונת-מכוון – רבדים שלמים של שיחות, הודעות, מסרונים ושיגורים למיניהם, שמידת-ההטרדה אשר בם אינה פחותה – לעתים היא אפילו עולה – על מה שביקש המחוקק למנוע. שיחות-שיווק טלפוניות, שאינן השמעה של הודעה מוקלטת כי אם שיחה עם מוֹכְרן, נמנות עם החסר. מפגען הממשי כמו קורא למחוקק, בקול גדול: תקן את החוק. מְנה גם אותן עם "פרסומי-הזבל" האסורים.
4.אין פירוש הדבר, עם זאת, כי מי שנפגע מאלו נותר חסר הגנה שבדין. ענינו של התובע בא בגדרן של עילות משפטיות אחרות, ותכליתן להגן עליו מפני נזקן של ההטרדות הטלפונית מְנת-חלקו. ראשונה מבין אלה היא העילה הנזיקית בדבר הפרתה של חוקה חקוקה, החקוקה בעצמה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בתמצית, מי שמפר חובה, המוטלת עליו בחיקוק שנועד להגן על יחיד או על ציבור, עלול לחוב בנזיקין כלפי הנפגע. בעניננו, אותו "חיקוק" מצוי בסעיף הקודם לסעיף ה"ספאם" שבחוק התקשורת, הוא סעיף 30 אשר קובע:
|
"30. הטרדה
|
המשתמש במיתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים".
|
זוהי, אמנם, הוראה עונשית, אך לענינה של עוולה לפי סעיף 63 לפקודת-הנזיקין אין הדבר מעלה ואינו מוריד. די בכך שאותה הוראה נועדה להגן על הציבור – אחרת היא לא הייתה מטילה אחריות בפלילים – מפנֵיה של הטרדה טלפונית, לקבוע כי היא מטילה חובה חקוקה. אותם מתקשרים מטעמה של הנתבעת לא קיימו את החובה החקוקה הזו. בין שהיו עובדיה הישירים של החברה ובין שעבדו בשירותה של מי שאת שירותיה שכרה הנתבעת, הם היו, לענין הנדון, שלוחי-הנתבעת. ברי, על אף שלא הוצגו לפנַי הפרטים, כי מי שמתקשר ומנסה למכור לאחֵר את שירותיה של פלאפון הוא שלוח של פלאפון. ככזה, כמוהו כנתבעת עצמה. עוולה, שנגרמה בהתנהגותו, הרי היא דבקה בנתבעת. אמת, פלאפון נושאת באחריות-הנזיקית להטרדה-הטלפונית שהטרידו שלוחיה את התובע, בניגוד להוראה שבחוק, האוסרת זאת.
5.מרכיב נזיקי נוסף נִּגַע בהתנהלותה של הנתבעת. היא נהגה ברשלנות. אנשיה התרשלו בווידוא-קיומה של אפשרות ממשית להסיר אדם מרשימות של לקוחות פוטנציאליים. הם התרשלו בהעמדתו של מנגנון אשר יבטיח כי, לכל הפחות, מעת שאדם מביע באורח מפורש את עמדתו כי השיחות הללו מטרידות אותו וכי הוא מבקש להפסיקן, תיפסקנה אותן שיחות. לא כך נוהגת חברה סבירה. בכך הפרה הנתבעת את חובתה שלפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, היא החובה שלא לנהוג ברשלנות. ראו גם ת"ק (תביעות קטנות ראשון-לציון) 43484-07-15 מדמוני נ' הוט בע"מ, בפסקה 16 לפסק-דינו של כבוד השופט אילן בן-דור (פורסם בחלק מן המאגרים, 24.1.2016)).
6.שתי אלו – הפרתה של חובה חקוקה ורשלנות – הן עוולות בנזיקין. בניגוד לפיצוי, הקבוע ב"חוק הספאם", תרופה להן מחייבת הוכחתו של נזק. נדרש, עוד, להוכיח את מלוא יסודותיהן אשר רק בהתמלאם קמה אחריות בנזיקין. סבורני כי הפרטים, שמגולל כתב-התביעה, קלעו לאותם יסודות. לא היה בידו של התובע, זו קביעתי לאחר שמיעתו באולם-הדיונים, להקטין את הנזק, שכן בכל פעם התקשרו אליו ממספר-טלפון שונה ואפילו חסימתו של המתקשר לא מאפשרת הייתה, לפיכך, לחסל את המטרד. את הנזק ניתן להעריך אך באומדנה. ההטרדה, ההפרעה, הסחת-הדעת מן העבודה וההצקה, הטבועות בשיחות חוזרות ונשנות של שיווק-טלפוני, אינן ניתנות למדידה אך אין פירושו של דבר כי אינן מתגבשות ל"נזק", במובנו המשפטי, ובגינו נדרש לפצות.
7.טבעה של אומדנה גסה כי הוא מקל עם המזיק. תוצאתה, במקרה שלפנַי, לא תוכל להתקרב לשיעור-הפיצוי – המופרז – שנתבע בתביעה זו, ויותר משביטא נזק בר-פיצוי היה תוצאתה של עידָּנא דִריתחא. יותר מזה, אותה תוצאה לא תוכל ללכת אחר שיעורה של תקרת-הפיצוי, ללא הוכחת-נזק, אשר קבע המחוקק ב"חוק הספאם", שאין להתעלם מכך שאיננו חל כאן ושיעורו הגבוה נקבע, בפרט, כמרכיב הרתעתי לפי הוראה מפורשת של המחוקק.