גלס נ' לימור ואח'

לפניי תביעת התובעת לנזק רכוש, שנגרם לרכבה, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע מס' 2, שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 1.

אין חולק כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור ביציאה מהישוב בן עמי, והדבר נראה בבירור בסרטון, שהוצג.

המחלוקת היחידה הינה אודות גובה הנזק. התובעת תמכה תביעתה בהודעה על תאונה, אישור אי הגשת תביעה, חוות דעת שמאי, סרטון מצלמת האבטחה ותמונות מתוכו, חשבונית תיקון, קבלה על תשלום לשמאי ותלוש שכר. הנתבעים טוענים כי הנזק "נופח" ע"י השמאי, ואין קשר סיבתי בינו לבין מצב הרכב כולו, כפי שנגלה לעיני הנתבע מס' 3 במוסך. הנתבעים טוענים, והתובעת אינה מכחישה, כי בתחילה לא ראתה נזק, ורק לאחר מכן שמעה רעש, ופנתה לנתבעת ולמוסך. התובעת טוענת כי הנתבעת לא ענתה לה, חלף זאת פנה אליה הנתבע מס' 3, אך רק האשים אותה, וסירב למסור פרטי ביטוח.

תביעה נוספת בפי התובעת הינה בגין לשון הרע בהגשת תלונה נגדה למשטרה ע"י הנתבע מס' 3, והכפשת שמה בישוב ובפני סוכן הביטוח.

גם כאן אין חולק כי הוגשה תלונה, אלא הנתבע טוען כי הגיש את התלונה בתום לב, עת חש כי התובעת מנסה להוציא ממנו כספים שלא כדין. הנתבע טוען כי הציע לתובעת לתקן את הנזק, וכי בזמן התאונה לא נמסרו פרטי הביטוח מאחר ושתי הנהגות לא הבחינו בנזק משמעותי, אך פרטי הביטוח נמסרו במשטרה, והיה מקום שהנתבעת תפנה לחברת הביטוח איילון, שביטחה את רכבו. הנתבע טוען כי התובעת הציעה לו לסגור את העניין בתשלום בסך 500 ₪ וגם העובד במוסך הציע לו לשלם סכום גבוה ללא הפעלת הביטוח. הנתבע הפנה לתמונות החלק הקדמי של רכבו, המעידות על נזק קטן יחסית.

הנתבע מס' 3 הכחיש כי הפיץ דיבה אודות התובעת בפני מזכירות הישוב, וצירף את הקלטת השיחה בינו לבין מזכירת הישוב.

הנתבע מס' 2 מנתח את חוות הדעת מטעם התובעת, מחווה דעתו כי הסכומים שנקבעו בה מופרזים, כגון פחחות, כאשר הפגוש האחורי הוחלף כולו, וצבע, כאשר נפגע חלק תחתון, שאינו צבוע. עוד מפנה הנתבע לנזק, שאינו נובע מהתאונה כגון נזק בצבע לבן בצד שמאל למעלה בעוד שמוקד הפגיעה היה בצד ימין למטה ורכב הנתבע הינו בצבע שחור. הנתבע גם מטיל ספק בכך שהוחלף פגוש מקורי, וטען כי בידיו רישומים מהיבואן הרשמי לפיהם לא נמכר חלק כזה אלא כחצי שנה לפני התאונה וכחצי שנה לאחריה. הרישומים לא הוצגו.

לכתב ההגנה צורפה ההודעה על תאונה, שהגיש במשטרה הנתבע מס' 3, בן זוגה של הנהגת, הנתבעת מס' 1, תמליל השיחה עם מזכירת הישוב, גב' מיכל, ותצהיר הנתבע מס' 3 אודות ההקלטה, תדפיס מהאינטרנט בעניין פסק הדין, שזוהה על ידי כרת"ק (באר שבע) 4986-01-13 ברפז נ' פלס, 17.3.2013, פורסם בנבו, שקבע כי ניהול תביעת לשון הרע בבית המשפט לתביעות קטנות אינו הולם, והעביר את הדיון לבית משפט השלום. צורפו גם תמונות לא ברורות.

התובעת הגישה גם כתב תשובה, עמדה על כך שלא נמסרו לה פרטי הביטוח, הכחישה כי ניסתה לקבל תשלום לפני קבלת חוות דעת המוסך, הכחישה מעורבות רכבה בתאונה אחרת, וטענה כי לא הגישה נגד הנתבעים תלונה, אלא פנתה למשטרה על מנת לקבל פרטיהם, לאחר שהנתבעת לא ענתה לפניותיה.

התובעת הפנתה לפסק דין, בו הוכרה סמכות בית המשפט לתביעות קטנות לדון בתביעת לשון הרע (רת"ק (חיפה) 36398-04-16 זילברמן נ' ביטון, 20.6.2016, פורסם בנבו).