חן נ' מי שיקמה בע"מ

1.      התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לפיצוי בסך של 33,400 ₪ בגין התנכלות הנתבעת אליה ואל משפחתה והתנהלותה חסרת תום הלב.

2.      התובעת טוענת כי הנתבעת, שהינה תאגיד המים של העיר חולון, שלחה לה ולמשפחתה חיובים מופרזים בגין שימוש במים. לטענתה, בעבר שילמה 300 ₪ לחיוב תקופתי, ובשלב מסוים 'קפץ' החיוב לסכום של 1,500 ₪, זאת ללא הסבר מתקבל על הדעת. התובעת טוענת כי שעון המים הוחלף בתחילת שנת 2016 ואז פחתו החיובים, אם כי הם עדיין גבוהים. התובעת טוענת כי החיוב הגבוה החל בעקבות סכסוך אישי של המשפחה עם מנהלת המים בעבר בעיריית חולון, וכי הנתבעת מתעקשת לגבות ממנה את הסכומים המלאים תוך הפעלת לחצים ואיומים.

3.      הנתבעת טוענת כי יש לסלק התביעה על הסף ולגופו של ענין. לטענתה חיובי המים נעשו כדין, התובעת אינה משלמת חשבונות מים זה שנים, גם לא את החשבונות שאינם שנויים במחלוקת. הנתבעת טוענת כי תביעה זו הוגשה במטרה להתחמק מתשלום החוב לאחר שנשלח לתובעת מכתב התראה בחודש דצמבר 2016. לדבריה בחודש אפריל 2016 נפתח תיק הוצאה לפועל לגביית התשלומים מן התובעת, ועל התובעת היה לפעול בדרך המלך, להגיש התנגדות בתיק ההוצאה לפועל, ולא לפתוח בתביעה זו שהינה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד לדברי הנתבעת אין התביעה מגלה עילה נגדה, ולא ברור מדוע בחרה התובעת לתבוע דווקא 33,400 ש"ח. משכך, לטעמה, יש לסלק התביעה על הסף.

4.      לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי היא מבצעת חיובים על פי דין, ועל פי קריאת מונה המים של הנכס. לדבריה, התובעת צברה חוב משמעותי במהלך שנים, פנתה בעבר פעמים רבות בתלונות לנתבעת, שעוני המים נבדקו על ידי אנשי מקצוע ונמצאו תקינים, ומשכך החשבונות שנשלחו לתובעת משקפים באופן אמיתי את צריכת המים של המשפחה. הנתבעת טוענת כי בעבר היתה תקופה בה לא חויבה התובעת בטעות על צריכת המים הפרטית, וכאשר תוקנה הטעות והחיוב גדל, החלה התובעת בתלונות. הנתבעת טוענת כי הציגה בפני התובעת את האפשרויות העומדות לה בכדי לקבל הנחה, אפשרות שלא נוצלה על ידה, ובהמשך בעקבות בקשות התובעת ומשפחתה הגיעו הצדדים להסדר חוב מוסכם, אולם גם בזה לא עמדה התובעת.

5.      לדיון שהתקיים בפני התייצבו התובעת, אחיה והוריה המתגוררים כולם בנכס נשוא כתב התביעה. ברשות בית המשפט, טענו אבי התובעת, אחיה והתובעת בעצמה. התובעת ומשפחתה חזרו על הטענה לפיה חוב המים נופח בשל סכסוך אישי שהיה בין המשפחה לבין בנה של מנהלת בכירה בנתבעת, ועל הטענה כי התנהלות הנתבעת כלפיהם חסרת תום לב.

6.      לאחר הדיון הגישה התובעת לתיק מסמך כתוב בו חזרה על טענותיה והוסיפה כי היא חפצה לשלם חלק מן התשלומים אולם הדבר אינו מתאפשר בשל חסימת הוראת הקבע על ידי הנתבעת ובקשת הנתבעת לתשלומים חודשיים גבוהים מדי. עוד לטענתה עד שנת 2011 גרו רק 2 נפשות בבית ולאחר מכן עברו ההורים לגור עמה ומספר הנפשות גדל. התובעת ציינה עוד כי מצבה הכלכלי של המשפחה קשה, וצירפה מסמכים התומכים בטענה זו.  

7.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בנספחים, במסמכים שהגישו הצדדים במהלך הדיון ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

8.      כלל הוא כי נטל ההוכחה המוטל על התובע הינו בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. בתיק דנא לא הביאה התובעת כל ראיה – לא לעצם הטענות להתנכלות וחוסר תום לב מצד הנתבעת, ולא לסכום אותו תבעה מהנתבעת.

9.      כך, טוענת התובעת להתנכלות אישית של מנהלת בכירה בנתבעת כגורם בגינו החלה הנתבעת לשלוח לה חיובי חשבון מים גבוהים. טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה.